היום לפני 15 שנה נפטר מיילס דיוויס
- פותח הנושא loomer4
- פורסם בתאריך
ראם זה השם
New member
המלצה:
יש בטוואר רקורדס מבצעים כאלה של 3 במאה.. קניתי פעם אחת ובין שלושת הדיסקים היה CD מעולה של מיילס דיווס שנקרא "בלדוס".. העבירו את ההקלטות האנלוגיות שלו ל-CD שמכיל קטעי חצוצרה מדהימים בליווי תופים ובאס, לפעמים סקסופון ופסנתר.. לא תמצאו שם את הקטעים המטורפים שהוא משתגע בהם אבל תמצאו ג'אז רגוע ואיכותי..
יש בטוואר רקורדס מבצעים כאלה של 3 במאה.. קניתי פעם אחת ובין שלושת הדיסקים היה CD מעולה של מיילס דיווס שנקרא "בלדוס".. העבירו את ההקלטות האנלוגיות שלו ל-CD שמכיל קטעי חצוצרה מדהימים בליווי תופים ובאס, לפעמים סקסופון ופסנתר.. לא תמצאו שם את הקטעים המטורפים שהוא משתגע בהם אבל תמצאו ג'אז רגוע ואיכותי..
מיילס...
מיילס דיוויס הוא אחד האנשים החשובים ביותר בתולדות הג'אז, ביחד עם קולטריין, פרקר ועוד. הוא התחיל בתור נגן בי-בופ ובמשך מספר שנים מועט מאוד ניגן עם צ'רלי פרקר אחרי מהפכת הבי-בופ. בהמשך, מיילס היה אוונגרד וחלוץ ברוב תחומי הג'אז, הוא בעצם אחראי להתפתחות הג'אז מאחרי צ'רלי פרקר. בשנת 55 עם מותו של צ'רלי פרקר מיילס דיוויס הקים פחות או יותר בעצמו שתי אסכולות חדשות בג'אז, מצד אחד הוקמה אסכולת ההארד בופ, המשך ישיר והקצנה של הבי-בופ. ומצד שני האנטי-תזה המושלם לזה, הקול ג'אז. מיילס דיוויס בעצם המציא כמעט לבדו את הסיגנונות הנ"ל. הארד בופ- kind of blue קול ג'אז- birth of the cool. בהמשך, מיילס דייויס שכבר היה מוכר מאוד בעולם הג'אז התמכר כמו הרוב לקוקאין, ולבסוף פרש מהמוסיקה והתפנה לציור, תחום שהוא לא הצליח בו יותר מדי. אחרי שנמאס לו מזה חזר מיילס למוסיקה והפעם שוב היה בין חלוצי סיגנון הפיוז'ן- יעני הג'אז- רוק. את התקופה הזו שלו אני לא מאוד אוהב אבל הוא זכה בהצלחה גדולה ותודעה מאוד גדולה בציבור האמריקקי. יש אפילו הופעות שלו מול 700,000 איש וכל מיני שטויות כאלה. קיצר, בנאדם ענק ויש עוד המון המון דברים שאפשר לכתוב עליו.
מיילס דיוויס הוא אחד האנשים החשובים ביותר בתולדות הג'אז, ביחד עם קולטריין, פרקר ועוד. הוא התחיל בתור נגן בי-בופ ובמשך מספר שנים מועט מאוד ניגן עם צ'רלי פרקר אחרי מהפכת הבי-בופ. בהמשך, מיילס היה אוונגרד וחלוץ ברוב תחומי הג'אז, הוא בעצם אחראי להתפתחות הג'אז מאחרי צ'רלי פרקר. בשנת 55 עם מותו של צ'רלי פרקר מיילס דיוויס הקים פחות או יותר בעצמו שתי אסכולות חדשות בג'אז, מצד אחד הוקמה אסכולת ההארד בופ, המשך ישיר והקצנה של הבי-בופ. ומצד שני האנטי-תזה המושלם לזה, הקול ג'אז. מיילס דיוויס בעצם המציא כמעט לבדו את הסיגנונות הנ"ל. הארד בופ- kind of blue קול ג'אז- birth of the cool. בהמשך, מיילס דייויס שכבר היה מוכר מאוד בעולם הג'אז התמכר כמו הרוב לקוקאין, ולבסוף פרש מהמוסיקה והתפנה לציור, תחום שהוא לא הצליח בו יותר מדי. אחרי שנמאס לו מזה חזר מיילס למוסיקה והפעם שוב היה בין חלוצי סיגנון הפיוז'ן- יעני הג'אז- רוק. את התקופה הזו שלו אני לא מאוד אוהב אבל הוא זכה בהצלחה גדולה ותודעה מאוד גדולה בציבור האמריקקי. יש אפילו הופעות שלו מול 700,000 איש וכל מיני שטויות כאלה. קיצר, בנאדם ענק ויש עוד המון המון דברים שאפשר לכתוב עליו.
הערה חשובה
Kind of Blue זה ממש ממש לא הארד בופ! שני הדיסקים הנ"ל הם קול-ג'אז מובהק, אומנם עם הרכב שונה, כאשר Kind of Blue התפרסם יותר בעיקר בגלל פריצת הדרך הקומספטואלית שלו, אבל Birth of The Cool הוא בהחלט קול ג'אז גם Hard Bop - The Jazz Messengers לדורותיהם והרכבים בסגנון הזה
Kind of Blue זה ממש ממש לא הארד בופ! שני הדיסקים הנ"ל הם קול-ג'אז מובהק, אומנם עם הרכב שונה, כאשר Kind of Blue התפרסם יותר בעיקר בגלל פריצת הדרך הקומספטואלית שלו, אבל Birth of The Cool הוא בהחלט קול ג'אז גם Hard Bop - The Jazz Messengers לדורותיהם והרכבים בסגנון הזה
kind of blue קול ג'אז?
אני לא רוצה לבטל את מה שאתה אומר ככה סתם. אבל מספיק לשמוע שם את קולטריין ואדרלי מאלתרים כדי להבין שזה ממש לא קול ג'אז. אדרלי נותן פראזות בופיות ביותר, בטמפו גבוה, קולטריין כהרגלו מכניס המון אינפורמציה בקצת זמן, ורק מיילס מנגן בפאן שלו. איך שאני רואה את הדברים, קיינד אוף בלו הוא פשוט מאוד הרמונית (מלבד בלו אין גרין) אבל הסולואים שם הארד-בופיים לגמרי. אתה באמת מצליח למצוא קשר בין קיינד או בלו לבירט' אוף דה קול? אם כן, בכיף, אני לא מצליח למצוא. אני מניח שאתה יודע את זה, אבל להשכלה כללית, בעתיד השילוב של המודאליות והחוסר בטונאליות עם ההארד בופ הכסחני יצרו סגנון חדש שנקרא "פרי ג'אז" או בלעז- ג'אז חופשי
גמר חתימה טובה לך מר בחור
אני לא רוצה לבטל את מה שאתה אומר ככה סתם. אבל מספיק לשמוע שם את קולטריין ואדרלי מאלתרים כדי להבין שזה ממש לא קול ג'אז. אדרלי נותן פראזות בופיות ביותר, בטמפו גבוה, קולטריין כהרגלו מכניס המון אינפורמציה בקצת זמן, ורק מיילס מנגן בפאן שלו. איך שאני רואה את הדברים, קיינד אוף בלו הוא פשוט מאוד הרמונית (מלבד בלו אין גרין) אבל הסולואים שם הארד-בופיים לגמרי. אתה באמת מצליח למצוא קשר בין קיינד או בלו לבירט' אוף דה קול? אם כן, בכיף, אני לא מצליח למצוא. אני מניח שאתה יודע את זה, אבל להשכלה כללית, בעתיד השילוב של המודאליות והחוסר בטונאליות עם ההארד בופ הכסחני יצרו סגנון חדש שנקרא "פרי ג'אז" או בלעז- ג'אז חופשי
גמר חתימה טובה לך מר בחור מדוע אני חושב שKind of Blue = קול:
1) הדינמיקה שהרבה יותר מתונה מביבופ והארדבופ 2)המודליות. בופ צריך הרבה אקורדים כדי לחיות, והרבה II/V7 וכו'. אפילו בבלוז היחיד שיש בדיסק, Freddie Freeloader אין II/V7, וכל התחליפים למיניהם שמקובלים., זה בלוז הרבה יותר פשוט, חוץ מהאקורד האחרון שהוא קצת שונה. 3)הסאונד, בעיקר של מיילס עם הסורדינה ושל ביל אוונס (שהוא לא בדיוק הבחירה הטבעית למי שרוצה להקליט בופ), ואפילו של קולטריין וקנוןבול - נכון, קולטריין זה קולטריין, וכנ"ל לגבי קאנוןבול, אבל עדיין באופן יחסי לעצמם 4)כפי שאמרת הארדבופ="כסחני", בעוד שKind of Blue כל כך עדין ואווירתי. 5)אין קטע מהיר אחד בכל הדיסק!! זה אולי הבעיה הגדולה ביותר למי שרוצה לקרוא לדיסק הזה הארדבופ: הארדבופ זה עדיין בופ, ובופ מנגנים מהר, לא יעזור כלום. יש כאלה שאפילו אומרים שככה הוא קיבל את שמו, מההברות של הסקטינג ששרים אותו (בקשר לזה אני לא בטוח, אבל מה שבטוח שמנגנים מהר). יש דוגמאות רבות מהדיסק שהן מעין שיעור לכל הרוצה ללמוד איך נשמע קול ג'אז, למשל הסולו של ווינטון קלי ב Freddie The Freeloader שדורות של תלמידים הוציאו כדי ללמוד איך לנגן מעט ועדין. בהארדבופ נותנים בראש באופן כללי, ולא מנגנים כל כך עדין. הקשר בין שני הדיסקים מהותי מאוד, למרות שכפי שאנחנו יודעים יש להם סאונד שונה. מבחינה הרמונית, בירט' אוף דה קול קרוב יותר להארד בופ דרך אגב (למרות שכמובן הוא לא). חייב ללכת לארגן שכר דירה, מקווה שעזרתי גמר חתימה מעולה גם לך ושנה טובה!
1) הדינמיקה שהרבה יותר מתונה מביבופ והארדבופ 2)המודליות. בופ צריך הרבה אקורדים כדי לחיות, והרבה II/V7 וכו'. אפילו בבלוז היחיד שיש בדיסק, Freddie Freeloader אין II/V7, וכל התחליפים למיניהם שמקובלים., זה בלוז הרבה יותר פשוט, חוץ מהאקורד האחרון שהוא קצת שונה. 3)הסאונד, בעיקר של מיילס עם הסורדינה ושל ביל אוונס (שהוא לא בדיוק הבחירה הטבעית למי שרוצה להקליט בופ), ואפילו של קולטריין וקנוןבול - נכון, קולטריין זה קולטריין, וכנ"ל לגבי קאנוןבול, אבל עדיין באופן יחסי לעצמם 4)כפי שאמרת הארדבופ="כסחני", בעוד שKind of Blue כל כך עדין ואווירתי. 5)אין קטע מהיר אחד בכל הדיסק!! זה אולי הבעיה הגדולה ביותר למי שרוצה לקרוא לדיסק הזה הארדבופ: הארדבופ זה עדיין בופ, ובופ מנגנים מהר, לא יעזור כלום. יש כאלה שאפילו אומרים שככה הוא קיבל את שמו, מההברות של הסקטינג ששרים אותו (בקשר לזה אני לא בטוח, אבל מה שבטוח שמנגנים מהר). יש דוגמאות רבות מהדיסק שהן מעין שיעור לכל הרוצה ללמוד איך נשמע קול ג'אז, למשל הסולו של ווינטון קלי ב Freddie The Freeloader שדורות של תלמידים הוציאו כדי ללמוד איך לנגן מעט ועדין. בהארדבופ נותנים בראש באופן כללי, ולא מנגנים כל כך עדין. הקשר בין שני הדיסקים מהותי מאוד, למרות שכפי שאנחנו יודעים יש להם סאונד שונה. מבחינה הרמונית, בירט' אוף דה קול קרוב יותר להארד בופ דרך אגב (למרות שכמובן הוא לא). חייב ללכת לארגן שכר דירה, מקווה שעזרתי גמר חתימה מעולה גם לך ושנה טובה!
מצאתי באחד מספרי הלימוד שלי
הגדרה להארד-בופ: ההארד בופ הוא המשך ישיר הל הבופ והתפתחות טבעית שלו. התפתחות זו גרמה לכמה שינויים, מגוון המהירויות הורחב ולא היה מוגבל למהר או לאט מאוד, ניכרה השפעה חזקה של בלוז ולפעמים גם גוספל, מבנה המנגינות לא נשאר רק בלוז וAABA ונוצרו הרבה מבנים אחרים. המשיכו להיות ניסויים וחידושים הרמונים והמוסיקה הייתה נשמעת הרבה פעמים יותר "רגועה". בס"הכ ניתן לומר שההארד-בופ דיבר בשפת הבופ, אך הוסיף לשפה זו "מילים" ואמצעי הבעה חדשים. הרבה אומנים שהתפרסמו עם מהפכת הבופ המשיכו בטבעיות להארד בופ. בלי קשר להגדרה מצויין גם ככה: הייתה זו תקופת פריחה להרכבים כמו הקוינטט של מיילס עם קולטריין(!), החמישיה של מקס רואץ, קליפורד בראון ועוד... ציטוט קטן מתוך ההסבר על מיילס: "הקוינטט שלו עם קולטריין שפעל בשנות החמישים נחשב לאחד מההרכבים הטובים בג'אז בכל הזמנים. היה זה קוינטט שניגן בסגנון הארד אם כי, נגינו של מיילס עצמו היתה "קולית" משהו. בכל אופן, לאוזן שלי ולהרגשה שלי kind of blue נשמע יותר כמבשר ההארד בופ מאשר הקול. אבל זו רק דעתי שלי.. תן בראש בשכר דירה, ושנה טובה וכל זה
הגדרה להארד-בופ: ההארד בופ הוא המשך ישיר הל הבופ והתפתחות טבעית שלו. התפתחות זו גרמה לכמה שינויים, מגוון המהירויות הורחב ולא היה מוגבל למהר או לאט מאוד, ניכרה השפעה חזקה של בלוז ולפעמים גם גוספל, מבנה המנגינות לא נשאר רק בלוז וAABA ונוצרו הרבה מבנים אחרים. המשיכו להיות ניסויים וחידושים הרמונים והמוסיקה הייתה נשמעת הרבה פעמים יותר "רגועה". בס"הכ ניתן לומר שההארד-בופ דיבר בשפת הבופ, אך הוסיף לשפה זו "מילים" ואמצעי הבעה חדשים. הרבה אומנים שהתפרסמו עם מהפכת הבופ המשיכו בטבעיות להארד בופ. בלי קשר להגדרה מצויין גם ככה: הייתה זו תקופת פריחה להרכבים כמו הקוינטט של מיילס עם קולטריין(!), החמישיה של מקס רואץ, קליפורד בראון ועוד... ציטוט קטן מתוך ההסבר על מיילס: "הקוינטט שלו עם קולטריין שפעל בשנות החמישים נחשב לאחד מההרכבים הטובים בג'אז בכל הזמנים. היה זה קוינטט שניגן בסגנון הארד אם כי, נגינו של מיילס עצמו היתה "קולית" משהו. בכל אופן, לאוזן שלי ולהרגשה שלי kind of blue נשמע יותר כמבשר ההארד בופ מאשר הקול. אבל זו רק דעתי שלי.. תן בראש בשכר דירה, ושנה טובה וכל זה
אישית הייתי אומר
שהיה זה הרכב שניגן בסגנון הקול ג'אז, אם כי נגינתם של קלוטריין וקנוןבול הייתה "בופית" משהו... בכל זאת, לא השם שלהם שמופיע בענק על העטיפה של הדיסק... בקשר להשפעות של הבלוז והכנסייה, את זה ניתן לשמוע בקטעים כמו The Preacher של Horace Silver וכאלה, שהם הרבה יותר פשוטים ושמחים, אפילו מעט דיקסיים לפעמים. בקינד-אוף בלו אני שומע משהו הרבה פחות שורשי, יותר אינטלקטואלי ואוורירי כזה, לעומת הישירות שמאפיינת את הבלוז והגוספל. מודליות, כמובן, גם לא שייכת לבלוז ולכנסייה (אלא אם כן אתה הולך מאוד מאוד רחוק לעבר של הכנסייה, לא נראה לי שמישהו התכוון לזה). בקשר לקולטריין וקנוןבול אני חייב לציין שבהשאווה לתקליטים אחרים (עם שמם על הכותרת) הם הרבה פחות כסחניים, וזה טיעון מאוד חשוב: כולנו יודעים שלמיילס קל מאוד להשמע קול, וזה הטבע שלו (למרות שגם הוא ניגן ביבופ בעבר), דווקא אצל שני הכסחניים שאנו מכירים בחפירותיהם, יותר מורגש ההבדל מהקלטות אחרות שלהם, בגלל הקונספט הכללי של התקליט שהם חלק ממנו. בנוסף, ההקלטות הכסחניות ביותר של קולטריין, נראה לי שזה אחרי קינד-אוף-בלו. כפי שאמרת, אנחנו לא מנסים לבטל אחד את השני אלא רק לתרום, במיוחד לאור העובדה שרוב הספרים וכו' יגדירו את הדיסק כ"ג'אז מודלי", מה שלא עונה בדיוק לאף אחת משתי ההגדרות שלנו, ככה שהאמת המוחלטת בשאלה שלנו כנראה לא קיימת... בכל אופן תודה על המידע המלומד, ואשמח להמשיך את הדיון מאוחר יותר. מה שבטוח זה אחלה דיסק
שהיה זה הרכב שניגן בסגנון הקול ג'אז, אם כי נגינתם של קלוטריין וקנוןבול הייתה "בופית" משהו... בכל זאת, לא השם שלהם שמופיע בענק על העטיפה של הדיסק... בקשר להשפעות של הבלוז והכנסייה, את זה ניתן לשמוע בקטעים כמו The Preacher של Horace Silver וכאלה, שהם הרבה יותר פשוטים ושמחים, אפילו מעט דיקסיים לפעמים. בקינד-אוף בלו אני שומע משהו הרבה פחות שורשי, יותר אינטלקטואלי ואוורירי כזה, לעומת הישירות שמאפיינת את הבלוז והגוספל. מודליות, כמובן, גם לא שייכת לבלוז ולכנסייה (אלא אם כן אתה הולך מאוד מאוד רחוק לעבר של הכנסייה, לא נראה לי שמישהו התכוון לזה). בקשר לקולטריין וקנוןבול אני חייב לציין שבהשאווה לתקליטים אחרים (עם שמם על הכותרת) הם הרבה פחות כסחניים, וזה טיעון מאוד חשוב: כולנו יודעים שלמיילס קל מאוד להשמע קול, וזה הטבע שלו (למרות שגם הוא ניגן ביבופ בעבר), דווקא אצל שני הכסחניים שאנו מכירים בחפירותיהם, יותר מורגש ההבדל מהקלטות אחרות שלהם, בגלל הקונספט הכללי של התקליט שהם חלק ממנו. בנוסף, ההקלטות הכסחניות ביותר של קולטריין, נראה לי שזה אחרי קינד-אוף-בלו. כפי שאמרת, אנחנו לא מנסים לבטל אחד את השני אלא רק לתרום, במיוחד לאור העובדה שרוב הספרים וכו' יגדירו את הדיסק כ"ג'אז מודלי", מה שלא עונה בדיוק לאף אחת משתי ההגדרות שלנו, ככה שהאמת המוחלטת בשאלה שלנו כנראה לא קיימת... בכל אופן תודה על המידע המלומד, ואשמח להמשיך את הדיון מאוחר יותר. מה שבטוח זה אחלה דיסק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.