היום שמגיע

[das3]

היום שמגיע

אחרי 4 שנים שהוא מת- היא מתחתנת, זו שכמעט כמעט התחתנה איתו- 9 שנים חיכתה להתחתן איתו- אהבה אותו אהבת נצח- והוא עזב אותה. ובעוד 3 ימים היא מתחתנת עם גבר אחר - וזה נכון- וזה צודק כלפיה. בחורה צעירה שכל חטאה היה שאהבה אותו ורצתה להקים איתו משפחה- אבל לא הצליח להם. קיבלתי הזמנה- ואני יודעת שאני חייבת ללכת- למרות שזה כואב- למרות שזה צורם- ללכת לחתונה שלא את החתן הזה רציתי לראות שם לצדה. כל כך קשה- התסכולים צפים מחדש- הכאב דוחק בחזה שוב ושוב וכל אותה ההרגשה הכבדה שהתמקמה לי בנוחיות באמצע ליבי שוב מתפרצת ושוברת את הגבולות. איך מתמודדים?

 

[עזרה@ראשונה]

תגידי,

את פולנייה במקרה? מה פירוש: "לא את החתן הזה רציתי לראות שם לצידה"? בתור מה רצית-או-לא-רצית אותו? ועוד בהתחשב בזה שהוא עצמו לא רצה אותה. ואם הוא היה חי? מה אז? גם אז היה הכאב דוחק לך בחזה? בקיצור: חי או מת - עובדה שהוא לא בחר בה. אז מה הסיפור שלך בעצם?

 

[das3]

לך לעזאזל

 

[~Lia~]

אני חושבת שעזרא...

פשוט לא הבין נכון את משמעות המשפט: הוא עזב אותה. אני לא מכירה אותו אבל בטוחה שהוא לא התכוון לפגוע. אל תקחי ללב.

 

[עזרה@ראשונה]

תודה על האישור:

לפי סוג התשובה שלך - עכשיו עזרא כבר יודע גם מאיזה פלך בפולניה את.

 

[~Lia~]

לא מכירה את הסיפור

אבל מקריאה של ההודעה המקורית זה נשמע כאילו החתונה לא התממשה משום שהחתן המקורי מת לפני קיום החתונה. אולי כדאי לקרוא שוב לפני שתוקפים?!?

 

[עזרה@ראשונה]

הבהרה קלה:

השאלה המרכזית שהופנתה אליה - אם היא פולנייה במקרה - התייחסה אל אמירתה כי לא את החתן הזה היא רצתה לראות מתחת לחופה, ועזרא הבהיר במפורש - שהשאלה הזו עומדת בפני עצמה גם אם הוא חי וגם אם הוא מת, לפי מה שאת גורסת שכביכול אפשר להבין מדבריה, וזאת מהסיבה הפשוטה שעזרא כבר מורגל בהודעות סתומות כאלה, שאנשים עושים שימוש במונחים מז´ארגון מסויים בדיוק במקום הלא נכון בלי להבחין בכפל המשמעות ובאי-ההבנה העלולה לצמוח מזה. יש הבדל בין המונח "עזב אותנו" כשהוא מתנוסס על גבי מודעת אבל - שאז ברור בדיוק מה פירוש "עזב"; - לבין המונח "עזב אותה" - כשמספרים לנו על בחור ובחורה שהיו מתים להתחתן - ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. אבל כאמור - לא בגלל זה אותה פולניות - אלא בגלל מה שהוסבר לעיל.

 

[das3]

ליאת היקרה

תודה על התשובות האמיתיות שלך. אני חייבת לומר כי שאחת שגלשה באתר שהקמת לשי התחברתי מאוד לכאב שלך- לכנות היפה שלך- לאהבה הגדולה שלכם. במקרה המת היה אחי הקטן- והאהוב מאוד- שמאוד מאוד חיכיתי ליום חתונתו- רצה הגורל ולא הגיע היום אלא שבמקום לחופה ליוותי אותו למקום אחר- מקום ממנו הוא לא חוזר יותר. חברתו שהיתה בת בית אצלנו והפכה להיות חברה קרובה אף יותר ממה שהיתה בחייו - בחורה מקסימה - שאני מאוד מאוד שמחה עבורה עם כל הצער והכאב הפנימי והאישי שלי שהצליחה לבנות לעצמה חיים חדשים. אני יודעת שאני אלך לחתונה ואני יודעת שאני אשמח בשבילה ואבכה בשבילו- ככה זה החיים. ולגבי עזרא - אל תנסי להסביר עבורו - כי זה לא יעזור - עזרא הוא אחד מאותם אנשים שחושבים שעל ידי ציניות גועלית שנובעת כנראה ממרירות גדולה יכול להעלות כל מה שיש במחשבותיו על שפתיו (או במקרה שלנו על המחשב) - אז שיבושם לו. הוא זה שצריך לחיות עם זה ואני בטח לא מקנאה בו. אני לא מחפשת תירוצים לעצמי- אין לי ספק שאני אחד מאותם אנשים שכן בחר להתמודד עם השכול וכן בחר בחיים.

 

[~Lia~]

אין לי תשובות

רק יודעת שאת צריכה ללכת, בשבילה. אני בטוחה שבימים אלו היא חשה יותר מתמיד את כאב האובדן ואת ההחמצה. שמחה שמעורבת בהמון עצב. מקווה שתוכלי להיות שם בשבילה. תהיי חזקה! מה הקשר שלך אליהם?

 

[מיאו]

אולי אני אתן לך את הזווית של הכלה..

יום אחד גם אני אתחתן ואני אזמין את אמא של חבר שלי שנהרג שאותה אני כל כך אוהבת. תאמיני לי ששנים אני נלחמת בלא להרגיש אשמה לידה. אבל היא פוגשת אותי תמיד ושואלת "נו יש מישהו"...? ואני תמיד פוחדת לענות פוחדת להכאיב, אבל חייבת להמשיך הלאה. כי מה חטאתי באמת ?? שכל מה שרציתי זה לאהוב אותו עד נשימתי האחרונה בחיים האלה. אבל החיים האלה והשכול הזה נטול הכתובת והרגשות לא פסח על דלתי או על דלתה וזו דרכו של עולם ועכשיו אספר לך שני סיפורים בנושא: אחי התחתן לפני מספר חודשים, עמדתי שם בכניסה עם כוס יין ואמא שלו נכנסה...היא נגשה אלי נשקה אותי ותוך חיבוק חזק היא לוחשת לי באוזן "בקרוב אצלך" והתחילה לבכות ואני אחריה.... קטע כל כך אינטימי בינינו כמו שלא היה מעולם. עברה בי בדיוק אותה מחשבה.....שגם אני שאהבתי אותו כל כך רציתי אותו וה"בקרוב אצלך" הוא באמת משהו שמאחלים לו עם כל הקושי. דבר שני: הכל עיניין של אמונה אני לא בחורה דתיה אבל יש משהו בדת שאומר שלכל אדם יש את ה"בשארטה" שלו שזאת הנפש התאומה, הזיווג האלוהי.... אם האדם איתו היית, התחתנת, נפטר, נהרג....הוא לא היה ה"באשרטה" שלך למרות שאני שנים חייתי בחשש ש"הבשארטה" שלי מת. ולסיום אישה יקרה שאני עוד לא מכירה.... מאז שהוא נהרג הוא נוסע איתי בכל העולם, קם איתי בבוקר, הוא יהיה איתי מתחת לחופה ובלידה הראשונה כי הוא חלק ממני ולמדתי לחיות כשהוא לצידי אבל לא תופס מקום שיכול לגרום לי אושר בו אני לא אזדקן לבד. אני מניחה שההחלטה קשה לך, זה לא קל.... אבל תלכי לחתונה אם תוכלי כי זאת זכותה להיות מאושרת בבחירה שלך ואם תבואי זה יראה לה שאת יצוג של החלק החסר בחיים שהיו לה... סתם נקודה למחשבה. לילה טוב.

 

[אחת מהצד]

פתאום ככה על הבוקר

אמת פשוטה. נקייה. חדה. "הוא לא תופס מקום שיכול לגרום לי אושר" את התמצית הבאת פה, מיה שלך מגיע האושר שלך ושלמרות הכל איתו אי אפשר. ואפילו שהוא חלק ממך, בלתי נפרד. החיים נמשכים גם אחריו. וזה בסדר ונכון לחפש את האושר שלך. ובגלל זה, שזה מה שאת חושבת ומרגישה, כל כך ברור שתמצאי אותו, שם מעבר לפינה..

 

[sad]

ואני אומרת ל das

שתעשי רק מה שאת מרגישה אני קוראת ובטוחה שיש בך את החלק שמבין שאלו הם חייה והיא לא חטאה לאיש שיש לה כל הזכות שבעולם להתחתן, להיות מאושרת ומאוהבת אבל לך יש את הזכות לא לעשות מה שמעבר לכוחותיך ואם את לא יכולה תגידי לה תגידי שאת מבינה ושמחה ותקני לה מתנה מגיע לה שיפרגנו לה, אבל שלבוא זה קשה לך..וגם פה יש לה מקום להבין. אין בזה הטלת אשמה

 

[אמא של ג..]

ל-DAS3

קראתי עכשיו הרבה תכתובת, שבשל מחלתי לא קראתי בימים האחרונים. כל כך הרגשתי אותך. עוד לא הגענו אל היום הזה שה´אקסית´ של בני תתחתן. והלוואי שכבר היה קורה הדבר הזה. שבע שנים וארבעה חודשים (כמעט) - והיא לא מוצאת את האחד... אבל, בנותי ואני דיברנו על זה המון וגם מחברות שהתנסו בזה. - קשה. קשה מאד !!! הרבה כוחות צריך כדי להתמודד עם זה. כל הכבוד לך שאת שוקלת ללכת לחתונתה של החברה לשעבר. ואם תחליטי שאינך הולכת, זכרי שמותר לך ! עם רגשות לא מתווכחים - כידוע לך. אז חשבי מה מתאים לך ולכי עם זה. המון כוח ואהבה שולחת לך.