הייעוץ הפילוסופי והגישה הקוגניטיבית

[davidmaur]

הייעוץ הפילוסופי והגישה הקוגניטיבית

אני שם לב שישנן הרבה פניות לעזרה נפשית באמצעות הייעוץ הפילוסופי. שאלתי היא האם הגישה הקוגניטיבית (המתמקדת באופן שבה חולה במחלת נפש תופס את המציאות וחושב על היכולות או יותר נכון על אי היכולות שלו להתמודד אתה) עומדת מאחורי הייעוץ הפילוסופי. ההיפוטזה המרכזית בפסיכולוגיה הקוגניטיבית כפי שהוצגה על ידי (1979) BECK היא שההערכה שחולה נפש עושה ממצב מסוים ואי יכולתו להתמודד מושפעת מדפוסי חשיבה בסיסיים שהם שגויים קשיחים ובלתי מותנים. האם הייעוץ הפילוסופי נועד אם כן לשנות את אותם דפוסי חשיבה?

 

[עננית נוצה]

יעוץ פילוסופי

בוקר טוב, דוד אפתח בהתייחסות למושג "חולה נפש" שבדבריך. חולי נפש הם אנשים הסובלים מהתנהגויות/הפרעות שסווגו ע"י הפסיכולוגיה כאבנורמליות (ניתן למצוא את רשימת ההפרעות הללו ב- DSM4). אדם המבקש סיוע נפשי- רגשי או אדם המתקשה להתמודד עם המציאות, כפי שהוא תופס אותה כפועל יוצא מהיותו שבוי בפרדיגמות שגויות (מה שכינית בדבריך "דפוסי חשיבה בסיסיים שהם שגויים קשיחים ובלתי מותנים")- אינו בהכרח חולה נפש. רבים מאתנו נמצאים במצוקה כלשהי וזקוקים לתמיכה נפשית-רגשית, בתקופות כאלה או אחרות בחיינו. רובנו המכריע שבוי בדפוסי חשיבה שגויים ומגבילים- ועדיין רובנו אנשים נורמטיביים ולחלוטין לא חולי נפש. יותר מכך- חשוב מאד להדגיש: אסור, בתכלית האיסור, ליועץ פילוסופי, מאמן, נ.ל.פיסט וכד' להנחות אנשים הלוקים בפסיכוזות למיניהן. גם באשר לנוירוזות וליקויים נפשיים אחרים, מוטב כי היועץ/מנחה יוועץ בפסיכולוג קליני/פסיכיאטר המטפל באותו האדם (וגם אם אינו מטופל- להיוועץ באיש מקצוע כאמור), בטרם יקבל אותו להנחיה (על-אף קוי-דמיון לא מעטים- איננו מטפלים!). באשר לשאלתך- כן. היעוץ הפילוסופי אכן תורם בשינוי פרדיגמות שגויות ומגבילות, ומסייע לבנייתן של פרדיגמות עדכניות ורלוונטיות. מבחינה זו בהחלט ניתן לראות ביעוץ הפילוסופי כלי פסיכולוגי קוגניטיבי. אין בכך כל פלא, מאחר וניתן למצוא קוים משותפים לא מעטים בין הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לבין הפילוסופיה הישומית-המעשית, שהיא בין החומרים המשמשים לה כמצע. היעוץ הפילוסופי מסייע לאדם להתלבט עם קשיים קיומיים, למצוא פתרונות לדילמות ערכיות, להרחיב את הפרספקטיבה של ההתבוננות במציאות חייו ובכך להתקרב להבנת עצמו ועולמו באופן אותנטי יותר. לשם כך אכן יש צורך, בין היתר, בעזרה ב"שבירת" דפוסי מחשבה מגבילים ומעכבים- כאלה שהיו, עד כה, "קשיחים ובלתי מותנים". מקוה שהשבתי לשאלתך. יום נפלא, גילת

 

[davidmaur]

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתיימרת לטפל

במחלות נפש (כפי שסווגו בDSM4) כמו בהפרעות התנהגותיות קלות יותר . היא רואה בטיפול קוגניטיבי חלופה טובה יותר אפילו מטיפול תרופתי. אני לא כל כך בטוח ששינוי דפוסי חשיבה בסיסיים ממגבילים ומעכבים יכולים לשנות מן היסוד התנהגותיות אבנורמליות. לא בטוח מה קדם למה , דפוסי חשיבה שגויים וקשיחים או התנהגויות אבנורמליות. ישנה אפשרות למשל שדפוסי חשיבה נוצרים על מנת להצדיק את אותן התנהגויות (מה שנקרא בשפה המקצועית "רציונליזציה").

 

[עננית נוצה]

טיפול קוגניטיבי התנהגותי משולב בטיפול תרופתי

מקובל כטיפול היעיל ביותר במקרים של הפרעות, בהן הכימיה מיטיבה לסייע- הטיפול התרופתי מסייע מאד להצלחת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. באשר להשפעת דפוסי החשיבה על ההתנהגות; המציאות, אותה אנו חווים (ובאופן בו אנו חווים אותה) מייצרת מחשבה על מה שחווינו (מחשבה המושפעת ממאגר הזכרונות, החוויות הקודמות והפרדיגמות שלנו). המחשבה מפיקה רגשות בהתאמה, והרגשות הללו משמשים דחף להתנהגות. אם כן, אופי המחשבות שלנו משפיע על ההתנהגות שלנו. מכאן שהתערבות באופי המחשבות המתעוררות לנוכח המציאות ('שבירת הפרדיגמות'), תוליד רגשות שונים, ובעקבותיהם גם התנהגות שונה. זוהי דרך יעילה מאד לסייע לאנשים השבויים במעין 'מעגל קסמים' של מחשבות (והתנהגות) מעוותות- מעכבות ומגבילות. כפי שציינת בדבריך, פעמים רבות מאד אנשים מייצרים רציונליזאציות להתנהגות שלהם, אך הרציונליזציות הן הסבר להתנהגות, שנובעת, כאמור, מן הרצף: מציאות-חשיבה-רגש. תפקיד הרציונליזציות הוא, פעמים רבות, הגנתי- בכך שאני 'מבין' את מקור ההתנהגות שלי, זה הופך את ההתנהגות לנכונה עבורי ומגן עלי מן הצורך לשנות אותה (ובהתאמה- את אופן החשיבה שלי). ושוב- יעוץ פילוסופי, אימון ע"י מאמן מומחה, NLP עושים אף הם שימוש יעיל בטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות (ושוב, עם ההסתייגות האמורה בהודעתי הקודמת, באשר למקרים אותם לא נקח להנחיה). יום נפלא, גילת