היינו בפגישת אבחון עם הילד

[Diana M]

שלום אורח יקר,

הסבר לציינון, נמצא בגוף השאלון. יש בעיה בתרגום שאלונים. תרגום עשוי לפגוע בתקפות ובמהימנות. יחד עם זאת הבנתי מדורון כי ישתדל לתרגם כאשר יתאפשר לו הדבר.

 

[האמא הדואגת]

היינו בפגישת אבחון עם הילד

בהמשך לשיחה מקדימה איתנו. למי שלא זוכר/ת, סיפרתי על דאגותי לנסיך הקטן לפני כשבוע. בעיקרון, בפגישה היו כל מיני צעצועים, צבעים, דפים וכ"ו. לילד הייתה גישה חופשית לדברים ותוך כדי משחק המאבחנת "שוחחה" ושיחקה איתו, כשהוא המוביל. להפתעתי, הוא שיתף פעולה- וגם עשה את "הדברים המיוחדים" שלו, כמו קולות צווחה ומלחמות עם הבובות, לא ענה לפעמים ולפעמים ענה לא לעניין, או שנדבק לרעיון מסויים. לטעמי הוא קצת "הגזים" אפילו, כי אף אחד לא אמר לו שקט ודי

. ציפיתי שהיא תיתן לו משימות קוגניטיביות כמו פאזלים / צבעים וצורות / לספור (שולט מצוין על כל הנ"ל!!!) או תשאל שאלות כמו "מה אתה עושה כשאתה עייף" (קראתי איפושהוא) וכדומה- אבל הוא רק שיחק שם והיא לפעמים התערבה או הציעה פעילות אחרת. עוד אין מסקנות. על רגל אחת היא אמרה שיש קשר עין, לא 100% אבל לא עושה רושם בעייתי במיוחד. היא מתרשמת מקושי שפתי- שהוא רוצה לבטא יותר אבל "לא יוצא לו" (ואת זה גם אנחנו מרגישים מאוד...). היא תבוא לצפות בו בגן ואולי עוד פגישה. אז מחכים... בינתיים אני "על קוצים". תודה לכל מי שענה לי ותודה מיוחדת לדורון על CARS (יצא לנו 27 אם מחמירים, אז התעודדתי קלות). דרך אגב- כשאני קוראת את כל מה שכובים כאן וחומר מקצועי, אני מוכנה להישבע שבגיל יותר צעיר הנסיך היה מקבל אבחנה של אוטיזם בינוני+ וככל שהוא גדל האבחנה "משתפרת"... למישהו יש הסבר???? (חוץ מאהבה הוא לא "מטופל" עדיין ע"י שום גורם). ושוב תודה לכולם! אם תרשו לי, אמשיך לעדכן...

 

[האמא הדואגת]

שכובים = שכותבים

 

[doroniz]

על לא דבר

את שאלון CARS, כמו דברים אחרים, עשיתי מתוך תחושה של "אם אני יכול לעזור את למה לא" ואני שמח שתרמתי משהו לתהליך האבחון שלכם. לפי מה שאת מספרת מהאבחון ושאר הדברים אתם בהחלט במצב טוב ויתכן שלא תתקבלו למועדון שלנו - בד"כ זאת בשורה לא טובה, אבל במקרה הזה אני חושב שזאת בשורה נהדרת. ד"א - עפ"י שאלון CARS עומר דורג 36 כשהיה בן 3 וכאשר חזרתי עכשו על השאלון הוא דורג 28 (32 אם מחמירים) . השיפור נובע בעיקר בחלק הורבאלי וביכולת של עומר להבין ולהסביר מצבים שונים. הוא עדיין בתחום של האוטיזם, אבל בחלק הקל יותר. אין לי ספק שהטיפול במסגרת החנ"מ ובמסגרות אחרות תרמו להתקדמות, אבל גם הזמן עושה את שלו. צריך לזכור שאנחנו ההורים אף פעם לא אוביקטיביים, בודאי לא באבחון של ילדינו - לכן צריך לתת לאנשי המקצוע לעשות את האבחונים גם מטעמי אוביקטיביות וגם מטעמי מקצועיות. ושוב, שמח שיכולתי לעזור דורון.

 

[אמא של א1]

מפחיד ומבלבל

לגבי הבת שלי , העלו מספר פעמים את האפשרות שהיא אוטיסטית אבל תמיד אפשרות זו נפסלה. עניתי עכשיו על השאלון ויצא לי 36! המצב שלה משתנה כל פעם. כשהיתה קטנה -היה לה מעט קושי שפתי אבל היא תקשרה באופן יוצא מן הכלל. עם פרוץ האפילפסיה החל התהליך בעקבותיו היא הגיעה לנסיגה עצומה אבל הים היא שוב בעליה ובשיפור. האם יש איבחון המתייחס לאנשים משתנים כמו בתי? האם אוטיזם מתייחס גם למצבים כאלו או שזה נתון מלידה? אני ממש מבולבלת...

 

[doroniz]

בלבול

אני בהחלט יכול להבין את הבלבול שאת מרגישה - ההתנהגות של הילדים שלנו משתנה בעקבות כל מיני גורמים ומבחן/בדיקה/אבחון (או כל דבר דומה) יכולים להניב תוצאות שונות בזמנים שונים. אני מסכים לחלוטין עם תשובתה של נונינה בהמשך השרשור הזה - אם לילד/ה יש בעיות התנהגות ו/או קשר, התיוג לא כ"כ משנה אלא הטיפול ותשומת הלב. דורון.

 

[אמא מ]

שאלה

חשבתי שאין "נסיגה" לאוטיזים לאחר גיל שלוש ואילו הילדה תיקשרה היטב לפני הופעת האפילפסיה (כשהיתה בת שלוש וחצי ) אם העובדות הנ"ל נכונות אז הבעיה התיקשורתית אינה ראשונית כלומר לא אוטיזים. הבנתי נכון ?? מה אתם חושבים ? ומה אומרים המטפלים בילדה ? בנוגע לעצם הצורך באבחון, אני חושבת ששיטות הטיפול משתנות בהתאם לבעיה הבסיסית. כמובן שמטפל יכול לחוש בבעיה ולהגיב בדרך הנכונה גם ללא אבחון רשמי .קלינאית תקשורת מטפלת בבעיות שפה ובבעיות תקשורת . אם יש צורך בטיפול ריגשי יש צורך בפסיכולוג. ( כל הנאמר בגדר מחשבות בלבד של אמא ולא של איש מקצוע !)

 

[אסנת בר]

נסיגה לאחר גיל 3 תגובה לאמא מ

לאור מה שנאמר כאן רציתי לשאול האם נבדקה האפשרות ל- KLAUFTNER

 

[אסנת בר]

קפץ לכן ממשיכה כאן

מאד אופייני התקפים ושפה שנעלמת והתנהגיות קצת דומות לאלו בספקטרום של הפדד ואוטיזם ותמיד מופיעה לאחר גיל 3 יש בדיקות שאפשר לבצע בתל השומר

 

[שיריתה המקורית]

אסנת, את יכולה להרחיב למה את

מתכוונתי? מה זה KLAUFTNER.??

 

[אמא מ]

שמחה בשבילך

עכשיו את יכולה להיות קצת פחות אמא מודאגת. תמשיכי לעדכן אותנו אמא מיכל

 

[האמא הדואגת]

כן, אבל...

זה האבחון? לראות איך הוא משחק? חשבתי שזה אמור להיות משהו יותר דומה ל"בחינה", עם רשימה מסודרת של דברים- לידם עושים (או לא עושים...)

ואז מקבלים "מסקנה". אני טועה?

 

[נונינה]

לאמא א ולאמא המודאגת....

1. איך עושים אבחון - האבחון שעשיתם הוא לא לבדיקת רמת אינטיליגנציה או רמת השגים קוגנטיבים, הוא אבחון התפתחותי בתחום הקשר והתקשורת ודברים אלו אפשר לראות הכי טוב בנסיון ליצור עם הילד קשר, והסביבה הכי טבעית לילד קטן היא סביבת המשחק ולכן מנסים לבדוק את צורת התנהגותו תוך כדי משחק. בודקים אם הוא קשוב לשני, אם הוא מרים עיניים לאמא לקבל אישור כאשר זר מבקש ממנו לעשות משהו, בודקים קשר עין, ועוד כאלו דברים.... 2. לפעמים הילדה יוצאת אוטיסטית ולפעמים לא. נכון, אנחנו רוצים למדוד את הילדים שלנו ולקבל תשובה חד משמעית ויציבה. זה עוזר לנו להתמודד, אבל החיים אינם כך. לילדים שלנו יש קשיי התפתחות שיכולים לנבוע מכשל אורגני, מבעיה סביבתית, מחולי שמקשה על התפתחות ועוד ועוד,,,,,,ויותר חשוב לראות באופן ספציפי איפה הילד מתקשה ולעזור לו שם מאשר לתייג אותו. תיוג כמו כל תיוג לא מתאים לכל המקרים ותמיד יש כאלו שלא יכנסו לאף "מגירה". אני אישית עזבתי את התיוג ואני מתייחסת רק סוביקטיבית אל הילד שלי.

 

[אמא מ]

ספר

בספר בשם "הכשר לקשר" יש מאמר מעניין על אבחנה מבדלת בין בעיות תקשורת ובעיות אחרות. קראתי מזמן והרושם שנותר אצלי הוא שמאד קשה לאבחן בגיל הרך... אז כדאי להשאיר את זה למומחים ובינתיים להיות אופטימים. דרך אגב המשחק של הבן שלי היה לסדר חיות ומכוניות בשורה... (מאובחן כאספרגר) אחיו לא יצר קשר עין והסיבה היתה בעיית קשב.

 

[האמא הדואגת]

המשחק של הבן שלי הוא לריב...

הבובות / מכוניות / כל דבר אחר- רבים ביניהם, צועקים, מרביצים ובסוף עפים באויר בדרך כלל אל מאחורי המזנון... אין לו כ"כ משחק חברתי ומשחקי דמיון מורכבים עם בני גילו. עם זאת, משהו מדהים קרה אתמול. הוא בא לבקר אותי בעבודה ובחדר ההמתנה (יש שם גם פסיכולוגית) ישבו זוג ילדות כבנות 5 (הוא בן 3 וחצי). פתאום אני שומעת אותו: "אני יכול לשחק איתכן?" חשבתי שאני מתה!!!!!! לא האמנתי!!!! טוב, הן אמרו שלא, משתפים רק בנים, אז הוא חזר ל"רעש" הרגיל שלו. בגן זה לא קורה (אם ה´חבר´ הקבוע שלו לא נמצא, הוא לא ישחק עם אף אחד, גם אם יזמינו אותו). היום הייתי בקבלת שבת ולהפתעתי, כשהילדים קמו לרקוד, הוא ניגש לאחת הבנות, נתן לה ידיים ורקדו... תאמינו לי, אני לא יודעת איך "לאכול" אותו וגם לפסיכיאטרית קשה להחליט מה בדיוק העניין. זה כמו הביצה והתרנגולת: בעיית קשר ותקשורת, או קושי שפתי שמפריע לו להרגיש נינוח בסיטואציות חברתיות.

 

[doritmor]

חיפוש גריה?

נראה לי לפי התיאור של "הריב" שהוא מחפש גרייה. זה לפחות מה שאמרו לי כשהבן שלי שיחק בזה הרבה. מה שאני עשיתי זה לנסות ולהסיט את "המשחק" כך שיהפך ליותר מורכב. לדוגמא: הכנסתי עוד מכונית שכאילו דיברה ואמרה: אוי, אני מאוד עצובה שלא משתפים אותי ורק זורקים אותי כל הזמן. בואי מכונית ירוקה, אולי נעשה תחרות?. וכך לפתח את המשחק עם המכוניות: לעשות תחרות, לנסוע על גשר, להסיע אנשים, לטייל ולעשות פיקניק ביער עם ארוחה. וכו´. בקיצור, לשבת עם הילד על הרצפה ולשחק איתו. להציע לו כל מיני אפשרויות לפתח את המשחק. זה נכון לא רק עם הילד לבדו אלא גם עם חבר. כל הילדים אוהבים את זה שמבוגר מצטרף אליהם כך שאל תחששי שזה יפגע בקשר. אצלנו זה מאוד הצליח והיום אני בשלב שאני כבר יושבת בצד וקוראת עיתון כשבא חבר (פשוט לא להאמין!). אני מתערבת רק כשהמשחק נעשה פראי מידי וגורם לבלגנים שלא יתוארו בבית. הבן שלי הצליח להגיע לרמת משחק מאוד מפותחת. את "השיטה" (שיטת גרינשפן) למדתי במכון בייקר באוניברסיטת בר-אילן. אם יש לך אפשרות - כדאי לך להרשם לשם (זה לא יקר, יחסית- אבל מצריך לבוא באמצע יום עבודה עם הילד). ואם אין לך אפשרות - גם לבד אפשר. בהצלחה.

 

[אמא של א1]

משחק

נשמע לי שאת הרעיונות האלו אני מחפשת כבר הרבה זמן. יש לך עוד רעיונות כאלו או אפשרות לקחת ממקור אחר (ספר...) כי גם הבת שלי לא בדיוק יודעת איך לשחק ומסרבת לכל נסיונות המשחק של בני גילה המשתדלים

 

[האמא הדואגת]

מה זה חיפוש גריה? הילד גם לפעמים

מסיע את המכוניות, נוסע לטיול וכ"ו- אבל הרעש... צווחות וקולות משונים שמוציאים מהדעת! ואם, אוי ואבוי, הסופרמן הירוק לא נכנס למכונית הסגולה כי ככה הנסיך החליט--- נשיכות (של הסופרמן והמכונית), צרחות, עצבים, בכי ושוב הכל עף באויר. כשהוא מתחיל "לשחק"- אני נכנסת לכוננות ספיגה! אשמח לקבל פרטים על המכון והשיטה- אין לןנו בעיה לבוא בבוקר, כי אני עובדת ערב רק פעמיים בשבוע. תודה!

 

[doritmor]

עירבבתי שני מושגים...../images/Emo3.gif

הנושא של גרייה (הקולות / התנועות) לא קשור בהכרח ליכולת התקשורת של הילד ולרמת המשחק שלו. אבל אני מאמינה שניתן להפחית את הסימפטומים על ידי כיוון המשחק כך שיהיה בעל דפוס מסויים ולא אחר, דפוס עשיר יותר, מגוון, פתוח ותקשורתי. במכון האריס / בייקר מטפלים בדיוק בנושא הזה. הם מתייחסים למשחק כאמצעי ליצירת קשר ומטפלים באמצעותו בכל הקשור לתקשורת (קשר עיין, התיחסות את האחר, שמירה על רצף, משחק וורבלי-מילולי). אין לי כרגע את הטלפון שלהם. אם תתקשרי לאוני´ בר-אילן הם יתנו לך אותו. עד כמה שאני זוכרת הם עובדים רק בימי שלישי ומעדיפים לקבל ילדים צעירים כמה שיותר. לגבי רעיונות נוספים למשחק: ככל שהדימיון שלך יכול! הרעיון הוא לא להתנגד למה שהילד רוצה אלא ללכת איתו ולעשות עוד צעד. כך אם ילד מתעקש לשחק רק עם מכוניות - לא להחביא אותן (כמו שאנחנו עשינו בהתחלה) אלא להעשיר את המשחק שלו ובהדרגה להכניס עוד אלמנטים. בכל מקרה חשוב לשמור על רצף של משחק ותקשורת. להשתדל לא לקפוץ מדבר לדבר. אם יש רעיון (כל החיות נוסעות לטיול במכוניות לדוג´) אז להמשיך אותו ולקשור אותו לשלב הבא (ואז הן מגיעות לגן השעשועים ומשחקות במתקנים - הג´ירפה נפצעת , הרופא נותן לה זריקה א"כ נוסעים כולם הביתה). זו דוגמא לסיטואציה די מורכבת וחשוב ל"סגור" אותה. לא לברוח לגמרי לכיוונים לא מתאימים. להכניס אלמנטים למשחק של הילד שיכריחו אותו להתייחס גם אלייך ולהצעות שאת מביאה (לדוגמא: אוי הגי´רפה בוכה , מאוד כואב לה, אולי תביא את תיק הרופא ותעזור לה?). בשעתו נתנו לי את "העקרונות" של השיטה אם זה מעניין אותכם, אנסה לפשפש במסמכים ולסרוק אותם (עם הקרדיט המתאים כמובן) דורית

 

[אמא של א1]

אכן אשמח לשמוע