יצחק וולסטר
New member
היום יום האזכרה של הסבתא שלי ז"ל
היום ה"יורצייט" (יום האזכרה) של הסבתא שלי. "מאמא" או בתוארה הרשמי " הגברת האלמנה" אלמנת מר יוליוס אדלר ז"ל, נהגה לנסוע בחשמלית רק לצורך ביקוריה בבית הקברות, ביקורים אשר נהגה לקיימם אחת לשבועיים בדייקנות. הצטרפותי אליה כמלווה קבוע הייתה חובה, אם בגלל חובת המשמעת המחייבת יתום בן שבע כלפי הסבתא המגדלת אותו, ואם בגלל הוקרת זכר אימי המנוחה, השוכנת שם במנוחת עולמים. חשמלית מיוחדת ארוכת טווח הסיעתנו אל פרברי העיר, מקום בו שכן בית הקברות היהודי. הנסיעה בחשמלית הייתה חוויה משמחת עבורי. ההתייחדות בחלקת הקבר המשפחתית הקטנה הייתה עצובה מאוד. בעוד מאמא מחליפה את הפרחים והמים בעציצים, הייתי אני עומד דומם בראש מורכן ללא הגה וניע, ואף שמעולם לא הזלתי דמעה, חשתי בגרוני מחנק מסוים. כל בני המשפחה קראו לה מאמא, אף בני הדודים הרחוקים ביותר. היה זה שמה הפרטי, מותג ולא תואר משפחתי. מאמא הייתה אישה חזקה ותקיפה. חיישני הצדק שלה היו זקופים ודרוכים בכל עת. תגובותיה היו מיידיות בכל מקרה, ללא שמץ של היסוס. עצם היותה אישה אדוקה המרבה להתפלל ושומרת מצוות, נתן לה את הגיבוי להתייצב תמיד בשורה הראשונה להגנת כל מה שנראה לה יקר וצודק. חייה היו רצופים מלחמות. היא התאלמנה בגיל צעיר יחסית עם חמישה ילדים. העסק שהוריש לה בעלה היה עסק גברי. סיטונאות יין שפירושו קשר מתמיד עם איכרים, עגלונים, ובעלי בתי מרזח. היא גידלה משפחה לתפארת. ילדה אחת נפטרה בגיל צעיר והצטרפה אל בעלה בחלקת הקבר המשפחתית. הבכור היה עורך דין, פוליטיקאי ולרבות הימים מרצה למשפטים באוניברסיטה. הבן הצעיר היה ספורטאי. גם הבנות, אמי ודודתי קיבלו השכלה טובה. אמי נפטרה לפני המלחמה והיא גידלה אותי ושמרה עלי בתקופה הקשה ביותר. הייתה יום יום מחכה לי בפתח בית הספר בקור ובשלג ומניסה את ה"שייגצים" שניסו להרביץ לי. למרות גילה עברה את השואה במחנות ריכוז ובעבודת פרך במטרה מוצהרת, לחזור ולהיקבר ליד בעלה בחלקה המשפחתית. אמנם היא ישנה שם את שנתה הנצחית בקרב יקיריה. יהי זכרה ברוך
היום ה"יורצייט" (יום האזכרה) של הסבתא שלי. "מאמא" או בתוארה הרשמי " הגברת האלמנה" אלמנת מר יוליוס אדלר ז"ל, נהגה לנסוע בחשמלית רק לצורך ביקוריה בבית הקברות, ביקורים אשר נהגה לקיימם אחת לשבועיים בדייקנות. הצטרפותי אליה כמלווה קבוע הייתה חובה, אם בגלל חובת המשמעת המחייבת יתום בן שבע כלפי הסבתא המגדלת אותו, ואם בגלל הוקרת זכר אימי המנוחה, השוכנת שם במנוחת עולמים. חשמלית מיוחדת ארוכת טווח הסיעתנו אל פרברי העיר, מקום בו שכן בית הקברות היהודי. הנסיעה בחשמלית הייתה חוויה משמחת עבורי. ההתייחדות בחלקת הקבר המשפחתית הקטנה הייתה עצובה מאוד. בעוד מאמא מחליפה את הפרחים והמים בעציצים, הייתי אני עומד דומם בראש מורכן ללא הגה וניע, ואף שמעולם לא הזלתי דמעה, חשתי בגרוני מחנק מסוים. כל בני המשפחה קראו לה מאמא, אף בני הדודים הרחוקים ביותר. היה זה שמה הפרטי, מותג ולא תואר משפחתי. מאמא הייתה אישה חזקה ותקיפה. חיישני הצדק שלה היו זקופים ודרוכים בכל עת. תגובותיה היו מיידיות בכל מקרה, ללא שמץ של היסוס. עצם היותה אישה אדוקה המרבה להתפלל ושומרת מצוות, נתן לה את הגיבוי להתייצב תמיד בשורה הראשונה להגנת כל מה שנראה לה יקר וצודק. חייה היו רצופים מלחמות. היא התאלמנה בגיל צעיר יחסית עם חמישה ילדים. העסק שהוריש לה בעלה היה עסק גברי. סיטונאות יין שפירושו קשר מתמיד עם איכרים, עגלונים, ובעלי בתי מרזח. היא גידלה משפחה לתפארת. ילדה אחת נפטרה בגיל צעיר והצטרפה אל בעלה בחלקת הקבר המשפחתית. הבכור היה עורך דין, פוליטיקאי ולרבות הימים מרצה למשפטים באוניברסיטה. הבן הצעיר היה ספורטאי. גם הבנות, אמי ודודתי קיבלו השכלה טובה. אמי נפטרה לפני המלחמה והיא גידלה אותי ושמרה עלי בתקופה הקשה ביותר. הייתה יום יום מחכה לי בפתח בית הספר בקור ובשלג ומניסה את ה"שייגצים" שניסו להרביץ לי. למרות גילה עברה את השואה במחנות ריכוז ובעבודת פרך במטרה מוצהרת, לחזור ולהיקבר ליד בעלה בחלקה המשפחתית. אמנם היא ישנה שם את שנתה הנצחית בקרב יקיריה. יהי זכרה ברוך