היינו אתמול במדורת כיתה
וזה היה לא משהו בכלל.
הילד לא מצא עם מי לשחק.
הגענו, ישר ניגש לשני ילדים ודיבר איתם. כל כך שמחתי.
אבל אז ניגש לחבר שלו ואחרי כמה דקות הם הלכו יחד לקראת חבורה די גדולה של ילדים שיחקו ביחד. ממש היה נראה כי בני נגרר אחרי החבר. ברגע שההוא חזר, שלי הלך אחריו. לא איתו או לידי אלא ממש אחריו.
ההתרשמות שלי הייתה שהילדים לא מנדים אותו. לידי זוג ילדים הזמין אותו להצטרף אליהם למשחק והוא שמח. מה שכן, היה משהו מוזר: הם הציעו והוא אמר AHA (צליל של אישור / הסכמה, אם אולי לא ברור) והינהן בראשו להבליט הסכמה. משום מה, אחד הילדים אמר "איזו מילה מוזרה" או משהו דומה. כאילו ציפה מהילד שלי להגיד / לעשות משהו מוזר. כי בעיני, הצליל הזה היה לחלוטין במקום.
בכל מקרה, הוא הסכים, אבל אחרי כמה דקות חזר די אבוד ומשועמם. אחרי כשעה דווקא כן מצא ילד והם דיברו יחד. אבל זה לקח זמן, הרבה זמן.
וזה היה לא משהו בכלל.
הילד לא מצא עם מי לשחק.
הגענו, ישר ניגש לשני ילדים ודיבר איתם. כל כך שמחתי.
אבל אז ניגש לחבר שלו ואחרי כמה דקות הם הלכו יחד לקראת חבורה די גדולה של ילדים שיחקו ביחד. ממש היה נראה כי בני נגרר אחרי החבר. ברגע שההוא חזר, שלי הלך אחריו. לא איתו או לידי אלא ממש אחריו.
ההתרשמות שלי הייתה שהילדים לא מנדים אותו. לידי זוג ילדים הזמין אותו להצטרף אליהם למשחק והוא שמח. מה שכן, היה משהו מוזר: הם הציעו והוא אמר AHA (צליל של אישור / הסכמה, אם אולי לא ברור) והינהן בראשו להבליט הסכמה. משום מה, אחד הילדים אמר "איזו מילה מוזרה" או משהו דומה. כאילו ציפה מהילד שלי להגיד / לעשות משהו מוזר. כי בעיני, הצליל הזה היה לחלוטין במקום.
בכל מקרה, הוא הסכים, אבל אחרי כמה דקות חזר די אבוד ומשועמם. אחרי כשעה דווקא כן מצא ילד והם דיברו יחד. אבל זה לקח זמן, הרבה זמן.