היינו בבראסרי החדש אתמול בצהריים!
טוב, לא יכולנו להתאפק, והייתה לנו הזדמנות פז במהלך יום סידורים סואן, לקפוץ לבראסרי ולנסות להשתחל לארוחת צהריים מהירה. אז ככה: התקשרו אתמול בצהריים לנסות להזמין מקום ואמרו לנו שהם לא שומרים מקום בצהריים במהלך השבוע, אז חירפנו נפשנו ונסענו לכיוון המקום, ואמרנו לעצמנו שמקסימום נאכל סנדויץ בקופי בין ממול (דווקא היו לי התנסויות טובות בסניף באבן גבירול לעומת התנסותה של ליטי בהרצליה...). הגענו, וראינו שכל אוכלוסיית יושבות (ומעט יושבי) יהודית בגן העיר נמצאים שם. טוב, זה כנראה המיקום שגורם לזה (נגישות רגלית, כלומר) - וגם אמרנו לעצמנו שגם אנחנו בעוד 30 שנה נצטרך לשבת איפשהו ... המסעדה כמובן הייתה מלאה (אין מיתון במיתחמה). אבל בחוץ, באזור הסגור במדרכה היה מקום - דווקא בשמש חורפית נעימה - אז התיישבנו. תיארנו לעצמנו שדווקא שם לא נריח עשן סיגריות. אבל, הרגשתי שככה אני לא ארגיש את חווית הישיבה במסעדה. אז בעלי היקר הלך ובדק אם יש מקום על הבר, ואכן היה. התיישבנו שם. מבחינתנו זאת הזדמנות פז, כי אנחנו בד"כ נוהגים לשבת על הבר - ובמיוחד כשהקטנטונת עם סבתא בבית... מיד כשהתיישבנו הוזהרנו ע"י הברמנית (המאוד נחמדה, דרך אגב) שיתכן שנמתין הרבה למנות כי יש בלגן איום במטבח. הסכמנו, מה לעשות. כמו כן חיכינו לראות את תפריט הצהרים שהיה חסר (היו לה רק תפריטי ערב). כמובן, שהיו הרבה פחות מנות בתפריט הצהריים ואני די התאכזבתי ממספר המנות המצומצם שבו (גם לעומת מספר המנות בקופי בר, מסעדת האם). כך למשל כ-5 מנות מסך 8-9 הראשונות היו סלטים (ירוקים בבסיסם מן הסתם) במגוון תצורות. מה לעשות, רק כשאני בדיאטה חריפה אני מסוגלת להזמין סלט ירוק במסעדה. כשאני לא ממש בדיאטה אני חייבת להזמין משהו שלקח יותר מ- 5 דקות להכין אותו. אמנם היה פטה כפרי אבל ויתרתי מאחר וכל השבוע האחרון אכלנו בבית פטה שהכנתי בעצמי (ויצא טוב טוב, אגב). החלטנו ללכת רק על עיקריות, גם כדי – אולי – לחסוך זמן המתנה. בעלי הזמין פסטת טליאטלי ברוטב כבד ורוקט (36 שח) ואני, נקניקית מרגז בגריל (המגולגלת הגדולה) על מצע צנימים ועם תוספת (בחרנו בצ´יפס שמגיע מגולגל בניר עיתון) (33 שח). אחרי שגמרנו (די מהר) 5 פרוסות בגט חמות שהוגשו לנו (בלי תשלום) חיכינו כ- 20 דקות למנות העיקריות – אבל באמת, הבאנו את זה על עצמנו, ואני ממילא די שונאת שממהרים להגיש מנות זו אחר זו, רק כדי שתפנה מהר את מקומך לסועד הבא... 2 המנות היו טובות מאד. על הקינוח כמובן שלא יכולנו לוותר (עוד לא בדיאטה, כבר אמרנו). מהמגוון שהוצע לנו (של קינוחים שנשמעים מסורתיים צרפתיים כאלו) הזמנו קינוח שנקרא "בבה או רום" שהוא מעין בצק (שמרים) של סברינה שאפוי בצורת ביגל עגול, טבול ברום עם קצפת (משמנת מתוקה) באמצע. (22) היה מצוין. סהכ – המנות הנ"ל + פפסי מקס + לף בלונד + 2 הפוך = 140 שח. תימחור מצוין לארוחת צהריים לא רעה, ודי משביע לטעמי. והמקום – מעוצב ממש כמו בראסרי ניו-יורקי שישבנו בו בקיץ ואכלנו בו בראנץ´ (למי שמוכרח לדעת, אני פרנץ´ טוסט עם פירות והוא אגס קוקוט – והקטנטונת רק חלב-אם באותו זמן, עוד לא השתתפה במנות שלנו וגמרה לנו את כל הקינוחים...). נחמד, אבל מעוצב בחלל גדול מדי עם רק חלוקה פנימית אחת, וזה תמיד מזכיר לי חדרי אוכל בצבא או בקיבוצים, מה לעשות...). כנראה שאם נחזור זה יהיה לעוד ארוחה חפוזה מתי שהוא, או איזשהו יציאה בלילה לשבת על הבר. בשביל לאכול ארוחת צהריים טובה בסופשבוע, כנראה שנשים פעמינו לקופי בר האהוב עלינו מכל... נ.ב. מקווה שנהנתם במיקה... סופשבוע נעים!
טוב, לא יכולנו להתאפק, והייתה לנו הזדמנות פז במהלך יום סידורים סואן, לקפוץ לבראסרי ולנסות להשתחל לארוחת צהריים מהירה. אז ככה: התקשרו אתמול בצהריים לנסות להזמין מקום ואמרו לנו שהם לא שומרים מקום בצהריים במהלך השבוע, אז חירפנו נפשנו ונסענו לכיוון המקום, ואמרנו לעצמנו שמקסימום נאכל סנדויץ בקופי בין ממול (דווקא היו לי התנסויות טובות בסניף באבן גבירול לעומת התנסותה של ליטי בהרצליה...). הגענו, וראינו שכל אוכלוסיית יושבות (ומעט יושבי) יהודית בגן העיר נמצאים שם. טוב, זה כנראה המיקום שגורם לזה (נגישות רגלית, כלומר) - וגם אמרנו לעצמנו שגם אנחנו בעוד 30 שנה נצטרך לשבת איפשהו ... המסעדה כמובן הייתה מלאה (אין מיתון במיתחמה). אבל בחוץ, באזור הסגור במדרכה היה מקום - דווקא בשמש חורפית נעימה - אז התיישבנו. תיארנו לעצמנו שדווקא שם לא נריח עשן סיגריות. אבל, הרגשתי שככה אני לא ארגיש את חווית הישיבה במסעדה. אז בעלי היקר הלך ובדק אם יש מקום על הבר, ואכן היה. התיישבנו שם. מבחינתנו זאת הזדמנות פז, כי אנחנו בד"כ נוהגים לשבת על הבר - ובמיוחד כשהקטנטונת עם סבתא בבית... מיד כשהתיישבנו הוזהרנו ע"י הברמנית (המאוד נחמדה, דרך אגב) שיתכן שנמתין הרבה למנות כי יש בלגן איום במטבח. הסכמנו, מה לעשות. כמו כן חיכינו לראות את תפריט הצהרים שהיה חסר (היו לה רק תפריטי ערב). כמובן, שהיו הרבה פחות מנות בתפריט הצהריים ואני די התאכזבתי ממספר המנות המצומצם שבו (גם לעומת מספר המנות בקופי בר, מסעדת האם). כך למשל כ-5 מנות מסך 8-9 הראשונות היו סלטים (ירוקים בבסיסם מן הסתם) במגוון תצורות. מה לעשות, רק כשאני בדיאטה חריפה אני מסוגלת להזמין סלט ירוק במסעדה. כשאני לא ממש בדיאטה אני חייבת להזמין משהו שלקח יותר מ- 5 דקות להכין אותו. אמנם היה פטה כפרי אבל ויתרתי מאחר וכל השבוע האחרון אכלנו בבית פטה שהכנתי בעצמי (ויצא טוב טוב, אגב). החלטנו ללכת רק על עיקריות, גם כדי – אולי – לחסוך זמן המתנה. בעלי הזמין פסטת טליאטלי ברוטב כבד ורוקט (36 שח) ואני, נקניקית מרגז בגריל (המגולגלת הגדולה) על מצע צנימים ועם תוספת (בחרנו בצ´יפס שמגיע מגולגל בניר עיתון) (33 שח). אחרי שגמרנו (די מהר) 5 פרוסות בגט חמות שהוגשו לנו (בלי תשלום) חיכינו כ- 20 דקות למנות העיקריות – אבל באמת, הבאנו את זה על עצמנו, ואני ממילא די שונאת שממהרים להגיש מנות זו אחר זו, רק כדי שתפנה מהר את מקומך לסועד הבא... 2 המנות היו טובות מאד. על הקינוח כמובן שלא יכולנו לוותר (עוד לא בדיאטה, כבר אמרנו). מהמגוון שהוצע לנו (של קינוחים שנשמעים מסורתיים צרפתיים כאלו) הזמנו קינוח שנקרא "בבה או רום" שהוא מעין בצק (שמרים) של סברינה שאפוי בצורת ביגל עגול, טבול ברום עם קצפת (משמנת מתוקה) באמצע. (22) היה מצוין. סהכ – המנות הנ"ל + פפסי מקס + לף בלונד + 2 הפוך = 140 שח. תימחור מצוין לארוחת צהריים לא רעה, ודי משביע לטעמי. והמקום – מעוצב ממש כמו בראסרי ניו-יורקי שישבנו בו בקיץ ואכלנו בו בראנץ´ (למי שמוכרח לדעת, אני פרנץ´ טוסט עם פירות והוא אגס קוקוט – והקטנטונת רק חלב-אם באותו זמן, עוד לא השתתפה במנות שלנו וגמרה לנו את כל הקינוחים...). נחמד, אבל מעוצב בחלל גדול מדי עם רק חלוקה פנימית אחת, וזה תמיד מזכיר לי חדרי אוכל בצבא או בקיבוצים, מה לעשות...). כנראה שאם נחזור זה יהיה לעוד ארוחה חפוזה מתי שהוא, או איזשהו יציאה בלילה לשבת על הבר. בשביל לאכול ארוחת צהריים טובה בסופשבוע, כנראה שנשים פעמינו לקופי בר האהוב עלינו מכל... נ.ב. מקווה שנהנתם במיקה... סופשבוע נעים!