היום - יום האיידס הבינלאומי
כמו בכל העולם, גם בסין מציינים את יום האיידס הבינלאומי. זהו השבוע בו כל העיתונאים והגורמים הציבוריים רודפים אחר המרפאות ובתי החולים להשגת הנתונים ה"רשמיים" אודות מספר נשאי האיידס ה"רשמי". ממה שקראתי באתרי חדשות ישראליים, מסתבר כי בארץ רשומים בין 3000 ל- 4000 נשאי הנגיף, כאשר המספר האמיתי אינו באמת ידוע... אחד המגיבים לכתבה העיר: "האם עפרה חזה ובעלה המנוחים היו רשומים באי-אילו מרפאות ציבוריות כנשאי הנגיף?" כמובן שלא, וכמוהם יש עוד מיליונים ברחבי העולם כולו - אנשים שאינם מעונינים לחשוף את הגרוע מכל...ובכך, בעצם - לגזור על עצמם נידוי חברתי, או שמא יש בעובדה זו איזשהו תהליך של הכחשה... הבשורות הטובות הן שמדי שנה, תוחלת החיים של נשאי הנגיף מתארכת תודות לקוקטיילים שונים (ויקרים מאוד) הנצרכים ע"י הנשאים - אך הבשורה הטובה מכולם, הזריקה המיוחלת שתשמיד את נגיף האיידס - עדין בסימן שאלה. כאן, בסין - הסיפור דומה, אם לא זהה. המספרים הרשמיים מדברים על בין 300 ל- 400 אלף נשאים, אך ברור לכולם כי המספרים האמיתיים עברו את גבול ששת הספרות. מדי שבוע ניתן לקרוא בעיתונים על האחוזים הגואים של נשאי האיידס, כאשר הגורמים המרכזיים להתפשטות המחלה, שהחלה להתפרץ כאן בשנת 1992, כאשר סיני הביא עמו את הנגיף לאחר שחזר מטיול באירופה - הנם: העברת מנות דם נגועות (הגורם המרכזי להתפשטות המחלה) נטילת סמים במזרקים נגועים וכמובן - קיום יחסי מין ללא הגנה. האמת היא שבארץ כמו סין, בה המודעות בקרב האוכלוסיה היא מינימלית, התפשטות המגפה תופסת מימדים עצומים. לא ראיתי שום פרסומת בטלוויזיה אודות הדרכים להימנע מהדבקות במחלה ובכלל - החשיפה של הנושא אינה נרחבת דיה. בארץ בה הטלוויזיה תופסת מקום מרכזי בחיי החברה, חובה על השלטונות להשתמש במדיום זה על-מנת להפיץ בקרב האוכלוסיה את האינפורמציה הנחוצה בכל הקשור לתרומות דם ויחסי מין. עובדה המחזקת הנאמר למעלה היא שבסין, שלא כמו שאר הארצות המערביות, אוכלוסיית ההומו-לסביות כלל אינה מוזכרת בקבוצות האוכלוסייה הנגועה... מענין יהיה לשמוע כיצד מתייחסים למחלה ביום זה בארצות אחרות באסיה, כמו ביפן, סינגפור והונג קונג המתקדמות, תאילנד, הודו, קוריאה - או באיזורים אחרים בסין.
כמו בכל העולם, גם בסין מציינים את יום האיידס הבינלאומי. זהו השבוע בו כל העיתונאים והגורמים הציבוריים רודפים אחר המרפאות ובתי החולים להשגת הנתונים ה"רשמיים" אודות מספר נשאי האיידס ה"רשמי". ממה שקראתי באתרי חדשות ישראליים, מסתבר כי בארץ רשומים בין 3000 ל- 4000 נשאי הנגיף, כאשר המספר האמיתי אינו באמת ידוע... אחד המגיבים לכתבה העיר: "האם עפרה חזה ובעלה המנוחים היו רשומים באי-אילו מרפאות ציבוריות כנשאי הנגיף?" כמובן שלא, וכמוהם יש עוד מיליונים ברחבי העולם כולו - אנשים שאינם מעונינים לחשוף את הגרוע מכל...ובכך, בעצם - לגזור על עצמם נידוי חברתי, או שמא יש בעובדה זו איזשהו תהליך של הכחשה... הבשורות הטובות הן שמדי שנה, תוחלת החיים של נשאי הנגיף מתארכת תודות לקוקטיילים שונים (ויקרים מאוד) הנצרכים ע"י הנשאים - אך הבשורה הטובה מכולם, הזריקה המיוחלת שתשמיד את נגיף האיידס - עדין בסימן שאלה. כאן, בסין - הסיפור דומה, אם לא זהה. המספרים הרשמיים מדברים על בין 300 ל- 400 אלף נשאים, אך ברור לכולם כי המספרים האמיתיים עברו את גבול ששת הספרות. מדי שבוע ניתן לקרוא בעיתונים על האחוזים הגואים של נשאי האיידס, כאשר הגורמים המרכזיים להתפשטות המחלה, שהחלה להתפרץ כאן בשנת 1992, כאשר סיני הביא עמו את הנגיף לאחר שחזר מטיול באירופה - הנם: העברת מנות דם נגועות (הגורם המרכזי להתפשטות המחלה) נטילת סמים במזרקים נגועים וכמובן - קיום יחסי מין ללא הגנה. האמת היא שבארץ כמו סין, בה המודעות בקרב האוכלוסיה היא מינימלית, התפשטות המגפה תופסת מימדים עצומים. לא ראיתי שום פרסומת בטלוויזיה אודות הדרכים להימנע מהדבקות במחלה ובכלל - החשיפה של הנושא אינה נרחבת דיה. בארץ בה הטלוויזיה תופסת מקום מרכזי בחיי החברה, חובה על השלטונות להשתמש במדיום זה על-מנת להפיץ בקרב האוכלוסיה את האינפורמציה הנחוצה בכל הקשור לתרומות דם ויחסי מין. עובדה המחזקת הנאמר למעלה היא שבסין, שלא כמו שאר הארצות המערביות, אוכלוסיית ההומו-לסביות כלל אינה מוזכרת בקבוצות האוכלוסייה הנגועה... מענין יהיה לשמוע כיצד מתייחסים למחלה ביום זה בארצות אחרות באסיה, כמו ביפן, סינגפור והונג קונג המתקדמות, תאילנד, הודו, קוריאה - או באיזורים אחרים בסין.