היינו יכולים..
היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולשבת בבית קפה ההוא בשדרות רוטשילד, ליד החנות עם הגג הכחול, זה שכולם תמיד מדברים עליו. היית יכול להזמין קפה ומאפה סתם כי זה מתחרז, סתם כי אתה אוהב שירים ולא אוהב קפה, ואני הייתי מזמינה הפוך, או בדיוק את אותו דבר, ולא כי אני אוהבת שירים, אלא יותר כי אני אוהבת קפה. ומאפה. היינו מדברים לאט בטון דיבור שרק הבוקר יכול להוליד כמותו, היית מספר לי בהתרגשות על הספר החדש שאתה כותב, הספר שאני כבר מכירה אותו בעל פה למרות שהוא עוד לא נכתב, ואני, מצידי, הייתי שותקת. סתם כי אני אוהבת לשמוע אותך מדבר בחרוזים לא בכוונה, ואולי סתם כי אני אוהבת שירים. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים, ולבלות ערב איכות בדירה החדשה שרק עכשיו קנינו לנו. היית שם סרט דרמתי סתם כי זה רומנטי, סתם כי אתה אוהב אותנו מתחבקים ולא אוהב דרמות, ואני הייתי מאושרת שאתה קולע בדיוק לטעם שלי בסרטים, גם אם זה לא בכוונה, ומחייכת. היינו שוקעים בסרט שבו אני בוכה כבר מהשנייה הראשונה, מתחבקים ולפעמים אפילו מגניבים איזו נשיקה בחלק לא חשוב של הסרט. לך היה לוקח קצת זמן אבל בסוף גם על לחייך היה אפשר לראות משהו שנראה כמו דמעה. היית יכול להיות כל כך יפה כשהיית מוחה את הדמעה במבוכה נמרצת, ואני, אני הייתי צוחקת עלייך וממשיכה לבכות עם הסרט מבלי לנגב ולו דמעה אחת, סתם כי אני אוהבת לבכות, ואולי סתם כי אני אוהבת שאתה מנגב לי אותן בעצמך. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולנסוע לטיול בצפון אל המקום הזה שראיתי באינטרנט וסיפרתי לך עליו. היית נוהג באוטו ואוכל תוך כדי נסיעה איזה חטיף שנמצא לידך, סתם כי אתה אוהב לאכול ולא אוהב חטיפים, ואני הייתי משחילה ידי אל החטיף שלך וגונבת לך אותו לא כי אני אוהבת לאכול, אלא יותר כי אני אוהבת להציק לך. היינו נוסעים וצוחקים והיית מספר לי את הבדיחות הכל כך לא מצחיקות שלך שתמיד הכי מצחיקות אותי, ושנינו היינו יכולים לצחוק ברצף שסרוג יחד עם השניות ההכרחיות שבהן היינו מפסיקים כדי לנשום. אחר כך הייתי יכולה להירדם באוטו בתנוחה לא נוחה, והייתי יכולה לחלום עלייך ועליי ועל שנינו ביחד, סתם כי אני אוהבת לחלום, או אולי סתם כי אני אוהבת להסתכל עלייך. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולשבת בבית קפה ההוא בשדרות רוטשילד, ליד החנות עם הגג הכחול, זה שכולם תמיד מדברים עליו. היית יכול להזמין רק מאפה כי אתה בכלל לא אוהב קפה, אתה יותר אוהב שירים, ואני הייתי מזמינה קפה הפוך סתם כי זה מה שבא לי. היית יכול להגיד לי בפשטות של בוקר יפה אני אוהב אותך סתם כי זה כמו בסיפורים, סתם כי אתה אוהב לדבר בקלישאות ולא אוהב אותי, ואני, אני הייתי יכולה להגיד לך שאני אוהבת אותך גם, אבל לא כי אני אוהבת לדבר בקלישאות, אלא יותר כי אני באמת אוהבת, אוהבת אותך.
היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולשבת בבית קפה ההוא בשדרות רוטשילד, ליד החנות עם הגג הכחול, זה שכולם תמיד מדברים עליו. היית יכול להזמין קפה ומאפה סתם כי זה מתחרז, סתם כי אתה אוהב שירים ולא אוהב קפה, ואני הייתי מזמינה הפוך, או בדיוק את אותו דבר, ולא כי אני אוהבת שירים, אלא יותר כי אני אוהבת קפה. ומאפה. היינו מדברים לאט בטון דיבור שרק הבוקר יכול להוליד כמותו, היית מספר לי בהתרגשות על הספר החדש שאתה כותב, הספר שאני כבר מכירה אותו בעל פה למרות שהוא עוד לא נכתב, ואני, מצידי, הייתי שותקת. סתם כי אני אוהבת לשמוע אותך מדבר בחרוזים לא בכוונה, ואולי סתם כי אני אוהבת שירים. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים, ולבלות ערב איכות בדירה החדשה שרק עכשיו קנינו לנו. היית שם סרט דרמתי סתם כי זה רומנטי, סתם כי אתה אוהב אותנו מתחבקים ולא אוהב דרמות, ואני הייתי מאושרת שאתה קולע בדיוק לטעם שלי בסרטים, גם אם זה לא בכוונה, ומחייכת. היינו שוקעים בסרט שבו אני בוכה כבר מהשנייה הראשונה, מתחבקים ולפעמים אפילו מגניבים איזו נשיקה בחלק לא חשוב של הסרט. לך היה לוקח קצת זמן אבל בסוף גם על לחייך היה אפשר לראות משהו שנראה כמו דמעה. היית יכול להיות כל כך יפה כשהיית מוחה את הדמעה במבוכה נמרצת, ואני, אני הייתי צוחקת עלייך וממשיכה לבכות עם הסרט מבלי לנגב ולו דמעה אחת, סתם כי אני אוהבת לבכות, ואולי סתם כי אני אוהבת שאתה מנגב לי אותן בעצמך. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולנסוע לטיול בצפון אל המקום הזה שראיתי באינטרנט וסיפרתי לך עליו. היית נוהג באוטו ואוכל תוך כדי נסיעה איזה חטיף שנמצא לידך, סתם כי אתה אוהב לאכול ולא אוהב חטיפים, ואני הייתי משחילה ידי אל החטיף שלך וגונבת לך אותו לא כי אני אוהבת לאכול, אלא יותר כי אני אוהבת להציק לך. היינו נוסעים וצוחקים והיית מספר לי את הבדיחות הכל כך לא מצחיקות שלך שתמיד הכי מצחיקות אותי, ושנינו היינו יכולים לצחוק ברצף שסרוג יחד עם השניות ההכרחיות שבהן היינו מפסיקים כדי לנשום. אחר כך הייתי יכולה להירדם באוטו בתנוחה לא נוחה, והייתי יכולה לחלום עלייך ועליי ועל שנינו ביחד, סתם כי אני אוהבת לחלום, או אולי סתם כי אני אוהבת להסתכל עלייך. היינו יכולים לעשות כאילו אנחנו מכירים ולשבת בבית קפה ההוא בשדרות רוטשילד, ליד החנות עם הגג הכחול, זה שכולם תמיד מדברים עליו. היית יכול להזמין רק מאפה כי אתה בכלל לא אוהב קפה, אתה יותר אוהב שירים, ואני הייתי מזמינה קפה הפוך סתם כי זה מה שבא לי. היית יכול להגיד לי בפשטות של בוקר יפה אני אוהב אותך סתם כי זה כמו בסיפורים, סתם כי אתה אוהב לדבר בקלישאות ולא אוהב אותי, ואני, אני הייתי יכולה להגיד לך שאני אוהבת אותך גם, אבל לא כי אני אוהבת לדבר בקלישאות, אלא יותר כי אני באמת אוהבת, אוהבת אותך.