תודה לכולם על הברכות המקסימות
לצערי יום ההולדת ה-20 שלי ממש לא שמח כפי שציפיתי בשנה האחרונה שיהיה. ביום שבת שעבר נהרג בן קיבוץ שלי רס"ן [מיל'] ניסן שלו,שהיה טייס מסוק היסעור שהופל ע"י החיזבאללה בדרום לבנון. ניסן הוא הבן של אחותה של הדודה שלי,זאת אומרת שהוא רחוק משפחה שלי. קשה לשמוח עם ידיעה כזו,כשכאב כזה צובט עמוק. את הבשורה על מותו קיבלתי השבוע ביום ראשון בצהריים מידי חברה מהקיבוץ שמשרתת איתי בבסיס. קשה לי מאוד לחגוג בידיעה שאדם כמו ניסן נהרג. ניסן היה דמות אהובה על כולם,אין אחד שלא התחבר אליו,בנאדם עם המון חום,אופטימיות ושמחת חיים בלתי נלאית,אי אפשר היה לעצור אותו כשהתחיל משהו. בשנים האחרונות היה נתק חלקי ביני לבין ניסן כיוון שכבר כמה שנים שהתגורר במרכז הארץ עקב אילוצי העבודה שלו,שהתרחשה ברובה במרכז. אני מחוברת מאוד למשפחה של ניסן,בכל זאת משפחה או לא משפחה. ניסן היה פרח אמיתי,נכון שזה נשמע קליאשתי אבל המילים של חווה אלברשטיין בשיר "רקמה אנושית" הופכות פתאום משמעותיות מתמיד. קשה להשלים עם המוות של ניסן,בידיעה שאולי עם כל המלחמה הזו לא הייתה קוראת הוא היה היום עדיין בחיים,אבל במלחמה כמו במלחמה כולם משלמים בדם,אבל הפעם הדם הזה הוא גם חלק ממני,וזה כל כך כואב. ניסני שלנו-אנחנו כבר מתגעגעים,תמיד היית מלאך שלנו,אבל עכשיו אתה מלאך אמיתי,שמור עלינו מלמעלה,ואנחנו נמשיך את מה שהתחלת אתה. נזכור את העיניים גדולות ובורקות,את החיוך מאוזן לאוזן,את האווירה שהשרת על כולם,נזכור אותך בזכות מי שהיית,ותמיד תמשיך לחיות בתוכינו.