היות שהשרשור התארך בהקשר
לשאלה הנוכחית...בחרתי להעלות שאלה שנוצרה אצלי כתוצאה מתגובות שעלו והיא: האם כשאנו אומרים שעלינו "לכבוש" "להכניע" את האגו אנו לא מפספסים את הפואנטה שהיא בעצם "להשלים" עם האגו...כך שהוא לא ייאלץ להביע את עצמו באופן הרסני(גול עצמי של רגשי נחיתות חוסר אכפתיות ושחצנות מדומה וכו´)לנו ולסביבתנו האם לא יהיה נכון יותר לשאוף להכרות מעמיקה עם האגו...ללגיטימציה מלאה של צורכו הבסיסי בביטוי נרחב באישיותנו הכוללת. ...ואז לנווט ולסנכרן את צרכי ה"אגו" ( בהנחה שהוא לא רע או טוב במהותו) כמקשה אחת עם שלמותנו הרוחנית/גשמית.
לשאלה הנוכחית...בחרתי להעלות שאלה שנוצרה אצלי כתוצאה מתגובות שעלו והיא: האם כשאנו אומרים שעלינו "לכבוש" "להכניע" את האגו אנו לא מפספסים את הפואנטה שהיא בעצם "להשלים" עם האגו...כך שהוא לא ייאלץ להביע את עצמו באופן הרסני(גול עצמי של רגשי נחיתות חוסר אכפתיות ושחצנות מדומה וכו´)לנו ולסביבתנו האם לא יהיה נכון יותר לשאוף להכרות מעמיקה עם האגו...ללגיטימציה מלאה של צורכו הבסיסי בביטוי נרחב באישיותנו הכוללת. ...ואז לנווט ולסנכרן את צרכי ה"אגו" ( בהנחה שהוא לא רע או טוב במהותו) כמקשה אחת עם שלמותנו הרוחנית/גשמית.