היום לא יצאתי מהבית

[מילקי110]

היום לא יצאתי מהבית

הייתי לבד בדירתי עם החתול . אתמול לא הלכתי לארוחת חג

קניתי לי דברים והייתי בבית לבד עם החתול . היום תיכננתי אולי לעשות הליכה אבל בסוף לא היה לי כוח.

עשיתי כביסה היום , קראתי , האזנתי למוסיקה , פינקתי את החתול , צפיתי בטלווזיה .

אני כמו לא קיימת , כאשר אהיה לא קיימת באמת מה שאמור לקרות בעוד 40 שנה איש לא ירגיש בכך כי גם עכשיו אינני קיימת

יש אנשים שמחבבים אותי בעולם הזה אבל בסופו של דבר אני לבד בבית בחג . ולא אין לי משפחה מורחבת כלומר לא כזאת

שהולכים אליה בחגים זה סיפור ארוך . אני בת יחידה . אמא שלי ואני לא מדברות כבר ארבע שנים עם אבי אני משוחחת

הם נשואים . אבל .. שוב סיפור ארוך.

ובשורה התחתונה אני לבד .. עם החתול שהוא מקסים ביותר .. אבל עדיין אני לבד ...

מעניין איך הייתי עכשיו אם לא הייתי לוקחת רסיטל ... הרסיטל נראה לי נותן את מעט הכוח שיש . גם בלעדיו הלכתי לעבודה

יום יום זה כן .. אבל אין ספק שמרגישים רוגע ... תחושת אשליה של " הכל בסדר" כאשר זה ממש לא בסדר .

אני גרה באזור שהוא שוקק חיים , שומעים מכוניות נוסעות , אנשים מדברים , אנשים בחוץ חיים , איך אתמול כולם היו

במכוניות לבושים יפה בדרך לארוחת חג. פקקים ליד הבית . וגם עכשיו אני שומעת התרחשות , אנשים בחוץ חיים ואפילו

לא יודעים שמעליהם גרה מישהי עם חתול ...

תמיד יש את הדמויות המשוגעות האלה , שגרות לבד עם חתול ולעיתים אפילו 30 חתולים , וכולם בשכונה מפחדים מהם

ומספרים לילדים שהן מכשפות ... וכאשר הן יוצאות מהבית אנשים מפחדים מהן . הבית שלי לא מסריח יש לי עוזרת ,

יש לי חתול אחד .. בשכונה עדיין לא מכירים אותו כי עברתי שלשום , אבל אני היא הדמות הזאת ... כעת אני לא המכשפה

כי אף אחד לא חש בקיומי ... אבל אני היא הדמות הזאת .. האישה שגרה לבד עם חתול ...

 

[אלומת האור]

אני יכולה להגיד לך מה עוזר לי כשאני מרגישה

כמוך.

אני משתדלת לצאת מהריכוז העצמי שלי ע"י התעניינות באחרים. במציאות הווירטואלית זה מתבטא בניסיונות שלי לעודד אנשים אחרים שסובלים - בין אם לייעץ מניסיוני ובין אם רק לתמוך, להיות שם בשביל האחר.

במציאות החוץ-מחשבית אני מנסה לפעמים להושיט יד לאנשים אחרים. באו.איי זה היה קל - הייתי מקבלת את החדשים ו"פורסת עליהם את חסותי". גם בקופ"ח אם אני רואה איזו זקנה לבד שקשה לה אני ניגשת לשאול אם אפשר לעזור (לא תמיד יש לי כוח לזה, כן?!). בסופר אני נותנת לפעמים לאנשים לעקוף אותי בתור. פה ושם אני מחמיאה לנשים עם שמלות יפות או תכשיט/נעליים מיוחדים, ואז מתפתחת שיחה קלילה ונחמדה. אני פונה למנקה של הבניין ומתעניינת בשלומה. אני משתדלת לעזור לשכנים שלי שלא יודעים מילה עברית, וכשהייתה המלחמה הקודמת בדרום, בחורף שעבר, היא הייתה בדיוק אחרי לידה והדרכתי אותה איך יורדים למקלט ובכל פעם שהייתה אזעקה דפקתי לה על הדלת ואמרתי לה לבוא. אני מציעה את עזרתי לשח"ע ומדי פעם שומרת כמה דקות על הילדים כדי לאפשר להם לעשות דברים אחרים חשובים. אני מתעניינת במדריכה שלי, ומציעה לה ולעו"סית לשתות ולפעמים גם לאכול. אין מה לעשות, לפעמים צריך לעשות את הצעד הראשון ולא לצפות שיתייחסו אלינו. אנשים אוהבים לדבר על עצמם בדרך כלל, אז זה הולך לא רע. גם בעבודה השיקומית עזרתי לאנשים לכתוב קורות חיים והשתדלתי לקבל את כולם במאור פנים. היום כבר אף אחד כמעט לא מכיר אותי שם כי אני בקושי הולכת, פעם זה היה יותר. אני מתיידדת עם הקופאית בסופר ושואלת אותה לשלומה, והיא די מופתעת שמישהו שואל ברצינות איך היא מרגישה ולא סתם צועק עליה שתזדרז וכו'.

אף אחד לא יבחין בקיומי אם לא אדאג לכך שיבחינו בקיומי (וגם אז זה לא תמיד עוזר, אז אני מנסה לבוא בקטע חיובי).

 

[מילקי110]

קמתי ב - 3:00 בגלל תחושה בחילה וממש הלכתי

להקיא , לא קרה לי דבר כזה מעולם להתעורר בגלל בחילה

אכלתי לא מעט אתמול הדבר האחרון היה מאפה שקניתי שלשום בבני ברק , שמתי אותו במקרר

אבל אולי זה עשה לי רע , בכל מקרה היה לי כמו להקיא אבל לא ( סליחה על התיאורים ) לא יצא כלום , זה היה כאילו הכל עולה והייתה תחושה

והיו עוויתות כאלה אבל כלום .

ואז מתחוור העליבות הקיומית , אם קורה כזה דבר אין איש לשתף אותו , רצתי לשירותים וסגרתי את הדלת ואז כאשר פתחתי אני רואה את תיאו החמוד בחוץ

כן... גם החתול מסתבר הוא חברו הטוב של האדם לא רק הכלב ...

מפחיד אותי שאם חלילה לא עכשיו באופן כללי , נניח יהיה לי מצב חירום , מי יישאר עם תיאו ? אין לי אף אחד שאוכל להגיד קחו לכמה ימים כי אני בבית חולים

אוכל לשים אותו בפנסיון זה נכון .. אבל למי להתקשר בישביל שיביאו אותו לשם ? אולי לאבא זה נכון אבל אם מצב כמו עכשיו שהוא בחו"ל לפעמים הוא נוסע לשבוע

אז מה תיאו יישאר שבוע שלם בדירה ?

כרגע אני עדיין חשה לא כל כך טוב ... לא ברמה של בית חולים נראה לי מה שכתבתי אלה תהיות של נניח ו... זה מעסיק אותי

חלילה יקרה לי משהו , אולי ללכת באמצע הרחוב ולשבור את הרגל .. מפנים לבית חולים באמבלונס .. ומה עם תיאו ?? אפשר לשים בפנסיון כן , אבל למי להתקשר בישביל

שייקח אותו לשם ? לקחתי מהמפראה הוטרנירית בפעם האחרונה מס' טל של מונית חירום של חיות .. אולי אם חלילה יקרה לי משהו אוכל להתקשר אליהם שיבואו לקחת

את המפתח של הדירה וישימו אותו בפנסיון ..

* כרגע עדיין מרגישה רע מקווה שלא עשיתי לעצמי קלקול קיבה ...

איזו עליבות .. כמו כן אין לי עדיין תחושה של בית , בדירה לא רק בגלל הארגזים זה נראה לי כאילו נסעתי לחופשה , ויש ציפייה של מתי אחזור הביתה ?

או מתי הולכים הביתה ?

הדירה יפה , אבל אני מרגישה שאני רוצה הביתה ...

 

[אלומת האור]

גם אני שואלת את עצמי את אותן השאלות

אם חס וחלילה קורה לי משהו, מה יהיה עם נינה? אפילו השח"ע לא יכול לעזור לי איתה, אין להם זמן והוא גם לא סובל אותה... ואין לי מישהו אחר שיבוא לטפל בה.

תכתבי לי במסר (אם תרצי) את השם של המונית לבע"ח, כי אם זה מי שאני חושבת שזה (ורוב הסיכויים שכן) אני ממליצה לא להיעזר בשירות הזה (לא יודעת אם יש אלטרנטיבה, אני מנסה לברר את זה בעצמי, אבל היה לי ניסיון רע).

אולי כדאי להתיידד עם חתולאים בקבוצות בפייסבוק ולברר שם מה עושים במקרה כזה... ואולי במקום שהתנדבת יוכלו לעזור לך ולשלוח לך מישהו.

אני מציעה לך שתנסי לנוח ולהחלים כרגע מההרגשה הרעה, אני לא מתפלאת שאת מרגישה לא טוב, בכל זאת עברת שינוי מאוד דרמטי ועשית את רובו לבד... זה יעבור, מילקי. תנסי לא לחשוב עכשיו על "מה יהיה אם". כשנגיע לגשר, נחצה אותו.

 

[מילקי110]

תודה אלומה

בבוקר שוב חשתי ברע והיה לי בדיוק מה שקרה באמצע הלילה

אם זה יקרה שוב אלך למוקד של רפואה דחופה . אולי גם יש לי דלקת בכיס המרה זה נפוץ למי שעבר את הניתוח וירד הרבה במשקל

אני רוצה בכל מיקרה אחרי החג ללכת לבקש צילום קיבה ולבדוק , כי אכן אחד הסימפטומים זה בחילות והקאות ... אז אולי זאת הסיבה ( אם כן אז צריך לעשות ניתוח )

* בנוגע למקום שבו התנדבתי לא הייתי חושבת לפנות אליהם אני לא בקשר איתם כבר יותר משנה , כי הם היו ממש לא נחמדים אליי ..

אכן אשאל בפורום חתולים מה עושים במיקרה כזה , במידה ויקרה משהו .

** עדיין לא יצאתי מהבית , אני רוצה לזרוק את הארגזים , הנוכחות שלהם עושה לי רע , כמובן שלא אוכל לזרוק את כולם בבת אחת , אין לי פשוט כוח פיזי להתלבש וגם

אני עדיין מרגישה בחילה. הצלחתי בבוקר לשתות קפה עם עוגת דבש שקניתי ..

אני מרגישה שאני רוצה הביתה .. זה לא בגלל שהדירה מגעילה , פשוט אני מרגישה שאני רוצה הביתה ...

 

[היי48]

אלומה ומילקי

אני חייבת לומר שאתן פשוט אמהות מדהימות לחתולים שלכן, אתן פשוט ממש רגישות ויש לכן לב זהב. הלוואי שכל בני האדם היו מתייחסים כך לילדים הביולוגים שלהם

 

[היי48]

ומילקי-אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב

 

[מילקי110]

תודה היי

שתהיה לך שנה טובה . ושתרגישי טוב.

 

[אלומת האור]

אם זה לא היה כל כך עצוב, הייתי צוחקת

לחתולה שלי יש הפרעת התנהגות קשה, ואני זו שגרמתי להפרעה הזאת עם חוסר הסבלנות שלי והצרחות שלי עליה לפעמים. בגללי החתולה צריכה לקבל פרוזק, וגם זה לא תמיד עוזר כי היא תוקפנית ותוקפת גם את עצמה, ממש כמוני. והיא NEEDY ממש כמוני. זה מוציא אותי מדעתי לפעמים. אני לא אימא טובה בכלל, אני אימא גרועה שמפנטזת לפעמים למסור אותה מרוב שהיא עולה לי על העצבים. ברור שאני לא אעשה את זה, אני מטורפת על החתולה, היא אצלי מגיל חודש וחצי, כשנכנסה לי כולה לתוך כף היד הקטנה שלי. אני מתה על ההתכרבלויות איתה ועל המשחקים איתה, אבל שאלוהים יסלח לי, אין לי סבלנות 90% מהזמן. מה שהופך אותי לאימא לא ראויה בעליל. כואב לי שאני כזאת, כואב לי שגם היא כזאת.

 

[מילקי110]

יצאתי מקודם מהבית

נורא חם בחוץ . הלכתי לראות את הבריכה שיחסית קרובה לבית

יצא לי לראות מבחוץ כי מסתבר שגם לכניסה חד פעמית צריך לקנות כרטיסיה והמשרדים עקב החג סגורים .

רציתי גם אולי ללכת לפארק הלאומי אבל היה חם . אז חזרתי הביתה.. אולי עוט מעט אלך למרכז .. אולי אחליט בסופו של דבר על הבריכה שאני מכירה , נראה ...

ראיתי אנשים יושבים מסביב לבריכה , גם אנשים מבוגרים נראו עם חבריהם .. יש מעט מאד אנשים שהם לבד , כי האדם מיסודו הוא חיה חברתית ששואפת להיות עם אנשים

אחרים . אצלי , יש כמו מעין נכות .. אני דווקא כן רוצה בחברתם של אנשים .. ובעבודה אני מקפידה לשוחח עם חברותיי לעבודה , אחרי ארוחת הצהריים אני תמיד יוצאת החוצה

להחליף מילה או שתיים .. אבל עצם השהייה לבד בבית היא לא טבעית .. יש סוגים של אנשים חלקם חולים עם בעיות נפשיות ועדיין הם חיים בזוגיות.

אצלי יש את הדפיקות הזאת .. קשה עם זה שאתה לא אדם רגיל .. אלא אדם מיוחד שסובל ממוגבלות ..

מזל שיש את הפורום שאפשר לכתוב כאן ולפרוק.

 

[אלומת האור]

לפחות היה לך כוח לגרור את עצמך מחוץ לבית

מה שלי אין, ואין לי שום סיבה ואין לי שום תירוץ וגם אם אני אמות פה אף אחד לא ידע מזה עד שלא תעלה צחנה.

 

[מילקי110]

גם אני תמיד אומרת את זה

שאם אמות עד שלא תעלה צחנה אף אחד לא יידע ..

גם לי לא הייתה סיבה הרי איש לא מחכה לי בחוץ , וגם לי אין שום תירוץ , התירוץ היה לזרוק ארגזים . ויש עכשיו עוד עשרה מתוך ה- 16 שהיו.

עוד מעט אני גם רוצה לצאת ואין סיבה ולא תירוץ רק הרצון לשאוף אוויר וללכת למרכז שמוכר לי . זה שנמצא ליד ביתי ...

בישביל לשכנע את עצמי ללכת אני אומרת שאקנה לעצמי קרטיב או ארטיק בפיצוצייה במרכז .. ואז זו תוכנית . ללכת קצת ו.. אין כמו אוכל

למרות שעדיין יש לי בחילות . נראה לי יש לי תחושה שיש לי משהו בכיס המרה ..... כי קראתי ואלה הסימנים .. וזה נפוץ לאנשים שירדו הרבה במשקל זה עושה אבנים בכיס

המרה ....

** בנוגע לחתול- אני אמא טובה ואני לא צועקת עליו לעולם .. נהפוך הוא לפעמים אני מרגישה שאני קרצייה כי הוא ישן ואז אני באה ומרימה אותו כי הוא לא בדיוק אוהב להתכרבל

לפעמים כן אבל הוא מעצמו אף פעם אל יתיישב עליי ... וגם לפעמים הוא לא רוצה , אז אני מנצלת כאשר הוא ישנוני ואז הוא מרשה ..

כמו כן יש לי ריגשי עצמה עצומים בגלל החתולה שהייתה לי לפני עשר שנים .. דווקא הייתי טובה אליה עד שחטפתי דיכאון של החיים ולא עיקרתי אותה ואז היא נכנסה להריון

והמליטה .ובגלל הדיכאון הקשה שבו הייתי .. נאלצתי לחזור לגור עם הוריי והם לא רצו אותה אז אמא שלי מסרה אותה לעמותה ולמזלי היא סיפרה לי שבדיוק הגיע אבא עם ילדה

ולקח אותה , וזה שימח אותי . והגורים ? אני מתביישת .. ובוא נאמר שיש לי עד היום ריגשי אשמה איומים בגלל ההתנהלות איתה ולכן אני מפצה את תיאו על כך .

למרות שכאשר היא הייתה אצלי היא הייתה ישנה איתי במיטה ופינקתי אותה .... אני זוכרת שנסעתי לחו"ל והשארתי אותה אצל סבתא שלי ... ופעם נסעתי להורים ודווקא כן

לקחתי אותה איתי וזאת הייתה הטעות כי היא נכנסה להריון בגלל הטמטום שלי . את תיאו אני כמובן אסרס כאשר יגיע לגיל המתאים שזה בעוד שלושה חודשים ..

 

[נסיכת הכוכב]

לא עקרת את החתולה?

 

[מילקי110]

הצלחתי לצאת הערב

הלכתי למרכז שליד ביתי הישן . זה מרחק של רבע שעה- עשרים דקות הליכה

ההליכה עשתה לי טוב , הגעתי וקניתי קרטיב בפיצוצייה ישבתי על הספסל . יש שם גם מיזרקות כך שממש נחמד שם

תמיד אהבתי את המקום הרי הייתי שם כמעט יום יום ..

כאשר חזרתי ובאתי להיכנס לבניין ראיתי שני שכנים . בחור ובחורה צעירים , בהתחלה כאשר ראיתי אותם חשבתי רק לא שכנים אין לי כוח

ואז הם נכנסו לבניין שאני הם לא אמרו לי כלום וגם אני כמובן לא דיברתי ... היה להם מבט כזה של "אמממ" כאשר ראו אותי .. תמיד לאנשים יש את המבט הזה

של "אממ" אני לא עוד אדם שכן , או מישהו שעובר ברחוב ... אנשים ברחוב רובם חולפים על פניי אבל יש כאלה שמסתכלים.

אולי גישת האין לי כוח לשכנים מוקרנת כלפי חוץ כי סה"כ גם אני יכולתי להציג את עצמי.

בבניין הקודם גם לא אמרתי שלום לאיש , רק לעיתים , ורק לפני שעזבנו גיליתי שדווקא היו שם זוג נחמד ...

בד"כ אין לי כוח לאנשים .... כי ישראלים יש להם נטייה לשאול שאלות אישיות ולא בא לי שישאלו אותי כלום .. מה את עושה , יש לך ילדים , האם את נשואה ? היית נשואה ?

ואם לא מדברים עם אף אחד אז .. יש פרטיות ...

** מה אתם חושבים בבניין הקודם לא דיברו ? אני לא שמעתי אבל אני בטוחה שאישה שגרה לבד זה עושה את שלו ...במיוחד כאשר רוב האנשים בבניין היו זוגות עם ילדים

ושני זוגות מבוגרים ... זה עושה את שלו .. אני בטוחה שאני נראית תמהונית.

בטח גם בעיניי הזוג עכשיו .. אני נראית תמהונית ...

* ולא בזמנו לא עיקרתי את החתולה , עכשיו את תיאו אני יסרס כאשר יגיע לגיל המתאים . אני יודעת שזה לא בסדר \לא עיקרתי אותה . צריך לסקול אותי באבנים .

 

[אלומת האור]

חס וחלילה לסקול אותך! אנשים עושים טעויות

אז גם את עשית, ביג דיל. אומרים שאימא שלא עושה טעויות זו אימא שעדיין לא נולדו לה ילדים. ככה זה ואין מה לעשות, רק ללמוד מהניסיון ולנסות להשתפר כל הזמן.
אני שמחה שיצאת מהבית, למרות שמבינה בהחלט את גורם המשיכה של האוכל. בימים עברו זה היה הדבר היחיד שהיה מוציא אותי מהמיטה. בחג הזה לא הוציא אותי שום דבר מהבית. רק עכשיו אני הולכת עוד מעט לזרוק את הזבל. הלוואי שיכולתי לעשות הליכה או להיפגש עם מישהי. אין לי אומץ. זה כל כך עצוב, אבל אין לי אומץ. לא יודעת למה זה ככה.

ולגבי השכנים אני חושבת שטוב תעשי אם תציגי את עצמך או לפחות תחייכי ולא תנעצי מבטים שיגררו נעיצת מבטים בחזרה. נכון שישראלים הם חטטנים ואין מה לעשות נגד זה חוץ מלענות בטבעיות אם שואלים, או אם זה ממש חדירה לתחום הפרט אז להציב גבולות. זו הזדמנות נפלאה בשבילך להכיר אנשים חדשים ולפתוח לעצמך דף חדש עם הזדמנויות לשנה החדשה. מבינה את זה שאין לך כוח, אבל אומרים שדווקא מתוך העשייה שעושים בלית ברירה מגיע הכוח. מהפעמים שניסיתי את זה - זה עבד.

 

[מילקי110]

לא הלכתי להיפגש עם מישהי

אין לי עם מי להיפגש והאמת שהקרטיב לא הייתה הסיבה

אני חייבת אוויר ... לצאת ... אני יאמץ את זה אתחיל לעשות הליכות לשם

ואגב בגלל האוכל תמיד אומרים לכל חובבי האוכל לעשות הליכות ללא ארנק בישביל להימנע לקנות פיתויים

הלכתי בגלל המרכז שהייתי רגילה ללכת לשם , בישביל לצאת , בישביל האוויר .

תודה שאת חושבת שאני חזקה ... מוזר איך עץ מחזיק ללא שורשים ..

* ובנוגע לפורום - אף אחד לא יודע שאני כאן סיפרתי פעם לחברה מהקבוצה אבל היא לא יודעת בדיוק איזה פורום ... כך שאם יקרה משהו איש לא יידע ולא יוכל

לעדכן אתכם.

** באיזשהו מקום רציתי שיהיה לי משהו בכיס המרה כי אז זה אומר ניתוח , וניתוח אומר אתם יודעים מי

יש לי תחושה שזה לא כיס המרה ואולי זה רק מגעיל מהמאפה המגעיל שהיה במקרר ... אבל אי אפשר לדעת בכל מיקרה אלך לעשות צילום קיבה.

בטח הוא עם משפחתו , או בחו"ל , או בארוחות משפחתיות. איזה כיף לה יש מישהי שזה בעלה , ואני חושבת שגם היא ממש מוצלחת כמוהו . תארו לכם אני מוצלחת וזה

בעלי המוצלח בעצמו .יש מישהי שזה בעלה ...

 

[אלומת האור]

לא אמרתי שנפגשת עם מישהי

לגבי ניתוח בכיס המרה - אין שום ודאות שמי שינתח אותך, אם אכן תגיעי לניתוח, יהיה הוא (אגב, יש לי ייעוץ אצלו בנובמבר... תחזיקי לי אצבעות).

צילום קיבה זה על הפנים. חוץ מזה שזה מגעיל בטירוף, זה גם לא ממש מראה משהו. להבדיל מיליון הבדלות, כשעשו לאימא שלי צילום קיבה לא מצאו כלום ופירשו כתקין, בעוד שהיא הייתה עם סרטן בדרגה 4 (הקטלני ביותר). רק בגסטרוסקופיה ראו את זה ואז היה כבר מאוחר. אני בעד גסטרוסקופיה, אם תוכלי. עברתי את זה כמה פעמים והיה סבבה ואפילו כיף (סאטלה רצינית מההרדמה).

וגם עליי אומרים שאני חזקה, וגם אני עץ ללא שורשים. כנראה יצר ההישרדות שלנו חזק יותר מכפי שאנו מוכנות להודות או מכפי שאני מודעות אליו.

 

[אלומת האור]

מכפי ש*אנו* מודעות אליו.

 

[מילקי110]

אם אלך בפרטי אז כן אוכל לדעת

אם אלך בפרטי כן אוכל לבחור מנתח.

עשיתי בעבר צילום קיבה כך שאני יודעת מה זה . לפני הניתוח עשיתי מס' בדיקות ובין היתר צילום קיבה ...

והאמת שאני מרגישה הרבה יותר טוב כך שלא נראה לי שמדובר בכיס המרה זה היה מהמאפה המגעיל ...

מחזיקה לך אצבעות , תגידי לי אחרי זה איך הוא ..

זה לא רק יצר הישרדות אלומה , זה גם חוסר ברירה כי יש מצבים נתונים שאין ברירה חייבים לתפקד כי אף אחד לא יעשה את זה בישבילינו

כמו לדוגמא במקרה שלי הנושא של המשקל , זה היה ברור שזה לא ייפתר מעצמו ואף אחד לא יעשה את זה במקומי כך גם אם הדירה יש מצב נתון , חייבים לעבור דירה נקודה

ואין ברירה חייבים לתפקד ...

** חייבת לציין שמשום מה אני מרגישה קצת קנאה מזה שאת הולכת אליו בנובמבר לא יודעת למה ...

 

[מילקי110]

שוב בחילה

זה לא היה המאפה . אין ספק שמשהו לא בסדר

שוב בחילה חזקה ....גם המחשבה על אוכל מעוררת בי חלחלה .

וואו .. אני גם חושבת - ארים מחר ואקבע תור וזה בטח יהיה רק במשך השבוע ועד שיהיה תור פנוי .. ויש לי עוד סידורים עם הדירה


אני יודעת שהבריאות זה הכי חשוב .. אף פעם לא היה לי ככה בחילות כל הזמן .. בבוקר חשתי יותר טוב וכבר חשבתי שזה היה בגלל המאפה המגעיל שאגב בגללו

לא אגע בסוג הזה יותר כי זה כל הזמן יזכיר לי ..

ואם זה מתעורר עקב אכילה של משהו שומני אז ללא ספק זה כיס המרה כך נראה לי ... יואו ... פשוט רע בצורה שלא תיאמן ואני לא יודעת האם זה דחוף מספיק בישביל

ללכת למרפאת חירם .. אבל אני באמת מרגישה רע .. בחילות ..