תודה חברים ../images/Emo24.gif
כן, כבר בן שנה ושלושה ימים, ענק! והינה קצת היסטוריה והשווצות. אז כמו שרובכם יודעם אושרי נולד בלידת בית שהתנהלה כצפוי- כואב אך נסבל. המיילדת הבטיחה שהלידה הבאה תהיה קלה יותר
הכי אני אוהבת שאושרי מתגלגל מצחוק מיתוך שינה. זה משגע אותי אני מגיעה לשיא האושר מלשמוע ולראות אותו כך. אושרי אוכל רק מאכלים שסבתא שלו מכינה. ולא אוהב מה שאני עושה
מעליב. אבל הוא אוהב את העדשים שאני מכינה עם מים, פפריקה ומלח- (מתכון סופר מסובך) הוא אוכל אותם אחד אחד בהנאה ובלכלוך נהדר. אנחנו שמחים שעברנו רבע מהזמן שצריך להיות עם הנעליים. אני מאוד גאה באושרי. הדבר שאני הכי מתחרטת עליו בשנה הזו הוא שלא היינו איתו בניתוחון להארכת הגיד. מאז אני יותר חכמה, למדתי להתעקש יותר. אם יש רופא/ה שלא נראים לי הם לא נוגעים בו. מאז למדתי שאושרי הוא החשוב ביותר. לא הרופא/ה לא הכבוד ולא כלום. זה המשקע החזק ביותר שיש לי, רגש אשם שלא מרפה וזה עצוב לי. אני שמחה שמצאנו בשנה הזו אנשים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיטפלו באושרי באהבה. אני שמחה שהתאפשר לי להיות איתו בבית השנה ולראות כל מה שהוא עושה. היה לי כיף שהוא הושיט אלי את ידיו לראשונה, איך שהוא מרגיש בטוח איתי ועם עודד. אושרי סקרן והרפתקן, מקוה שלא יהיה מופרע למרות שזה אפשרי
ילד ג'ינג'י אמיתי. הכל עכשיו, מיד, בידיוק איך שאני רוצה. כן, מפונק. הוא באמת אושר גדול, הוא מתוק ומקסים, אנחנו נהנים לגדל אותו. כמו שחשבנו, לא פשוט להיות הורים. פתאום כל ילד מקבל משמעות קצת שונה עם יותר עומק ומשמעות. פתאום אני רואה עד כמה המשפט "הילדים הם העתיד" הוא נכון. אני מאחלת לאושרי ולכולנו המון שמחה בחיים, המון הצלחה ואהבה בלי קץ. ילדים שגדלים באהבה זה הכל.
