היו היה....

  • פותח הנושא rolan
  • פורסם בתאריך

rolan

New member
היו היה....../images/Emo22.gif

סיפור על סבתי מצד אבי כשהיתה ילדה, נפטרה אימה. אביה, התחתן בשנית, אישתו/אימה החורגת ילדה לו ילדים נוספים סבתי, גידלה את הצעירים שבהם והניקה אותם יחד עם ילדיה שלה. הם, אחיה הצעירים, ממש כמו אחים לאבי ואחיו... משפחה מורכבת של פעם, כשלא היה אינטרנט, פורומים, פסיכולוגים ולמי לקטר או לבכות... חיו, שרדו וכנראה שהכל היה קל יותר...
 

עלמה 3

New member
אהלן רולן, אני לא יודעת עם יותר קל

לי היתה סבתא חורגת, אמא חורגת של אימי ועבורי היתה סבתא לכל דבר, תומכת, מטפלת, סבתא אמתית ז"ל. בינה לבין אימי היתה מערכת יחסים נפלאה. סבתי הביולגית נפטרה יחד עם 2 בנותיה, כשאחת הבנות השאירה 2 ילדים בני יומם. הסבתא החורגת גידלה וחינכה אותם כאמא לכל דבר, ממש לתפאורה. כאמור הם בני דודי, הקשר בינהם היה נפלא. התקופה של אז היא לא התקופה של היום. אבל אני רוצה לחדד את נקודת המבט שלי ולומר שבכל זאת קיים הבדל מהותי רב כאמא חורגת ואף מניקה לבין אישתו של..אבא ו/או בעלה של אמא. כל הקונפלקטים והעיוותים במערכת יחסים נוצרים בעצם כשבאחד הצדדים נמצא ההורה הביולגי "מתנכר/מנוכר", נתוני הפתיחה שונים, יש את עניין התחרות, הממון, שיתוף פעולה, שותפות בחינוך ועוד ועוד... כאמא חורגת שהיא בעצם תחליף (או אבא) לאמא הביולגית, האחריות הרבה יותר גדולה מאשר אישתו של????????. זאת דעתי ומן הסתם לא חייבים להסכים איתי !!!!!!!! ליל מנוחה, עלמה
 

blonda3

New member
נכון-זה שונה

להיות אמא חורגת מתוך אהבה כאשר האם האמיתית הולכת לעולמה ואשתו של האבא-כאשר האם הביולוגית נמצאת בחיים. ולמרות זאת-יש מצבים שבהם האשה של האבא מנסה בכוח לתפוס את מקומה של האם ובמקרים כאלו המצב באמת לא נעים.
 
האמא האמיתית הלכה לעולמה ...לצערי

והשאירה בן קטן בן 5 וגם בן חייל בן 18 מנשואיה הקודמים,אביו היה בחו"ל עם איסור כניסה לארץ...החייל בעצם לא שב מעולם לגור איתנו למרות שהכנו לו חדר פרטי...(תודה לאל...) הכרתי את האלמן שנה אחרי שנפטרה. אחד הקשיים הגדולים לדעתי הוא האם יש מקום בליבם הפצוע לקבל אישה או אמא (חורגת כמובן) חדשה. גורם הזמן הוא מאד חשוב לדעתי,אבל לא רק. לדעתי השניים לא עברו שום תהליך של איבוד אבל,ולכן ליבם השבור לא נרפא ,ולא יכול היה לתפקד כלב בריא . אני נכנסתי לתמונה אחרי 3 שנים שהייתי פנויה ורקמתי חלומות.... פתחתי את ליבי הצמא לאהבה לנתינה ולקבלה ....עטפתי חיבקתי ובעיקר טיפלתי...כיאה למטפלת מקצועית. אך לצערי מצאתי את עצמי נהדפת פעם אחר פעם... במקביל ילדיי שהיו אז בני 9-11 נדחו קשות ע"י אביהם וחיפשו דמות גברית להזדהות איתו ומשפחה גדולה וחמה חליפית. הקטן אסף את בנו לתוך ליבו ודאג לו כמו אמא אוהבת,שיחק איתו שמר עליו רחץ וטיפל והשניים היו כל היום יחד,עד המריבה הראשונה.בפעם הראשונה שהבן שלי כעס על שלו וציפה לקרדיט על כל שנתן לו במהלך שנתיים וחצי,שלו סובב את הראש והתעלם עד היום.... אני מספרת לכם כי בדיוק כך קרה איתי,נתתי לו ועשיתי יותר משאפשר לתאר,ובפעם הראשונה שאמרתי משהו שקשור בהתנהגות שלו ...סובב את ראשו ולא היה שם יותר,רק נקמה ושינאה יש בליבו. הסיפור ארוך ונראה שעוד יסופר בשלבים...
 

blonda3

New member
יונה לבנה../images/Emo14.gif

לא ממש הבנתי. "בפעם הראשונה שהבן שלי כעס על שלו וציפה לקרדיט על כל שנתן לו במהלך שנתיים וחצי,שלו סובב את הראש והתעלם עד היום...." מי זה "שלו"?-הבן הקטן שלו? הבן התעלם עד היום????והוא עם הנקמה והשנאה וכו'? אם זה כך-נשמע שמאד כואב לו על שאיבד ככה את אימו, ואולי גם את אחיו הגדול....ושבאמת קרה לו משהו, שגדול עליו, ושהוא לא מסוגל לקבל מכם כעס וכו', ושאולי יש בכל זאת דרכים שניתן לתקן, להגיע אליו, ללמד אותו לקבל מכם גם כעס וביקורת, ועדיין לגרום לו להריש אהוב ומקובל. אין לי מושג-מקווה שהקרע ביניכם-עדיין ניתן לאיחוי.
 
מצטערת שאני לא מובנת

זה אולי חלק מהעניין...??? שלו.הבן של בעלי... הוא-הבן של בעלי עם הנקמה והשנאה.... הבן הקטן???-היום בן 16 סליחה את צודקת ,כרגיל אני שוכחת שלא כולם חושבים כמוני מבינים אותי ,מכירים את הפרטים,ובכלל ....אולי הוצאתי הכל רק בגללי ולא ממש כדי שאחרים יבינו אולי??? בכל מקרה רק רציתי להגיד שקשר עם אלמן + זה ממש שונה.
 

blonda3

New member
יונתי.../images/Emo163.gif../images/Emo10.gif

אז כן הבנתי אותך. רק לא ידעתי שהבן הקטן כבר כלכך גדול מה שעושה אולי את הבעייה למאד קשה, כי לפי מה שתארת-זה התחיל כבר לפני המון שנים. ואם כלכך הרבה שנים אתם חיים ביחד עם תחושה של כעס נקמה ושנאה אז אילו חיים יש לכם בכלל? לא יודעת מה צריך לעשות. איפה שהוא נדמה לי שה"פיספוס" התחיל שם,בדיוק בנקודה שכתבת. אז האם ניתן לחזור לשם? להתחיל מאותה נקודה? באמת-שאין לי תשובות. מקווה שיש פתרון. גיל 16-זה גיל מאד קשה. בלי שום קשר לכלום. עם מי להתייעץ? פורומים של הורים למתבגרים. פורום של אובדן ושכול. ילדים להורים פרודים- לפעמים מקבלים שם את הזווית שלהם של הילדים. לא רוצה לחטט לך בפצעים. רק מנסה לתת לך אולי כיוון. שיהיה לך טוב. אל תאבדי תקווה.
 
תודה בלונדה

את צודקת זה סיפור ישן,אבל האמת שאולי יהיה כאן שינוי עוד מעט,נראה שהבן של בעלי עובר לגור עם אחיו שחזר מח"ול ומחפש בית בסביבה שלנו. זה דיון בפני עצמו...אבל למען האמת זאת תקוותי האחרונה בנושא.אני רק מקווה שבסוף אני לא אקבל עונש מהתת מודע של בעלי . במילים אחרות,יתכן שזה באמת יפתח לנו סיכוי ליחסים יותר בריאים וגם יתכן שלא...הכל תלוי ברגשות האשם שנוצרים אצל בעלי כרגע על שבנו עוזב את הבית ובכך מכריז על כישלון האבהות של בעלי... חומר למחשבה. בקשר לפורומים השכנים,אני בהחלט מציצה שם לפעמים. תודה לך מהלב ,ושבוע טוב
 

blonda3

New member
יונה....../images/Emo140.gif

התלבטתי עם להגיב לך עוד. כי זה בהחלט נושא כבד כואב וטעון. התלבטתי גם אם לשאול אותך-איך כל זה משפיע על היחסים שלך עם האבא של הילד..שהוא בעלך בעצם. אני מתארת לעצמי שהוא נקרע. וזה לא רק תחושת הכשלון שלו כאב. זה יותר מזה. זה הכשלון של שניכם כהורים-מבחינתו. זה אולי גם הכשלון שלו ב"בחירה שלו בך" כי יכול היה לחשוב-שאולי עם אשה אחרת זה היה מצליח יותר.... לא יודעת מה באמת קרה שם. לגבי הפתרון שנראה באופק. לא יודעת אם זה הפתרון הטוב ביותר. האם זה מה שהילד רוצה-לעזוב את ביתכם? נשמע כלכך קשה וכואב. ובמיוחד בגיל הזה. בכל מקרה-נשמע שתצטרכו לעבוד עם הבחור על הקשר-גם אם הוא יגור מחוץ לבית. ויש דרכים לעשות זאת. בטח לא ניסיתם את כולן. ואם הדברים לא ייפתרו-זה יישב לכם על הצוואר כמו אבן ריחיים.....וחבל. אין לי פתרונות קסם. מצטערת. יכולה רק לאחל לכם- שמה שיהיה-יהיה רק לטובה. חשיבה חיובית. הרבה אמונה. הרבה תקווה והרבה אהבה-למרות ולמרות ולמרות.......
 
בלונדה מקסימה.

הבן של בעלי החליט לצאת מכאן ואני מודה אבן נגולה מעל ליבי. כבר שנים שאני לא ממש מעורבת בחינוך שלו באופן ישיר ואני היום במצב שאני גם לא מתערבת בכלל,מצאתי שכל מה שאני אומרת הם חושבים ההפך ובעיקר עושים בדיוק הפוך. קשה לי מאד לחשוב ממקום אוביקטיבי ולהצטער שהוא עוזב,אני לא עושה הרבה גלים של אושר,אבל האמת היא שאני באמת מאושרת. תביני בלונדה יקרה,11 שנים של סבל יום יומי כשמסתובב לך ילד שהוא משדר לך שנאה כל כך גדולה ועושה דווקא ,קשה שלא להרגיש הקלה. אני בטוחה שגם לו הוקל כאשר אחיו מאמא פותח לו את ביתו. בקשר ליחסים שלי עם בעלי,רציתי לשלוח אותך לדפדף קצת אבל זה סתם מכביד,בשתי מילים ,ממש רע. אני מאמינה שיש קשר ישיר בין היחסים שלי עם בנו ליחסים שלנו,אחד הפסיכולוגים הסביר זאת כצורך בנקמה של בעלי בי....כאילו כעס עלי שהיחסים שלי עם בנו במצב כל כך גרוע. אני יכולה להבין רק לצערי אני לא מסוגלת היום לשנות כלום. אחרי שהילד יצא מהבית ,אנחנו נצטרך לעמוד מול האמת ולהתחיל לבנות יחסים חדשים ובאמת לבדוק פעם אחת ולתמיד עד כמה היתה השפעה שלילית על היחסים שלנו ,הקשר המורכב הזה.ואולי בכלל לא נגיע לרגע הזה ,כי הימים האחרונים מאד קשים,בעלי זורק עלי את כל רגשות האשם שיש לו עם בנו וזה מתחיל להיות בלתי נסבל. ואז כמובן תקבלו דיווח.
 

blonda3

New member
מנסה להעביר לפה משהו יפה../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

שחברה העבירה לפורום אחר. לא רבים ראו....
צריך ללחוץ בעזרת העכבר על אחד הנרות וכך נפתחת שיקופית הבאה. שווה לנסות.
 

עודדיק19

New member
ומה עם הבן?

איפה את נכנסת פה. אני שואל את עצמי, האם היית לו דמות אמהית\, ואם אביו נכשל בתור אב, האם את נכשלת בתור אם? מה טיב היחסים בניכם, ועד כמה גרוע המצב עד כדי כך שהוא עוזב את הבית? האם נראה לך שאחיו מסית אותו נגדך?
 
עודדיק,תודה על השאלות המצויינות

דמות אימהית....אני במקביל מגדלת עוד שלושה ילדים ,שניים כבר חיילים,ולא סתם הם מצטיינים,מבלי להתכוון אני דמות אימהית. מעולם לא חיפשתי להחליף את האמא הביולוגית,אבל עם הזמן כאשר חיים בבית אחד,מאמצים את הערכים החוקים וההתנהגות.הילד הזה סרב. האם נכשלתי בתור אם?....שאלה מצויינת,לגבי הקשר עם ילדיי ,רק בשבת אמר אחד מהם אין עוד אמא כמוך בעולם....בקשר לבן החורג,זה בדיוק העניין עודדיק כי הוא לא היה מוכן לקבל אותי כאם,ואפילו דחה אותי קשות.התשובה היא שנכשלתי בגדול בתפקיד האם החורגת. מדוע הוא עוזב? עודדיק ברור לכולם שגם לו קשה ואולי רע אפילו.הוא בן 16 + ופתאום במפתיע אחיו הגדול (בן 30) חזר מארה"ב ומחפש בית ממש לידינו. המצב מאד גרוע אם בני הבית לא מתקשרים ויש אוירה מאד לא נעימה,ואין שום אפשרות או רצון לשנות את המצב...בעלי השבוע ביקש מבנו להתנצל בפני על אמירות מאד מעליבות שנאמרו...הנער ענה לו באופן מאד ברור,אני לא מתנצל,ואני גם לא חושב שהיא היתה רוצה לשמוע מילים לא כוונה....והוא צודק. לשאלתך האחרונה ,האם אחיו מסית? עודדיק,אני לא חושבת שהוא מסית אך בהחלט מחדד ומחזק בו את התחושה שהוא צודק והוא מסכן,במילים אחרות מחזק בו את הצד הקורבני.ולרגע לא חושב שיש שני צדדים למטבע,ולרגע לא מבין שחשוב להראות לילד גם את הצד של האחריות.מעצם זה שהוא רוצה לקחת אותו לגור איתו,מבלי לדבר איתי אפילו פעם אחת לאורך השנים לי אישית זה סימן למצב שהוא חוסר אחריות,אבל אני מודה ,אני מאד שמחה. עודדיק אני מקווה שעניתי בכנות מלאה והתמונה ברורה. אני באמת מאמינה שיחסים הם דינמיים והתוצאה מעידה על דרך לא נכונה,ולכן אני פה כדי שהרוב ילמדו ממני איך לא להגיע למצב הזה. תודה לך על השאלות המעולות
 
רגשות הם פרי חינוך

כך אני מאמינה. ואם לא חינכו אותנו כי מותר לנו כל מה שאנו רוצים - לא נרגיש... ישנם מקרים של אהבה גם בין בני משפחה חורגים .וישנם מקרים שהרבה דברים במערכת היחסים סמויים מן העין. פעם הרי אסור היה לדבר על כל מיני דברים.וגם אסור היה להרגיש (או לדווח על קיום הרגשות).
 

sugar7

New member
אולי היה קל יותר

כי החברה היתה חברה שבטית יותר, כי ממילא גרו ביחד עם סבתא ודודה ובני דודים מדרגה שמינית, אז זה היה אחרת! (ועכשיו אני מבינה שאת מגיעה ממסורת ארוכה וותיקה של משפחות מורכבות).
 
לא ארוכה

אבל עם פרספקטיבה. לנגד עיני דווקא היו משפחות דתיות חרדיות מכל הדתות שרגשות זה משהו מאד מתועל, ועלו בי זכרונות מכל מיני סיפורים של עגנון ,שטיינברג וכו'.
 
למעלה