פרק שני - Alegria, alegria
עוד ב- 1966, כשנה לפני צאתו של אלבום הבכורה (Domingo), מציין קייטנו בראיון עיתונאי את ההכרח בשלב זה לחדש את קו ההתפתחות של המוסיקה הפופולארית בברזיל, שהחל עם הבוסה נובה. ההצהרות הרעיוניות והתיאורטיות של קייטנו מקבלות ביטוי ראשון באוקטובר 1967, כאשר הוא מציג לראשונה את השיר Alegria, alegria, בליווי להקת רוק ארגנטינאית - The Beat Boys. הסינגל Alegria, alegria, שיצא חודש מאוחר יותר, מהווה עד היום נקודת ציון והתייחסות בתולדות המוסיקה הברזילאית. היה זה הסינגל הראשון של זרם מוסיקלי, אומנותי ותרבותי שכונה מאוחר יותר Tropicalia. במאי 1968 הוא משלים, עם להקת Os Mutantes, את הקלטת אלבום הטרופיקליה הראשון - Caetano Veloso (1968), בו כלולים בין השאר השירים “Alegria, alegria”, “Tropicalia”, “Soy Loco Por Ti, America” ו-“Super-Bacana”. מה זו טרופיקליה? מאז הבוסה נובה, נדמה היה כי המוסיקה הברזילאית דורכת במקום, מתאפיינת בשמרנות וחסומה להשפעות חיצוניות. מבחינה מוסיקלית, הטרופיקליה היא השאיפה ליצור מוסיקה ברזילאית אותנטית, בעלת שורשים ברזילאיים, אך יחד עם זאת שתהיה פתוחה להשפעות חיצוניות, ובעיקר לרוק ופופ. ניסיונות לעשות רוק ברזילאי החלו עוד קודם לכן, מאז המחצית הראשונה של שנות השישים (בעיקר אצל רוברטו קרלוס), אלא שאלו לא התיימרו לאותו שילוב אליו שאפו הטרופיקליסטים: הרוק הברזילאי של רוברטו קרלוס לא נגע כלל באלמנטים מוסיקליים ברזילאיים. קייטנו וז´יל (כל אחד בנפרד ושניהם ביחד) לקחו את הבוסה נובה שאהבו (וכן סגנונות ברזילאים אחרים) וחיברו אותה לחשמל. הם החלו לנגן עם להקות רוק ובעיבודים המוסיקליים ניכרו השפעות ברורות של רוק ופסיכדליה, כאשר הם משלבים רעיונות מוסיקליים שמקורם בביטלס וברולינג סטונס. אך הטרופיקליה הייתה בעלת משמעות רחבה ועמוקה יותר מאשר הופעתו של סגנון מוסיקלי חדש. הטקסטים של ז´יל ובמיוחד של קייטנו החלו לעסוק בנושאים חברתיים-פוליטיים, שידרו אווירה של חופש, פורקן, זלזול במוסדות כמו נישואין, כנסייה, והתנערות מאחריות ומכל עול. בכך ביטאה הטרופיקלה מחאה פוליטית-חברתית חריפה, שהביאה כמובן לתגובת השלטון בברזיל. הטרופיקליה השתלבה היטב עם מגמות דומות בתחומים נוספים – קולנוע, תיאטרון ואומנות פלסטית. לרגע היה נדמה כי בברזיל פורץ גל חדש, רחב בהיקפו, השואף לחופש הבעה ולחירות אומנותית, המעוניין באינטראקציה עם הנעשה בעולם, ומוכן להעז בפריצת גבולות אומנותיים וחברתיים כאחד. באותה שנה ולוזו וז´יל הספיקו להקליט אלבום נוסף, הפעם אלבום משותף, בו השתתפו גל קוסטה וטום זה - Tropicalia ou Panis et Circensis. לאחר צאת האלבום הזה התרחשה התקרית הידועה כאשר קייטנו מופיע באחד הפסטיבלים עם שירו החדש E Proibido Proibir - אסור לאסור. במהלך ההופעה התפתח עימות בין ולוזו ו- Os Mutantes לבין קהל, שלא אפשר לולוזו לסיים את השיר, תוך זריקת חפצים לעבר הבמה. ההתנגדות לטרופיקליה הגיעה מכל הכיוונים האפשריים, חלקם בלתי צפויים. הראשונים להתנגד היו כמובן השלטונות. המסרים שעודדו פורקן, חופש, וביקורת לא מצאו חן בעיני השלטון, כמו גם המודל ההיפי-אנרכיסטי של הטרופיקליה. גם הקהל ברובו לא התלהב, בלשון המעטה, מהסגנון החדש שהיה פרובוקטיבי, רדיקלי ומהפכני מדי. רבים העדיפו את הבוסה נובה המוכרת והשירים השקטים של Domingo. מכיוונים פחות צפויים הגיעה התנגדותם של חוגי השמאל האופוזיציוני, אשר ראו בטרופיקליה ביטוי לאימפריאליזם האמריקני. גם אומנים אחרים, כמו אליס רג´ינה ושיקו בוארקה, הביעו בתחילה הסתייגות מהטרופקיליה. אך לא יחלוף זמן רב, וניתן יהיה למצוא בקלות את השפעת הטרופיקליה כמעט בכל אלבום MPB שיצא בברזיל. הפרק הזה נקרא Alegria, alegria (שמחה, שמחה), על שמו של השיר המסמל את מהפכת הטרופיקליה. אך השם הזה מבטא במעט את האופוריה והתקווה שאפיינו את הטרופיקליסטים באותם ימים, כאשר חשבו שיש סיכוי אמיתי לשינוי בברזיל. בדצמבר 1968 נעצרו ונאסרו קייטנו ולוזו וז´ילברטו ז´יל, ולאחר מספר חודשי מאסר הם מתבקשים לעזוב את ברזיל. בעוד מספר חודשים כאשר יגיע ולוזו ללונדון, האופוריה תתפוגג, הטרופיקליה תראה כניסיון כושל להביא שינוי ויצירתו תקבל צביון אחר לגמרי - דיכאונית, עצובה וכואבת הרבה יותר. ובפרק הבא: London, London
טוב! אתמול גיבה סיפר לנו שהוא הולך להעזר בקמיעות ולחשים, ממש כמו ש"ס
, ואף יצא עם שם יצירתי למפלגה שלו. גדי שבת הראה לנו פעם נוספת למה הוא מסוגל כשהוא לוקח את עצמו ברצינות והצליח לקדם את המועמד שלו תוך כדי הבעת זלזול אלגנטית במתחרה הכי רצינית שלו
. אני מצפה לאקשן... את שירשורי הבחירות של סופהשבוע שרשרו לכאן. שבת שלום
