היום סידרו לנו

[koval10]

היום סידרו לנו

את ה

של גיל, שבשנה הזו לא עבד כבר בפעם ה-20 נראה לי. התחלתי לשחזר את המשחקים, וראיתי שגיל כבר לא קיים שם! כל ההישגים שלו, כל המדיות שקיבל-הכל נמחק. הוא כבר לא ברשימת הטבלאות, המשקים "חדשים" לגמרי... עכשיו נדמה לי שכיאלו הוא רוצה לעזוב אותי סופית, הוא גם ככה היה ונעלם פתאום... ללא שום הזהרה, אפילו לא דיברתי אתו לפני שזה קרה..ועכשיו הוא מפנה מקום. אל מלא רחמים?! כמו שאת אומרת דליה, זה בלתי נסבל, זה כואב, זה משגע... אני בטח נשמעת כמו מטורפת. כמה שהייתי רוצה להירדם ולא להתעורר, לעזאזל כולם, רק אותו אני רוצה, רק אותו אני אוהבת, רוצה להיות לידו... אם הוא כזה רחום שישחרר גם אותי

 

[eaz1514]

אנה את בסדר !! אם יש משהו שאני שומרת עליו

מכל משמר זה המחשב של רונן, כל תיקון, כל חלק שהוחלף זה עולה לי בדם. אני שומרת את החלקים שהתקלקלו. את כל התוכן גיביתי בכמה מקומות. מה שאת מרגישה זה כל כך טבעי! אין לך דיסק ישן? משהו שמכיל את החומר הישן? בקשי מהטכנאי אולי לשחזר את מה שהיה? אולי הוא עשה גיבוי לפני התיקון? חפשי בבית את הדיסקים של ההתקנות ושיחזירו לך את התוכנות. אנה תתעוררי, יש לך ילדים קטנים את לא באמת רוצה לעזוב הכל ובטח שגיל לא עוזב אותך, הוא בתוכך לתמיד. שולחת לך חיבוק של כח

אילנה אמא של רונן

 

[koval10]

לצערי אין לנו כלום

היה במחשב איזה וירוס והוא חיסל הכל, לא חשבתי שהמשחקים יוכלו להיעלם. איזו טיפשה! כל המדליות שלו, כל מה שהוא אהב הכי בעולם- איננו... מעצבן זו לא המילה המתאימה. בכיתי כל הלילה. היום מוקדם בבקר, כשהילדים עוד ישנו, ראיתי סרט על איזו אישה שאחרי שבתה נרצחה יצרה אתה קשר מהעולם הבא וכתבה יחד אתה ספר. נשמע מהזה הזוי... למרות שמי יודע? מה לא הייתי נותנת ולו בשביל סימן הכי קטן ממנו, חלום הכי קצר...איזה דכאון על הבקר

 

[שרון123]

לא מטורפת, את נשמעת כמו אמא נורמלית

אבל כמו שכתבה אילנה, אין לנו ברירה. יש לנו עוד ילדים שזקוקים לנו. והילדים המתים שלנו הם בתוך תוכנו, לעד בליבנו, אם אנחנו לא נהיה כאן, מי יזכור ויזכיר אותם?

 

[דליה ח]

אנה יקירתי.........

לא רק את גיל את אוהבת, את אוהבת את דניאל , את בן זוגך, ועכשיו גם את עידו {אולי לא באותה עוצמה, אבל זו התחלה של אהבה}. אבל עם גיל זו לא רק אהבה, זו כמיהה, געגוע, זה משהו נוסף לאין לך לאחרים שעל ידך. יש רגעים שגם אני רוצה לעזוב הכל וללכת לשם, אבל מי מבטיח שנראה אותם שם ? מי מבטיח שיש בכלל שם? זה הרי מה שנוח לנו לחשוב, וזה מה שמחזיק אותנו. אז בואי ניתן לזמן לעשות את שלו, ונשתדל ליהנות ממש שנותר, אנחנו זקוקים להם, והם לנו. גם אצלנו נמחק כל החומר שהיה שייך לאודליה במחשב , כל האימיילים שקיבלה ושלחה. נסינו לשחזר ולא הלך.

 

[חיה אש]

מסכימה עם דליה

ורק יכולה להוסיף חיבוק מרחוק . המחשב של גיא היה עם סיסמא נעול....זה היה המחשב שלו שאף אחד לא נגע בו והאמת שבשנה האחרונה אישר לי להכנס ולהשתמש בו והוא לא נעל אותו ואילו הפעם היה נעול... לצערי גם אצלו הכל נמחק מלבד דבר אחד וזה שהצלחנו לשחזר את כל התמונות שהיו והיו הם מגובים בדיסקים וכמובן בשני מחשבים וכמובן הרבה פיתחנו.

 

[דנדוש2009]

אנה גיל תמיד קיים בתוך הלב שלך

אנה עצוב היה לי לקרוא את מה שכתבת, תהיי חזקה כי המשפחה שלך צריכה אותך לידם! כמו שדליה כתבה, זה לא האהבה החסרה אלא הגעגועים מטריפים את הדעת... ההתחלה היתה יותר קלה וככל שהזמן עובר הטעם והתחושות שהיו לצערי מתפוגגים והגעגוע גובר על השכל הישר. דברת על החורף שמכניס לדכאון... וואללה כמה זה נכון. דניאל היתה מפחדת מהברקים והרעמים ובימים כמו שהיו הימים האחרונים, היא היתה מגיעה לאינו ומתכרבלת בנינו והיינו ישנות חבוקות יחד... כל כך חסר לי הכרבול והחיבוק. מחבקת אותך מרחוק, ענת