לא בידיוק מתרגשים אבל,
אני לא בדיוק מתרגשת לצאת פעם ראשונה לחלוץ, אני לא יודעת להגיד מה בדיוק אני מרגישה, אבל אני יודעת שאני ממש ממש מחכה למחנה הזה, כדי שנוכל כל החמשושים להראות לשכב"ג מה אנחנו שווים...! אני יודעת שאנחנו נעבוד כל הזמן כמו איזה חמורים, נעשה הכי הרבה שאנחנו יכולים כדי לעזור לשבט, ולהראות לכולם שמגיע לנו (אחרי המחנ"ק הזה) להיכנס לשכב"ג. ואני לא חושבת שיהיה כזה קשה, כי יש צוות של לפחות 10 אנשים בישביל מיבנה אחד ויש שלושה ימים לעבוד, ולדעתי בכל מה שהרמנו עד עכשיו היו פעמים שהיינו צריכים לעבוד יותר קשה מיזה (להרים קיוסק ביום אחד, וטיקסי האש בפתיחת שנה), וגם אם יהיה קשה יש אנשים מסביב שיידאגו שלא נישבר וגם כשאין לנו כוח לזוז נעשה הכל כדי להרים את המיבנה... וגם אם יש מישהו שאין לו כבר כוח וקשה לו רצח, שימשיך לעבוד ואז בסוף כשהוא ירים ת´ראש ויסתכל על מה שהוא בנה, וישמע מכולם "וואו, איזה מבנה יפה" ו"כל הכבוד לכם שהרמתם את זה", - הוא יהיה כל-כך גאה בעצמו ובחבר´ה שלו שהוא יישכח שמתישהו הוא היה עייף ולא היה לו כוח לעבוד. מקווה שלא התפלספתי יותר מידי... נועה.