היום מתחיל עם בומים חקים

[שירה כמים 1959]

היום מתחיל עם בומים חזקים
אבל בלי אזעק7ות
כל כך נמאס לי כבר
מעבר לדלת קולם של השכנים
לא, זה לא אלה שהשלט
נעבור את זה ביחד
תלוי אצלם מהמרפסת
אמא עזבה אותך
שוב ושוב ושוב
הבומים מבפנים ומבחוץ
הגשם כבר לא יירד בקרוב
אנחנו מתקרבים לעונה המזעזעת הקרויה
אביב
הכול בחצר פורח

 

[פילוסוף רוחני33]

היום מתחיל עם בומים חזקים
אבל בלי אזעק7ות
כל כך נמאס לי כבר
מעבר לדלת קולם של השכנים
לא, זה לא אלה שהשלט
נעבור את זה ביחד
תלוי אצלם מהמרפסת
אמא עזבה אותך
שוב ושוב ושוב
הבומים מבפנים ומבחוץ
הגשם כבר לא יירד בקרוב
אנחנו מתקרבים לעונה המזעזעת הקרויה
אביב
הכול בחצר פורח

רגש חזק ומשפיע, ואף באופן מפתיע ומיוחד.

 

[שירה כמים 1959]

רגש חזק ומשפיע, ואף באופן מפתיע ומיוחד. לדעתי כדאי להסביר יותר את הסיבה לרגש.

לא ביקשתי ממך תגובות. אל תגיב לי יותר!!!!!!

 

[שירה כמים 1959]

בבית עדיין יש בורות
אף אחד לא סתם אותם
גם לא את
אפילו לא את
כמה שהתאמצת
והבאת כל מיני דברים שנראים כמו טיט ומלט וחול
וכלן מיני אנשים הבטילו לך שזה יסתום
את לא מצליחה לדלג
את נופלת לתוך הבורות וקמה
את ממציאה סולמות
ואת נעזרת בסולמות
ואת מזמינה סולמות
ואת הולכת בים הבורות
חמטבח
וםאמבטיה
ולחדר שינה
ואת עושה חביתת טופו
ואץ מקשיבה לצפצופים המעצבנים של הטלפון,
,רגע
\אולי גם הם סולם
את לא יודעת
את מצמידה אלייך את החתול
גם הוא סולם את יודעת
אתמסתכלת במודעות היכרות
גם הם סולם את יודעת
ואת נופלת לבור הבא
ואת נצמדת לסולם הבא
ואת נופלת לבור הבא
ואת נצמדת לסולם הבא
ואת נופלת לבור הבא
ומצרים שבה והולכת בתוכך
בצעדה רבה

 

[שירה כמים 1959]

זאת הייתה צלחת גדולה
ושטוחה
כמו החתיכת שמיים שירו בה
קוראים לה אסטרואיד
והתנפצה
זאת בעצם לא הייתה צלחת, זאת הייתה דסקיטת
בגודל של צלחת ממוצעת
היא שכבה לה במרכז בטנך
כל הלילה מתוך חלומותייך את קראת לה
חרדה את דמיינת שאת אומרת לז'
יש לי גוש של חרדה
אבל זה לא גוש
וה לא צךלחת
זאת דיסקית
וכשהתעוררת
אזרת כוחות לפצפץ אותה
םיצפצת אותה
םיצפצת
םפיצפצת
עכשיו היא מפוזרת מכיתות מכיתות בתוך הגוך שלך
את עייפה
בכוחותייך האחרונים את קוראת לה
חרדה
את אומרת את זה לאט
חרדה
עוד מעט תכתבי לז'
תאמרי לו
חרדה
אולי במקום זה תסתכלי על הכוכב שעל העץ הירוק במרפסת שךך
תקראי לו
כוכב
כוכב

 

[שירה כמים 1959]

רותחת בכעס
מישהו היה אמור לחבק אותי עכשיו
זה לא איך שזה היה אמור להתגלגל
הלבד הזה במיטה
הכובד הזה של להזיז את עצמך
רותחת מכעס
מישהו היה אמור לחבק אותי עכשיו
ילדים היו אמורים לשחק או לריב
המרק עם השמיר היה אמור להתבשל
השמש הייתה אמורה לזרוח
החרדה הזאת הייתה אמורה להתמסמס
השמחה הייתה יכולה להיות גדולה
הייתה אמורה להיות גדולה
מישהו היה רוקד כאן בנועם בקלות ובגמישוץ
והמישהו הזה היה אמור להיות אני

 

[שירה כמים 1959]

שכחתי
אז תקחי את
ה...
שכחתי
זה היה
כמו גוש
פותח כי סוגר משהו במקומו\שם גבול
כמו לבנה
שכחתי
אה
אז תשימי
לבנה
ולא במקום הלא נכון
תשימי ותקחי נשימה
כי ככה היא אמרה
אז לפני שהיא הרעילה
או אולי עוד לא שמת לב
אה
מה זה היה
שכחצי
מה זה
פנטסטי
הגשם ממש אומרים שיירד
אז לאן את
ואיך עכשיו