היינו ילדים וזה היה מזמן
הכנתי עכשיו עם הילדים את השרשראות לסוכה. אני זוכר בתור ילד, הלכתי לחנות לציוד משרדי ליד הבית וקניתי שם נירות קראפ, שאותם אימי גזרה לרצועות. במקרה הטוב, היינו קונים ניירות כרומו חלקים. כדי להדביק את השרשראות, אימי הכינה דבק מקמח ומים. בסוף החג, ארזנו את השרשראות לשנה הבאה, אבל תמיד, בשנה אחרי זרקנו את השרשראות והכנו חדשות. והיום - קונים ניירות כבר גזורים ומשדכים. לשמור לשנה הבאה? מי חושב על זה אפילו.
הכנתי עכשיו עם הילדים את השרשראות לסוכה. אני זוכר בתור ילד, הלכתי לחנות לציוד משרדי ליד הבית וקניתי שם נירות קראפ, שאותם אימי גזרה לרצועות. במקרה הטוב, היינו קונים ניירות כרומו חלקים. כדי להדביק את השרשראות, אימי הכינה דבק מקמח ומים. בסוף החג, ארזנו את השרשראות לשנה הבאה, אבל תמיד, בשנה אחרי זרקנו את השרשראות והכנו חדשות. והיום - קונים ניירות כבר גזורים ומשדכים. לשמור לשנה הבאה? מי חושב על זה אפילו.