shomerpoliti
New member
היטלר של היהודים
"המיתוסים שעליהם בנויה כל תרבות לאומית הם מיתוסים כוחניים ובדלניים... ...לכל מיתוס כזה יש גורמים משלו, שקשורים קשר עמוק לידע-העם* התודעתי-היסטורי של העם." (נורית גרץ, "שבויה בחלומה", עמ` 16, פיסקה שלישית). לדעתי, מעניין במיוחד לבחון את הסיבות לתופעה זו בתרבות הישרא-ציונית**. התרבות הישרא-ציונית {שנושבת כמעט בכל יצירות התרבות הישראלית***} נוצרה, בראש ובראשונה, כאנטיתזה לדימוי היהודי הגלותי כפי שנבנה בעולם הנוצרי האנטי יהודי ההיטלריאני והפוסט-היטלריאני, כמו גם המיתוסים בנושא היהודים של האנטישמיות הדתית המוקדמת - אך מעצבי התודעה התרבותית הישרא-ציונית השאילו את רוח המיתוסים הבדלניים-נוצריים-אנטי-יהודיים האירופאיים והלבישו עליהם את אותם סיפורים מן המיתולוגיה ההיסטורית**** היהודית שרצו לשוות להם אופי חלוצי או ציוני מכונן (דוגמא מאוד מוצלחת לכך הוא מיתוס מצדה). המסקנה המתבקשת מכל הכתוב היא - שהתרבות הישרא-ציונית במדינת ישראל מבוססת על כוח. כוח שראשיתו בנאצי. הדבר מעניין ביותר לאור העובדה, שאם נקרא את MEIN KAMPF להיטלר קריאה מילולית בלבד, בשפת המקור {גרמנית}, נראה כי מלבד במהדורה המאוחרת של הספר (הוצאת einervolk, ברלין, 1940), המילה Der juden (=היהודים) לא כתובה בטקסט ולו פעם אחת. המילים שכתובות בטקסט של המהדורות הראשונות הן Das ICH dem juden (=האני היהודי). עובדה זו לא `מטהרת` את הספר ולו במעט, אך היא שופכת אור חדש על צורת יחסו של אדולף ליהודים - לפחות בתחילת דרכו הפוליטית. ובחזרה לתרבות הישרא-ציונית... העובדה, כי המיתוסים של התרבות הישרא-ציונית מושפעים במידה ניכרת ממיתוסים תרבותיים אנטי-יהודיים וכי הכוח ההיסטורי שמניע, בעצם, את המיתוסים שעליהם מתבססים המיתוסים הישרא-ציוניים הם מיתוסים אנטי-יהודיים הופכת את התרבות הישרא-ציונית לתרבות שנידונה להתפורר, משום שהכוחניות (תרבות לאומית, מעצם היותה לאומית ומעצם היותה רומנטית במובן הפוליטי של המושג} היא כוחנית) שעליה היא נשענת היא כוחנית נגד העם, שאותו אמורה התרבות הישרא-ציונית לשרת. מה גם שאותה כוחניות, כמדומני, גורמת לעמישראל להשאר בתוך המנטליות של `היהודי הגלותי`. בנימה פיוטית, אפשר לומר כי הכוכב הגדול באופרת הרוק של ההתהוות הבלתי-גמורה של התרבות הישראלית הוא לא אחר מאשר היטלר. הרקע הפסיכו-פולקלוריסטי שניתן פה משאיר לי רק דבר אחד לעשותו - להזהיר את קוראיי מהתהוות של מפלגה כמו-נאצית יהודית (או, אם להשתמש בביטויו של פרופ` ישעיהו לייבוביץ` ז"ל - `יהודו-נאצית`) על בסיס תרבותי. בברכת 'חישבו! זה יכול להיות נסיון חדש ומרתק עבורכם!', shomerpoliti. הערות ----- 1. `ידע-עם` - מושג שפיתח דב נוי, שנחשב לאבי חקר הפולקלור היהודי, ומשמעותו היא - התודעה הקולקטיבית-התרבותית של עם מסוים, שמקיפה את כל התחומים של הוויית העם. 2. תרבות ישרא-ציונית - כינוי שאני נותן{\נת} לתרבות הציונית המגויסת בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל וכן למרכיבים הציונים-המגייסים בתרבות הישראלית. 3. תרבות ישראלית - כינוי שאני נותן{\נת} לכל העשייה התרבותית שמתרחשת בישראל, המכונה MADינה. העשייה הזו כוללת הן את התרבות הישרא-ציונית, שמהווה את רובה המכריע של התרבות בישראל והן את העשייה התרבותית הלא-ציונית, שנעשית, מן הסתם, בשוליים התרבותיים. 4. מיתולוגיה היסטורית - מושג שפיתחה חוקרת התרבות נורית גרץ ומשמעותו היא - `אייטמים` מן ההיסטוריה (הן המוקדמת והן המאוחרת) של עם מסוים, ש`תופסים הכי הרבה מקום` בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של אותו עם.
"המיתוסים שעליהם בנויה כל תרבות לאומית הם מיתוסים כוחניים ובדלניים... ...לכל מיתוס כזה יש גורמים משלו, שקשורים קשר עמוק לידע-העם* התודעתי-היסטורי של העם." (נורית גרץ, "שבויה בחלומה", עמ` 16, פיסקה שלישית). לדעתי, מעניין במיוחד לבחון את הסיבות לתופעה זו בתרבות הישרא-ציונית**. התרבות הישרא-ציונית {שנושבת כמעט בכל יצירות התרבות הישראלית***} נוצרה, בראש ובראשונה, כאנטיתזה לדימוי היהודי הגלותי כפי שנבנה בעולם הנוצרי האנטי יהודי ההיטלריאני והפוסט-היטלריאני, כמו גם המיתוסים בנושא היהודים של האנטישמיות הדתית המוקדמת - אך מעצבי התודעה התרבותית הישרא-ציונית השאילו את רוח המיתוסים הבדלניים-נוצריים-אנטי-יהודיים האירופאיים והלבישו עליהם את אותם סיפורים מן המיתולוגיה ההיסטורית**** היהודית שרצו לשוות להם אופי חלוצי או ציוני מכונן (דוגמא מאוד מוצלחת לכך הוא מיתוס מצדה). המסקנה המתבקשת מכל הכתוב היא - שהתרבות הישרא-ציונית במדינת ישראל מבוססת על כוח. כוח שראשיתו בנאצי. הדבר מעניין ביותר לאור העובדה, שאם נקרא את MEIN KAMPF להיטלר קריאה מילולית בלבד, בשפת המקור {גרמנית}, נראה כי מלבד במהדורה המאוחרת של הספר (הוצאת einervolk, ברלין, 1940), המילה Der juden (=היהודים) לא כתובה בטקסט ולו פעם אחת. המילים שכתובות בטקסט של המהדורות הראשונות הן Das ICH dem juden (=האני היהודי). עובדה זו לא `מטהרת` את הספר ולו במעט, אך היא שופכת אור חדש על צורת יחסו של אדולף ליהודים - לפחות בתחילת דרכו הפוליטית. ובחזרה לתרבות הישרא-ציונית... העובדה, כי המיתוסים של התרבות הישרא-ציונית מושפעים במידה ניכרת ממיתוסים תרבותיים אנטי-יהודיים וכי הכוח ההיסטורי שמניע, בעצם, את המיתוסים שעליהם מתבססים המיתוסים הישרא-ציוניים הם מיתוסים אנטי-יהודיים הופכת את התרבות הישרא-ציונית לתרבות שנידונה להתפורר, משום שהכוחניות (תרבות לאומית, מעצם היותה לאומית ומעצם היותה רומנטית במובן הפוליטי של המושג} היא כוחנית) שעליה היא נשענת היא כוחנית נגד העם, שאותו אמורה התרבות הישרא-ציונית לשרת. מה גם שאותה כוחניות, כמדומני, גורמת לעמישראל להשאר בתוך המנטליות של `היהודי הגלותי`. בנימה פיוטית, אפשר לומר כי הכוכב הגדול באופרת הרוק של ההתהוות הבלתי-גמורה של התרבות הישראלית הוא לא אחר מאשר היטלר. הרקע הפסיכו-פולקלוריסטי שניתן פה משאיר לי רק דבר אחד לעשותו - להזהיר את קוראיי מהתהוות של מפלגה כמו-נאצית יהודית (או, אם להשתמש בביטויו של פרופ` ישעיהו לייבוביץ` ז"ל - `יהודו-נאצית`) על בסיס תרבותי. בברכת 'חישבו! זה יכול להיות נסיון חדש ומרתק עבורכם!', shomerpoliti. הערות ----- 1. `ידע-עם` - מושג שפיתח דב נוי, שנחשב לאבי חקר הפולקלור היהודי, ומשמעותו היא - התודעה הקולקטיבית-התרבותית של עם מסוים, שמקיפה את כל התחומים של הוויית העם. 2. תרבות ישרא-ציונית - כינוי שאני נותן{\נת} לתרבות הציונית המגויסת בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל וכן למרכיבים הציונים-המגייסים בתרבות הישראלית. 3. תרבות ישראלית - כינוי שאני נותן{\נת} לכל העשייה התרבותית שמתרחשת בישראל, המכונה MADינה. העשייה הזו כוללת הן את התרבות הישרא-ציונית, שמהווה את רובה המכריע של התרבות בישראל והן את העשייה התרבותית הלא-ציונית, שנעשית, מן הסתם, בשוליים התרבותיים. 4. מיתולוגיה היסטורית - מושג שפיתחה חוקרת התרבות נורית גרץ ומשמעותו היא - `אייטמים` מן ההיסטוריה (הן המוקדמת והן המאוחרת) של עם מסוים, ש`תופסים הכי הרבה מקום` בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של אותו עם.