מיקי (שם בדוי)
New member
היינו בפגישה אצל היועץ
(עד עכשיו לא יכולתי לכתוב כי היתה לנו תקלה באינטרנט). אצל היועץ, כאשר הוא שאל אותנו למה באנו, אשתי הסבירה שמבחינתה כדי שאני יבין שזה נגמר ושהיא לא אוהבת אותי יותר. כאשר הראתי לה שאולי זה לא נכון היא הסבירה שלמעשה היא עדיין אוהבת אותי אבל כמו שאוהבים אח. כמה דקות לאחר מכן היא הסבירה שנמאס לה שאני מתנהג כאילו אני אבא שלה וכמה דקות מאוחר יותר, שנמאס לה לטפל בי כטילו היא אמא שלי. אני מקווה שהיועץ הבין עד כמה היא מבולבלת (מהפגישות שלה עם הפסיכולוגית). הוא גם הסביר שכרגע הוא עדיין רק מקשיב לנו, וגם בפגישה הבאה. הוא גם אמר שאיך שהוא רואה את הדבים כרגע, זה יכול להגמר לכאן ולשם. בכל מקרה, אחרי שחזרנו הביתה, אישתי נסעה לחברה שלה בי-ם. כשהיא חזרה במוצ"ש, היא היתה נורא עצבנית. שמה מוזיקה בקולי קולות, קיללה, שתתה יין. אני לקחתי את האוטו ונסעתי לדבר קצת עם אחותה שגרה בצפון. כל פעם שאני מדבר איתה זה עושה לי טוב. אתמול בבוקר, כשהתעוררנו, אישתי שמעה ברדיו על דו"ח העוני וכאשר אני עדיין חצי ישן, התנפלה עלי שהיא לא תגיע עף פעם לכלום איתי ושנמאס לה ממני. ועוד ... אחרי שעה, לפני שיצאתי לעבודה היא אמרה לי לא להתייחס לכל דבר שהיא אומרת. לפני שיצאתי אמרתי לה שביום שישי הקרוב, מיד אחרי הפגישה אצל היועץ, אם מזג האויר יהיה מספיק טוב, אני לוקח את האופנוע שלי ונוסע לאילת, ושאלתי אותה אס היא רוצה להצטרף ולהפתעתי היא אמרה שכן. היא אמרה שנגיע לשם וכל אחד יחפש לעצמו בן-בת זוג. היא יודעת שאני יודע שהיא לא תחפש אף אחד אבל היא גם יודעת שבבלאגן שלנו עכשיו, כשהיא מדברת ככה, זה מלחיץ אותי. בקיצור, כל יום שעובר, מאז שהיא התחילה את הטיפול הפסיכולוגי שלה, שונה מקודמו. פעם לטובה ופעם לרעה. הדבר היחידי שלא משתנה הוא שהיא הפסיקה לאהוב אותי
(עד עכשיו לא יכולתי לכתוב כי היתה לנו תקלה באינטרנט). אצל היועץ, כאשר הוא שאל אותנו למה באנו, אשתי הסבירה שמבחינתה כדי שאני יבין שזה נגמר ושהיא לא אוהבת אותי יותר. כאשר הראתי לה שאולי זה לא נכון היא הסבירה שלמעשה היא עדיין אוהבת אותי אבל כמו שאוהבים אח. כמה דקות לאחר מכן היא הסבירה שנמאס לה שאני מתנהג כאילו אני אבא שלה וכמה דקות מאוחר יותר, שנמאס לה לטפל בי כטילו היא אמא שלי. אני מקווה שהיועץ הבין עד כמה היא מבולבלת (מהפגישות שלה עם הפסיכולוגית). הוא גם הסביר שכרגע הוא עדיין רק מקשיב לנו, וגם בפגישה הבאה. הוא גם אמר שאיך שהוא רואה את הדבים כרגע, זה יכול להגמר לכאן ולשם. בכל מקרה, אחרי שחזרנו הביתה, אישתי נסעה לחברה שלה בי-ם. כשהיא חזרה במוצ"ש, היא היתה נורא עצבנית. שמה מוזיקה בקולי קולות, קיללה, שתתה יין. אני לקחתי את האוטו ונסעתי לדבר קצת עם אחותה שגרה בצפון. כל פעם שאני מדבר איתה זה עושה לי טוב. אתמול בבוקר, כשהתעוררנו, אישתי שמעה ברדיו על דו"ח העוני וכאשר אני עדיין חצי ישן, התנפלה עלי שהיא לא תגיע עף פעם לכלום איתי ושנמאס לה ממני. ועוד ... אחרי שעה, לפני שיצאתי לעבודה היא אמרה לי לא להתייחס לכל דבר שהיא אומרת. לפני שיצאתי אמרתי לה שביום שישי הקרוב, מיד אחרי הפגישה אצל היועץ, אם מזג האויר יהיה מספיק טוב, אני לוקח את האופנוע שלי ונוסע לאילת, ושאלתי אותה אס היא רוצה להצטרף ולהפתעתי היא אמרה שכן. היא אמרה שנגיע לשם וכל אחד יחפש לעצמו בן-בת זוג. היא יודעת שאני יודע שהיא לא תחפש אף אחד אבל היא גם יודעת שבבלאגן שלנו עכשיו, כשהיא מדברת ככה, זה מלחיץ אותי. בקיצור, כל יום שעובר, מאז שהיא התחילה את הטיפול הפסיכולוגי שלה, שונה מקודמו. פעם לטובה ופעם לרעה. הדבר היחידי שלא משתנה הוא שהיא הפסיקה לאהוב אותי