היו היה טיול
אתמול נסעתי עם כל ארבעת ילדי ועם סבתא לטיול בגן החיות התנ"כי. אני לא חושבת שצריך לתת המלצה על המקום - זה פשוט מקום משגע והילדים מאוד נהנים. מה שרציתי לספר זה שלקחנו את הרכבת שנוסעת בתוך הגן לתחנה הראשונה שהיא בסוף העליה... ממנה רק מתדרדרים למטה - כי חשבתי שיהיה לי קשה לדחוף את עגלת התאומים שלי... עלינו - התיישבנו - הכל היה צפוף ולחוץ - כי אחד התאומים לא רצה לעלות - ולשני נפל הכובע מהחלון והבקבוק התגלגל מתחת למושבים... היה בכי והעגלה לא רצתה להתקפל... בקיצור כל נוסעי הרכבת בטח נורא ריחמו עלי - היו שהציעו עזרה - חוץ מאחת שהתיישבה במושב לפני שבאה עם הילדה שלה (אולי בת 10) שהתלוננה שאחד התאומים שלי נוגע בילדה שלה... הוא פשוט החזיק את המושב שהיא נשענה עליו וזה הפריע לה... פעם אחת - פעם שניה - פעם שלישית - כל פעם היא מתלוננת - הנסיעה הזאת גם ככה לא לוקחת כל כך הרבה זמן - כמעט ננתי לה פליק - גם בלעדיה הייתי עצבנית ששום דבר לא דופק כמו שצריך. מצד שני - באחד המקומות אחד הילדים שלי משך לאיזו אישה חרדית את כיסוי הראש וכמעט הוריד לה אותו - נורא התנצלתי - זה באמת לא היה נעים - והיא רק חייכה ואמרה לי שהיא מאחלת לי הרבה נחת... אחר כך תאום אחר בעט בה - שוב התנצלתי - והיא שוב בחיוך אמרה שהיא מבינה ושוב איחלה לי הרבה נחת - ואני שאלתי את עצמי האם זה בגלל שלחרדית יש הרבה ילדים משל עצמה שהיא כל כך רגועה וסלחנית ובגלל זה שלפוסטמה יש רק הילדה אחד הבודדה היא לא היתה מוכנה לסבול שום דבר??? אין לי תשובה לגבי שתיהן... אבל אני בטוחה שהילדים שלי עשו ממני בן אדם יותר טוב.
אתמול נסעתי עם כל ארבעת ילדי ועם סבתא לטיול בגן החיות התנ"כי. אני לא חושבת שצריך לתת המלצה על המקום - זה פשוט מקום משגע והילדים מאוד נהנים. מה שרציתי לספר זה שלקחנו את הרכבת שנוסעת בתוך הגן לתחנה הראשונה שהיא בסוף העליה... ממנה רק מתדרדרים למטה - כי חשבתי שיהיה לי קשה לדחוף את עגלת התאומים שלי... עלינו - התיישבנו - הכל היה צפוף ולחוץ - כי אחד התאומים לא רצה לעלות - ולשני נפל הכובע מהחלון והבקבוק התגלגל מתחת למושבים... היה בכי והעגלה לא רצתה להתקפל... בקיצור כל נוסעי הרכבת בטח נורא ריחמו עלי - היו שהציעו עזרה - חוץ מאחת שהתיישבה במושב לפני שבאה עם הילדה שלה (אולי בת 10) שהתלוננה שאחד התאומים שלי נוגע בילדה שלה... הוא פשוט החזיק את המושב שהיא נשענה עליו וזה הפריע לה... פעם אחת - פעם שניה - פעם שלישית - כל פעם היא מתלוננת - הנסיעה הזאת גם ככה לא לוקחת כל כך הרבה זמן - כמעט ננתי לה פליק - גם בלעדיה הייתי עצבנית ששום דבר לא דופק כמו שצריך. מצד שני - באחד המקומות אחד הילדים שלי משך לאיזו אישה חרדית את כיסוי הראש וכמעט הוריד לה אותו - נורא התנצלתי - זה באמת לא היה נעים - והיא רק חייכה ואמרה לי שהיא מאחלת לי הרבה נחת... אחר כך תאום אחר בעט בה - שוב התנצלתי - והיא שוב בחיוך אמרה שהיא מבינה ושוב איחלה לי הרבה נחת - ואני שאלתי את עצמי האם זה בגלל שלחרדית יש הרבה ילדים משל עצמה שהיא כל כך רגועה וסלחנית ובגלל זה שלפוסטמה יש רק הילדה אחד הבודדה היא לא היתה מוכנה לסבול שום דבר??? אין לי תשובה לגבי שתיהן... אבל אני בטוחה שהילדים שלי עשו ממני בן אדם יותר טוב.