היום קשה לי.....

[shirleyshirley]

היום קשה לי.....

קשה לי . על פי התרגיל (תרגיל מספר 1 של נורית)בדקתי מה אני עושה עם הזמן שלי ואני עדיין אובססיבית אליו. בודקת-- אולי הוא שלח לי אי-מייל??? אפילו שנפרדתי ממנו אפילו שעברתי דרך כזו ארוכה ואפילו שיש לי הרבה יותר מודעות לנושא. זה מתסכל אותי. אני קוראת את ההורוסקופ שלו , כן, עד כדי כך טיפשי . למה? מסתכלת על הפלאפון--- אולי הוא התקשר ולא שמעתי את הטלפון??? וכל זה יותר מפעם אחת ביום. זה מביך אבל לפי מה שבדקתי זה קורה בערך 5 פעמים ביום. ובמיוחד כאין לי מצב רוח ובא לי לברוח . אני מבינה שזו בריחה מעצמי -במקום להתמודד עם רגשות מסויימים ביום יום (קשיים רגילים שקשורים אליי ולא אליו) אני מכחישה את הרגשות שלי מקהה אותם, ובורחת למשהו יותר מוכר . אותו כאב רגיל. הוא. ואפילו שהתהליך ברור לי, ואפילו שאני לא בורחת אליו פיזית (ואני מחזיקה את עצמי בכל הכח כרגע) עדיין מתסכל אותי לעבור את זה בכלל גם אם זה רק בעולם הפנימי שלי. אוף. נו, גם עם קצת מודעות לענין אני ממש צריכה תמיכה בשביל לעבור את זה. תודה שאתן פה. עד לפניי שבועיים אכלתי את הלב לבד . קשה לי לשתף חברות או משפחה , אני מרגישה שאני מכבידה ,מאכזבת ובנוסף לכל לא יכולה כשהכי קשה להסביר לעצמי אז להתחיל להסביר לחברה ... טוב, מקווה שיהיה יום יותר קל מחר (תמיד הכי קשה לי לפני השינה) מאחלת לי ולכן התמודדות יותר קלה , שירלי

 

[E D G Y]

כאן זה באמת מקום שבו את לא מכבידה

וכולן יודעות על מה את מדברת. אני מזדהה עם דברייך (עם כל מילה) וגם לי הכי קשה בלילות... נקווה שהמשך השבוע יהיה קל יותר

 

[shirleyshirley]

זה שינוי מדהים שיש עם מי לדבר תודה

 

[Betterfly]

../images/Emo24.gif

מקווה שתצאי מזה וכולנו נצא מזה. חחח הזכרת לי את עצמי מילה במילה רק שזה יכול להיות יותר חמור מ- 5 פעמים ביום. כמה זמן יש כבר נתק? את בטיפול? האם את מרגישה שזה עוזר במשהו? אנחנו כאן כדי להקשיב. גם אני מפסיקה לספר לחברים ואחרים כי זה לא עוזר לי בשיט. אני אנצל את ההודעה הזו במקום לפתוח שרשור חדש ש... מצבי התדרדר מאוד ואני בקושי מתפקדת. כבר שבועיים אני באה לעבודה רק לשעתיים שלוש ובורחת חזרה, בדיכאון אבל לא מצליחה לבכות, רק להטריד את המסכן שקורא לעצמו הלשעבר שלי. היום החלטתי לא ללכת בכלל, אין לי כוחות נפש לזה. אני גם... לא יודעת מה לעשות במקום, אני פשוט.. לא יודעת מה לעשות. זהו רציתי לחלוק.

 

[נורית הדרי]

את באמת במקום הנכון

אני ביליתי את הקיץ האחרון בלשבת פיזית על הידיים שלי ערבים שלמים כדי לא להתקשר אליו. מעבר לזה שחשבתי עליו כל הרף שניה וכל זרזיף זמן, אני עד הרגע הזה לא באמת מסוגלת לקחת נשימת אוויר עמוקה ולהרגיש שהחיים יפים בלעדיו. אבל אני מתחילה להאמין באפשרות שיום אחד אני אכן ארגיש כך. במהלך הזמן נוצרו אצלי מבנים שהקלו מאוד : יומן 24 שעות עזר לי לחיות בתחושה שלזמן שלי יש משמעות. הוא הראה לי שאני מסוגלת לקבל החלטות ולעמוד בהן: ההימנעות, הפסקת העישון, בניית הסדנאות, האכילה המבוקרת, הספורט הקשוח, הפסקת החיזור אחר הזוגיות....ובתוך כל זה, לעבוד, לכתוב ולגדל ילדים.... אבל הכי הכי הכי חשוב : היומן הראה לי שהחיים לא נפסקו, ושלא משנה מה הרגשתי (והרגשתי חרא: חסרת ערך, זקנה, שמנה , מכוערת , מיותרת ) דברים מסויימים קרו בגלל מה שעשיתי!!! השיקום שלי לא תלוי במה שהרגשתי , השיקום שלי תלוי במה שעשיתי. אט אט נבנתה אצלי ההבחנה החשובה ביותר: אני שולטת על מעשי, לא על רגשותיי. היום אני ממשיכה לפעמים להרגיש נורא ואיום - אבל אני יודעת שזה יחלוף. אני יודעת שרגשות עלולים להיות קשים מאוד ומפחידים מאוד אבל הם מחזוריים מטבעם. אז אני מכינה לי קפה , נושמת עמוק ומחכה שגל הכאב יחלוף. הכוח שלי טמון במה שאני עושה.

 

[Betterfly]

אני לא יודעת מה לעשות...

אני רחוקה מלהיות שם. אני יכולה לא להתקשר אבל החיים שלי מתרוקנים. אני רצה בין הטלוויזיה למחשב... אני מרגישה חוסר טעם בשום דבר. לא בא לי לקום מחר בבוקר. החלטתי שאולי אני אכנס לדיכאון הזה, אצלול איתו ואז כשאני אמצה אותו הוא יחלוף (נדמה לי שזה מה שעשיתי כשנפרדתי פעם ממישהו אחר). לא להתנגד בכל דרך. אני לא מצליחה להביא את עצמי לחדר כושר או לאכילה או להפסקת הרגלים.... חחחח אני לא אכלתי מאתמול אחה"צ- לא מסוגלת להכניס ביס לפה. הבעיה היא... שאני גרה פה לבד. אני מרגישה כזו בדידות ואני לא יודעת איך למלא אותה.. חשבתי לחזור לגור עם ההורים רק כדי להרגיש תחושה של בית. אבל... אם אני אברח לשם עכשיו מה יהיה בעתיד? כל פעם שאני ארגיש רע אני אברח לשם?

 

[alma43]

וואו! כניראה שזה מה שאני אאלץ לעשות

 

[נורית הדרי]

הי עלמה...

מהו הדבר שתיאלצי לעשות?

 

[alma43]

לצלול לתוך הדיכאון../images/Emo10.gif

כדי לטפס למעלה אח"כ

 

[Betterfly]

זה בדיוק מה שהיה לי בראש.

בשנתיים האחרונות חייתי את ההדחקה- לחשוב עליו, להיות בדכאון- זה לא בסדר, וצריך להמשיך בחיים כאילו כלום לא קרה. אז החלטתי גם לנקוט בשיטה ההפוכה, במיוחד כשיש לי זיכרון מעומעם שזה עזר לי בפרידה אחרת. אני עכשיו מחליטה לקחת את החיים יותר באיזי- לא ללחוץ על עצמי, לצאת, להכיר, להכריח את עצמי "לבלות". כן, אני מרגישה קצת מנוונת כשאני במיטה חצי יום או רואה טלוויזיה חצי יום, אבל מסתכלת על זה כמו על תרפיה- כשההרגשה תמצה את עצמה אני אמשיך הלאה. כבר היו זמנים כאלה ומהם יצאתי עד היום. כמובן, לא מתכוונת להיות לגמרי לא פעילה (כבר שילמתי על חדר כושר כך שחבל על הכסף...), אבל מתכוונת להיות הרבה פחות ויותר להכיר בצורך הדיכאוני שלי. נורית, מה דעתך? ו... מתי כבר תתכנס לה הקבוצה?

 

[נורית הדרי]

לדעתי

מה שאת מרגישה שנכון לך לעשות בזמן שאת נמנעת מכל מגע איתו - כשיר בעיני. כמובן שצריך לעקוב אחרי משך הזמן... השאלה היא איך את מקדמת בזמן הזה את מציאות החיים שלך, מלבד חדר הכושר. סך הכל, אבל על אובדן של אהוב הוא משהו לעשותו...(תתפלאי) אבל לצאת מהמצב האובססיבי , פירושו ליצור לעצמך אלטרנטיבה אמיתית להיות איתו במציאות או להיות איתו דרך הדיכאון .... אני מקווה שיצאתי מובנת...אני עייפה ויכול להיות שהנימוקים שלי קצת מקודדים מידי... אני יודעת על עצמי, שבמשך המון זמן הפכתי את האבל עליו למשרה מלאה. אולי זה שלב, אבל נראה לי שהוא היה ארוך ותקוע... בקיצור - תעשי מה שאת מרגישה, אבל תכניסי את זה למעקב... זו דעתי.

 

[Betterfly]

חצי זה גם טוב? ../images/Emo6.gif

את החלק הראשון הבנתי- הימנעות,

, אלטרנטיבות-

. אני חושבת שלקדם את מציאות החיים שלי בצעדים זעירים זה חשוב. אני לא מתכוונת לא לחיות בכלל, רק לצמצם את עצמי, ולמצוא גם את הדרך להביע כאבים שאולי לא נפטרתי מהם עדיין. לגבי זה, יופי, אני נמנעת (משהו שעשיתי כל כך הרבה פעמים בעבר), הקושי הוא להוציא אותו מהראש, להפסיק את האובססיה במחשבות, למצוא את עצמי כן מסוגלת להנות מדברים בחיים בלי כאב מפלח ללב שפספסתי אותו, שהכל היה יכול להיות אחרת. אני חושבת שאלו הן מחשבות שהן צריכה לעבד עד שייצאו מהמערכת. אם רק תוכלי כשאת בהכרה מלאה

להסביר את המשפט "אבל לצאת מהמצב האובססיבי פירושו ליצור לעצמך אלטרנטיבה אמיתית להיות איתו במציאות או להיות איתו דרך הדיכאון". תודה... לא כל כך הבנתי... אני ממש לא רוצה להגיע למצב שאבל הוא משרה מלאה, אבל מאוד קשה כאשר כל מחשבה מלווה בצל שלו, במיוחד מחשבות על זוגיות(!), כאשר כל דבר שאני עושה פתאום נראה חסר טעם כי המחשבות לא מרפות. בשלב ראשון, מפסיקה לדבר עליו עם החברות שלי, לתת לזה פחות מקום בהתנהלות שלי, להשתדל לחלק את הזמן לזמן של מחשבות וזמן אחר, להנאה.

 

[נורית הדרי]

זאת אופציה מפחידה?

נראית אפשרית?

 

[shirleyshirley]

תודה

כן זה מהדהד נכון, לא לנסות לשלוט על הרגשות לקבל אותם ,לעבור את זה ולשבת על הידיים ובעיקר לעשות לעצמנו טוב והרבה קפה. (לוקחת שלוק) תודה

 

[נורית הדרי]

אני חושבת עכשיו...לאור דברייך

שאולי כדאי שנעשה כאן איזה סבב של רעיונות מה עושה טוב לכל אחת. אולי זה ידהים אתכן, אבל שנים לא ידעתי מה עושה לי טוב למעט גברים וסקס... ספורט? כן, ממש, התהפכות מצד לצד במיטה היה הספורט הנמרץ ביותר שנקטתי בו.. טיול בחו"ל? יש לי פחד טיסה... וכהנא וכהנא... היום אני מבקרת בחדר כושר בצורה קצת אובססיבית, מטיילת ברגל בחוף, שוחה,אם ירצה השם אני בדרך להוציא רשיון על 500 סמק (נכשלתי כבר ב 3 טסטים) אני מתכננת לטוס בקיץ לדבלין (לבד) ובסתיו אני רוצה להתחיל חוג רכיבה על סוסים.... איך כל זה קרה?

 

[E D G Y]

יש כמה דברים שעושים לי טוב:

שינה, צפיה בסרטים (דראמות, קומדיות, דוקומנטרי ועוד) ומופעי תיאטרון ומחול, קריאה, ריקוד, חברים, בע"ח, מוזיקה, נהיגה

 

[נורית הדרי]

תיאטרון....

זה מקום שאני לא מצליחה עדין ללכת אליו לבד... מעניין למה..

 

[E D G Y]

אולי נלך ביחד?....

 

[נורית הדרי]

../images/Emo141.gif