הייאוש תקף אותי אתמול
ביתי בת 5 חודשים, ובינתיים הארכתי את חופשת הלידה. הבעיה היא שמצד אחד לא מתאים לי לשלוח אותה עדיין למסגרת אחרת, ומצד שני, אני מרגישה שמפעם לפעם (אתמול למשל) נגמרים לי הכוחות. אין לי שום עזרה משתי הסבתות ובעלי עובד המון שעות. מכיוון שאנחנו עם משכורת אחת כרגע, אני לא חולמת אפילו על לקחת עזרה בתשלום מפעם לפעם. אני מלאה בכעסים על הסבתות שלא עוזרות (נכון, הילדה קשה, אבל בכל זאת גם הם גידלו אותנו...), ומרגישה מאוד בודדה במערכה. בעלי עוזר כמה שיכול, אבל כאמור, הוא בעצמו נמצא מעט שעות, וכשהוא בא, הוא בעצמו עייף מהעבודה. אוף!!!
ביתי בת 5 חודשים, ובינתיים הארכתי את חופשת הלידה. הבעיה היא שמצד אחד לא מתאים לי לשלוח אותה עדיין למסגרת אחרת, ומצד שני, אני מרגישה שמפעם לפעם (אתמול למשל) נגמרים לי הכוחות. אין לי שום עזרה משתי הסבתות ובעלי עובד המון שעות. מכיוון שאנחנו עם משכורת אחת כרגע, אני לא חולמת אפילו על לקחת עזרה בתשלום מפעם לפעם. אני מלאה בכעסים על הסבתות שלא עוזרות (נכון, הילדה קשה, אבל בכל זאת גם הם גידלו אותנו...), ומרגישה מאוד בודדה במערכה. בעלי עוזר כמה שיכול, אבל כאמור, הוא בעצמו נמצא מעט שעות, וכשהוא בא, הוא בעצמו עייף מהעבודה. אוף!!!