היום..

[מרגישה ילדה]

היום..

רציתי לשתף אתכם במה שקרה לי היום.. התחלתי ללמוד היום את השנה האחרונה שלי, לתואר..הגעתי עם הרבה רגשות מעורבים, חוסר חשק וסתם דיכאון (כמו כולם שם..) בקיצור, נזכרתי שכשדיברתי בצ´ט של סהר (לפני כל הבלגן), ענתה לי מישהי מקסימה והציעה לי לפנות ליועצת שם שתתן לי הנחיה לגבי טיפול, תתרווחו לכם בכיסא, ותרגישו כמו בקולנוע (הדמויות הן אני (הילדה), עצמי (הקול הפנימי שבי) והיועצת) זה הלך ככה: עצמי: "מה את עושה??????????" ילדה: "מצפון מעצבן שכמוך, תפסיק להציק!, אנחנו הולכים לעזור לעצמנו, כולם בפורום חושבים שזה כדאי!" עצמי: "את משחקת באש ילדה.." נכנסים לחדר, הצגתי את עצמי (אותי את הילדה..), וביקשתי: "אני יכוה לקבל ממך יעוץ לגבי טיפול?.." (המבט שלי ברצפה..) היועצת: "טיפול פרטני עולה הרבה כסף..את בטוחה שאת רוצה?" ילדה: "אני, אה..." היועצת: "אני יודעת שאין לך כסף, את תמיד יכולה לפנות דרך קופת חולים, אבל זה נרשם בתיק.." ילדה: "אה.." היועצת: "זה מפריע לך בתפקוד ?" (לא סיפרתי לה את הסיפור אלא בכלליות) ילדה: "לא, אה..,לא ממש..." היועצת: "אז אולי כדאי שתחכי שנה שנתיים שתוכלי לממן את זה" וככה זה נגמר. עצמי: "אמרתי לך???????????" ילדה: "אוף, שתוק כבר!" שלא תגידו שלא ניסיתי, שני ניסיתי, את מאוכזבת ממני? אתם בפורום מאוכזבים ממני? כי אני מאוכזבת מעצמי, אז לא יהיה טיפול אלא רק דיבורים עם אני ועצמי... ילדה

 

[סהר-תמיכה]

ילדה

את אומרת שאת סטודנטית, יש שירותים של טיפול לסטודנטים, שהם מאוד מוזלים. שווה להמשיך ולבדוק. כמו כן, תלוי מה הבעיה, אבל יש מכונים שמתחשבים במצבך הכלכלי ותוכלי לקבל שם טיפול פרטי ללא רישום בתיק. בקיצור, לא מוותרים לך... אם תרצי לברר, את מוזמנת לפנות אלינו במייל ונראה מה יכול לעזור.

 

[קיפודת ים]

לך: שיחה עם עצמי.. ותגובה.

איך את יכולה לדבר? אני? מאוכזבת? אז ניסית. ניסית. וזה צעד גדול. ולא הצלחת לומר שזה כואב, ומפריע, וזה בסדר גמור. הרבה בכלל לא מנסים. אז ניתן לך זמן. את! תתני לעצמך זמן. והילדה והעצמי ישלימו. באיזושהיא דרך. ילדה: היי, שני, יש לנו יום הולדת בקרוב. קיפודת ים: כן, כן, ושוב הפחד הזה מגיע. קיפודה בדממה: למה את פוחדת? אין סיבה את לא מבינה. רוצים להיות איתך, רוצים לבלות איתך. מה זו ההסתגרות הזו? ילדה: אני רוצה יום הולדת עם בלונים. הרבה בלונים. קיפודת ים: מה בלונים? אנחנו כבר גדולות, אני כבר גדולה, ואת תהיי בשקט. קיפודה בדממה: אל תצעקי עליה, כי לך מפריע. תני לה להתבטא. היא רק ילדה. ילדה: אני לא רק ילדה! אני לא רק ילדה! קיפודה בדממה: נכון, את לא רק ילדה, מגיע לך המון. אבל, את שוכחת. והימית זוכרת. ילדה: אני לא שוכחת! אני לא!!! קיפודה בדממה: שמעי, חמודה, הפעם נעשה מה ששני רוצה, מה שהימית רוצה. ילדה: אבל.. אבל.. בלונים.. וקוסם.. וחיות... קיפודת ים: אני פה, אתן יודעות. תפסיקו לדבר עליי. שכולם יפסיקו לדבר עליי! ילדה: אני רוצה חיבוק. ילדה: אני רוצה שלא יוותרו עליי כל כך מהר. זה מה שאתן עושות. קיפודת ים וקיפודה בדממה: לעולם לא!! קיפודה בדממה: אנחנו רק דואגות לך, שלא יכאב. קיפודת ים: ואם זה עכשיו כואב? ואם זה עכשיו כל כך מבלבל? קיפודה בדממה: אז תנו לכם זמן. אל תכעסו כל כך שאתן שוכחות. אל תכעסו כל כך שלא הולך לכן. ילדה וקיפודת ים: אבל... מעולם לא חגגתי יום הולדת. קיפודה בדממה: אתן זוכרות את הרגע בו הבנו? בו ידענו שלמרות הכעס, והבלבול, והכאב, יש לנו עוד סיכוי, ורק אסור לנו לוותר. ילדה: אני רק ילדה, לא? קיפודה בדממה: לא, את לא, את צודקת, את תגדלי, ותפרחי, והילדה תהפוך לאדם מדהים. שכן, הוא נופל, הרי אני חלק גם ממך, ואני יודעת כמה את רוצה לברוח, אבל הוא גם עולה. מטפס על הרים, שאת תעשי אותם גבהות קטנות, חוצה ימים, שאת תהפכי אותם לנחלים קטנים. ילדה: זה לא נכון. אוףףףףףףף.. קיפודה בדממה: זה נכון, ואת יודעת שזה נכון, כי לא הסכמת שאני אומר שאת רק ילדה. פשוט את פתאום לא קולטת, שאת כבר נפלאה. וכך גם הימית. קיפודת ים: אני? נפלאה, ממש. תנו לי כמה רגעים, ואני מתנתקת מהעולם. זה לא נפלא. זה איום. אחכ אני מתלוננת שלאף אחד לא איכפת. קיפודה בדממה: זה הפחד. וכבר דנו בזה. וכבר התמודדנו עם זה. ונמשיך להתמודד. את פוחדת להבין, את פוחדת להרגיש. את פוחדת לחייך. קיפודת ים: אני לא...... קיפודה בדממה: את כן, אל תשקרי לי.. אני הדממה שלך ואני מכירה אותך טוב יותר ממך. כי אני עצמך. ~~~~ מה נאמר לך, מרגישה? שאני לא מבינה את המלחמה? אבל זאת לא מלחמה. הילדה לא נלחמת בעצמך. אלא את, זו שמכילה את כולם. את, כמוני, לא מכירה את עצמך, ומפחדת להכיר, הילדה רוצה עזרה. רוצה להוציא את הכעס. והעצמי יודע שקשה לך, הוא רוצה להגן. ואנחנו? ממשיכים להיות בשבילך. אני ממשיכה. וכמובן בלי אכזבה. אז הפעם הזו לא הצלחת להביא אותך לבקש.. וזה בסדר.. יבואו זמנים.. וזה יגיע. אני בטוחה בכך. אל תכעסי על עצמך. ותנסי לבטוח בעצמך. כי אני עדיין בטוחה שזה יבוא עם הזמן. ובינתיים, כן, תדברי עם עצמך. תשאלי שאלות, תנסי למצוא תשובות, וזה יהיה קשה, ולפעמים כואב, אך אני מאמינה שאת יכולה לעוף, ולחצות, ולטפס... ואת עדיין יכולה לעשות זאת. עדיין את יכולה לגשת שוב. אל תוותרי. אל תוותרי לעצמך. שלך, באהבה, שני. שעכשיו תנסה להיכנס לאינטרט בתקווה שהמחשב לא ייפול.. חבל שאין לך אימייל... <גם אצלכם השעות הן לא השעות המדוייקות??> נראה לי שזה רעיון מעולה לכתוב את התגובות לא באינטרנט, ואז העתק הדבק. .. חיבוק ענק מכל הלב

 

[קיפודת ים]

המחשב נפל כמה פעמים בעת הניסיון

לשלוח את ההודעה, כך שהפסקתי לנסות..לפעם הבאה....... אוףףףףף.. אם אני ארצה להגיב לך, זה יהיה דרך מישהו אחר. או שתעשי לך מייל בהוטמייל.. שלך, שני

 

[נטע....]

צרוף מקרים שכזה...

לי בדיוק האינטרנט נתקע כשניסיתי להגיב לך קודם על התגובה שכתבת לילדה. סך הכל רציתי לספר לך שממש אהבתי והתרגשתי ממה שכתבת. וגם למדתי מזה המון. שלך נטע

 

[נטע....]

ילדה יקרה

קראתי, ואני רוצה להגיד לך שאני ממש כועסת על אותה יועצת. לפי דעתי, יועצת צריכה לעודד ולתמוך ובמקרה שלך, היועצת עשתה בדיוק את ההפך. אפרופו יועצות, זה מזכיר לי איך אני, כשהייתי בגיל החטיבה, בגלל שהייתי עצלנית ולא התחשמק לי ללמוד, היועצת בבית-ספר חשבה שאני לא מסוגלת להגיע להישגים והכניסה לי לראש שלא אוכל לעמוד במבחני בגרות ולכן הפנתה אותי לבית-ספר מקצועי שבו אמנם למדתי והוצאתי רק תעודת מקצוע בפקידות טכנית ותעודה של 12 שנות לימוד. במשך כמה שנים אחר כך, הסתובבתי עם ההרגשה שהיועצת הכניסה לי לראש, כלומר שאני לא מסוגלת לעשות בגרויות. ובחיים גם לא האמנתי שבכלל אי-פעם אגשלמבחן כזה. רק לקראת סוף הצבא, כשידעתי שאני עומדת להשתחרר והחיים האמיתיים עומדים להתחיל, עשיתי סוויץ´ בראש תוך שהבנתי שזה שהיו לי אז, בחטיבה ציונים גרועים זה רק בגלל שלא רציתי ללמוד. לא בגלל שלא יכולתי. וככה, כשהשתחררתי מהצבא התחלתי להשלים בגרויות במשך כמה שנים והיום יש לי תעודת בגרות מלאה וטובה. מה שמלמד אותי שיועצות, אפילו שהן אנשי מקצוע, הן בכל זאת לא אלוהים. זה נפלא שאת עושה שיחות עם הקול הפנימי הזה שלך. המשיכי לדבר איתו, אפילו להתווכח איתו. רק הוא יוכל להגיד לך מה נחוץ לך ומה את יכולה. וגם את תוכלי כמובן להגיד לו את זה, אם הוא יהיה זה שיתלבט. הכי חשוב! אל תתני לקטני אמונה לייאש אותך. יש בך כוחות אדירים, הקשיבי להם.

 

[מרגישה ילדה]

............ ../images/Emo5.gif

תודה לכם נטוש (אוהבת...), סהר (שלא מתייאשים מהטמטום שלי...)...שניתוש- הודעה מאלפת... היום, בעקבות הדיבורים של אתמול ניהלתי וויכוח חריף ביותר עם עצמי, מה נגמר בסוף, תשאלו אותו... נוסעים הביתה, ידיים על ההגה, הרדיו מתנגן ברקע, והראש כמעט מתפוצץ.. עצמי: "נו ילדה, תשלחי עכשיו אי מייל לסהר?" ילדה: "עזוב אותי עכשיו, אני נוהגת" עצמי: "זה חשוב, את יודעת, לא וויתרו לך.." ילדה: "אתה מפריע לי, וחוץ מזה, מה קרה, חשבתי שאתה לא רוצה שננבור בעבר, ניצחת, מה קרה ששינית צד פתאום??!" עצמי: "את כזאת תמימה ילדה?, את לא יודעת שאני אחשוב תמיד ההיפך ממך?" שתיקה, אולי אם אני לא אענה לו הוא ילך.. עצמי: "את לא יכולה להפטר ממני..." ילדה (בוכה): "תניח לי כבר, לא רוצה, לא רוצהההההההההההההההההההההה!" עצמי: "נו ילדה, מה היה שכל כך הכאיב? רצית לדבר לא? בואי נדבר" מגבירה את הרדיו עצמי: "אני בתוך הראש שלך ילדה, לעולם לא תיפטרי ממני, אני אציק ואציק ואציק..........." ילדה: "כואב לי, כואבבבבבבבבבבב, אתה לא מבין? אתה היית שם איתי אתה יודע, למה אתה לא מניח עכשיו?" שתיקה ילדה: "יופי, כמעט עשינו תאונה, עכשיו אתה מרוצה??!" עצמי: "את לעולם לא תהיי מה שאת רוצה להיות, לעולם לא תהיי שווה, מוצלחת, ואהובה.." ילדה שני, לכבודך פתחתי אי מייל [email protected]

 

[נטע....]

שני וילדה, אני מודיעה לכן חגיגית ש.

הדבקתן אותי! השיחות העצמיות האלה פשוט נפלאות והחלטתי לאמץ את השיטה. הייתי מתחילה עם זה אפילו עכשיו, אבל עדיף שלא כי אני עדיין בעבודה ואין לי את הפרטיות שאני צריכה בשביל זה. ואם בבית המחשב יעשה בעיות כמו תמיד, מקסימום אכתוב עם עט ודף וכשאוכל אכניס את זה לכאן. אוהבת אתכן, נטע

 

[קיפודת ים]

אין לכן מושג כמה אני גאה בנו

בקרוב.. עוד תגובה, עוד שיחה, ובנתיים חיבוק

 

[נטע....]

וכל עוד המחשב לא נתקע

אני מנצלת את ההזדמנות לשלוח לך חיבוק ענק בחזרה. ((((((((נטע)))))))))

 

[קיפודת ים]

השיחה שלי עדיין לא הסתיימה..