אמאגםלתאומים
New member
היום יום הולדת שנתיים !!
ממש היום, לפני שנתיים הגחתם לעולם.
אני זוכרת את הלידה המרגשת שכבר במהלכה הרגשתי כמה מורכבת ומאתגרת הולכת להיות האמהות לכם. יובל הגיח ראשון, כמו נחשון פילסת את הדרך למרות שהיית יותר קטן (2700) ומתוך הרחם הועברת מייד לידיים של אבא וממנו לעריסה ואני מביטה בך בכמיהה ומחויבת להמשיך במלאכת ההולדה... שני הגיח אייל (3400) ובבת אחת הייתם כאן שניכם. שני תינוקות קטנים ומתוקים ואמא אחת נרגשת והמומה.
אני זוכרת איך עלינו למחלקה ובבת אחת הבנתי שאני אחת ואתם שניים וכל מה שידעתי עד אותו רגע על אמהות סמביוטית, עקרון הרצף, הנקה, נשיאה והענקה התערער ודרש תיקון והתאמה.
לא היה לי קל, אני מודה. פיזית ונפשית טולטלתי הנה ושוב. בבית אתכם גדלים עוד ארבעה ואני אמא במשרה מלאה...
בהתחלה ניסיתי רק להתמודד שעה שעה, בהדרגה הצלחתי לעבור יום יום, הנקה, החלפות, חיסונים, שיניים ומחלות, מכל הבא ליד ותמיד בכפולות ואחרי כל גל של מחלה פתאם שמים לב לקפיצה ! הנה אתם מתהפכים, זוחלים (האחד לאחור האחד לפנים) מתיישבים ונעמדים (יובל יושב ואז נעמד ואייל נעמד ורק אחרי הרבה זמן לומד גם להתיישב), מצטרפים אלינו לארוחות בהדרגה, מתחילים להשמיע את קולכם ברמה וככה, באינטנסיביות, בקושי, בשמחה ובאהבה רבה אתם הופכים חלק מהמשפחה.
היום אתם בני שנתיים, אני פשוט לא מאמינה. ומתוך כל הקושי אני נוכחת שצמחה אהבה גדולה והלב מתמלא מעל ומעבר בתחושה של שמחה והודיה. אתם ממלאים את הבית אור, צחוק והתרגשות, מלמדים אותנו בלי סוף על הענקה ומסירות.
תודה לאל שהגענו עד הלום והלוואי שנזכה להוסיף להנות מכם (ומכל השאר) שעה שעה, יום יום !
תודה לפורום הזה שתמך וליווה ובזכות כל מי שכאן אני עדיין מניקה !!
ממש היום, לפני שנתיים הגחתם לעולם.
אני זוכרת את הלידה המרגשת שכבר במהלכה הרגשתי כמה מורכבת ומאתגרת הולכת להיות האמהות לכם. יובל הגיח ראשון, כמו נחשון פילסת את הדרך למרות שהיית יותר קטן (2700) ומתוך הרחם הועברת מייד לידיים של אבא וממנו לעריסה ואני מביטה בך בכמיהה ומחויבת להמשיך במלאכת ההולדה... שני הגיח אייל (3400) ובבת אחת הייתם כאן שניכם. שני תינוקות קטנים ומתוקים ואמא אחת נרגשת והמומה.
אני זוכרת איך עלינו למחלקה ובבת אחת הבנתי שאני אחת ואתם שניים וכל מה שידעתי עד אותו רגע על אמהות סמביוטית, עקרון הרצף, הנקה, נשיאה והענקה התערער ודרש תיקון והתאמה.
לא היה לי קל, אני מודה. פיזית ונפשית טולטלתי הנה ושוב. בבית אתכם גדלים עוד ארבעה ואני אמא במשרה מלאה...
בהתחלה ניסיתי רק להתמודד שעה שעה, בהדרגה הצלחתי לעבור יום יום, הנקה, החלפות, חיסונים, שיניים ומחלות, מכל הבא ליד ותמיד בכפולות ואחרי כל גל של מחלה פתאם שמים לב לקפיצה ! הנה אתם מתהפכים, זוחלים (האחד לאחור האחד לפנים) מתיישבים ונעמדים (יובל יושב ואז נעמד ואייל נעמד ורק אחרי הרבה זמן לומד גם להתיישב), מצטרפים אלינו לארוחות בהדרגה, מתחילים להשמיע את קולכם ברמה וככה, באינטנסיביות, בקושי, בשמחה ובאהבה רבה אתם הופכים חלק מהמשפחה.
היום אתם בני שנתיים, אני פשוט לא מאמינה. ומתוך כל הקושי אני נוכחת שצמחה אהבה גדולה והלב מתמלא מעל ומעבר בתחושה של שמחה והודיה. אתם ממלאים את הבית אור, צחוק והתרגשות, מלמדים אותנו בלי סוף על הענקה ומסירות.
תודה לאל שהגענו עד הלום והלוואי שנזכה להוסיף להנות מכם (ומכל השאר) שעה שעה, יום יום !
תודה לפורום הזה שתמך וליווה ובזכות כל מי שכאן אני עדיין מניקה !!
