Hidden4ever
New member
הייתה לי שיחה עם המחנכת שלה (ארוך)
סיימתי את השיחה בתחושה ממש לא טובה.
קצת רקע - אובחנה לפני שלושה חודשים אצל דיצה. היו לנו בעיות רבות בכיתה הרגילה - לא למדה, בעיות חברתיות, סבלה מהצקות, היתה בודדה. היתה גם הסטוריה לאורך השנים של בעיות בלימודים, קשיים חברתיים בגן, בעיות במוטוריקה גסה ועדינה. קיבלה טיפולים בפיזיו, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, תגבור בבית הספר, קבוצות למיומנויות חברתיות בבית הספר, טיפול ע"י השפ"ח.
עשינו לה אבחון לספקטרום בבית אחד בגיל 5.5 שיצא שלילי ואח"כ דרך הקופה עשינו אבחון קשב שגם יצא שלילי. לפני שנה עברה אבחון פסיכולוגי בשפ"ח שהמליץ להמשיך לאבחון של קשב/תקשורת וגם דידקטי. עשינו לה את הכל. היא יצאה על הספקטרום אצל דיצה (שאליה הלכנו בהמלצת השפ"ח), דיצה גם אמרה הפרעת קשב ואבחון דידקטי בניצ"ן קבע דיסגרפיה.
בהמלצת דיצה חיפשנו לה כיתת תקשורת. נכנסה לכיתה בתחילת השנה לאחר וועדת השמה שבה קיבלנו תמיכה מלאה של הפסיכולוגית של השפ"ח ומנהלת ויועצת בית הספר הקודם. קיבלה גם תעודה ממש גרועה - כמעט לא היה נושא שקיבלה בו הערכה חיובית (מלבד אומנות ומוסיקה).
בכיתה הקטנה מהר מאוד נראה שטוב לה. מצאה חברים מהכיתה, אהבה את הלימודים - חשבתי שהגענו למנוחה ולנחלה.
בשיחות עם המורה של הכיתה עלה הנושא של היותה גבוהה מאוד לכיתה.
בשיחה אתמול זה נהיה מאוד מאוד חד-משמעי. המורה באה בכוונה מאוד טובה כמובן - הם רוצים להתחיל לשלב אותה בלימודים בכיתות הרגילות כמה שניתן ובעדיפות למקצועות הליבה. הם ערכו לילדה מיפוי ועל פניו מצבה הרבה יותר טוב ממה שהשתקף בתעודה ובכלל בכל הדיווחים מבית הספר הקודם (מהפן הלימודי). גם מבחינות אחרות היא מעל הכיתה - די ברור ששיעורי כישורי החיים הם לא משהו שהיא צריכה, היא גם מרשימה את כולם ביכולות האחרות שלה - כל מיני כללי התנהגות חברתיים שהיא יודעת...
הם רוצים לשלב אותה כדי שלא יווצר פער ביכולות שלה עקב רמת הלימוד הנמוכה בכיתה הקטנה. הם רוצים לשלב אותה גם כדי שלא תלמד הרגלים מהילדים בכיתה הקטנה (לא אמירה שלי, אמירה של המורה...), הם מרגישים שאולי בהמשך תלך להשמה מחדש... לא הבנתי לאיזה כיוון המורה חותרת כאן - האם לשילוב יחידני או אולי מסגרת קטנה אחרת (לקויי למידה?). (רק היום התחלתי לתהות ולכן לא שאלתי אותה).
אני בלחץ גדול מהקונספט של שילוב יחידני לאור הנסיון העגום שלנו בבית הספר הרגיל וגם לאור דברים שאני שומעת מהורים אחרים לגבי השילוב היחידני -שההצלחה שלו היא הרבה פעמים עניין של הרבה מזל (משלבת טובה, בית ספר שמסוגל לשלב), או שעניין של תקציב (תשלום אקסטרא למשלבות טובות יותר ואולי גם הדרכה שלהן). מלחיץ אותי גם שיש מגבלה של שעות בשילוב היחידני, וגם העובדה שהילדה שלי טרם הוכיחה יכולות של לומדת עצמאית (הכנת שיעורים לבד מיוזמתה ומתוך הבנה שזו אחריות שלה ושיש חשיבות לנושא).
אני מרגישה שאין בדיוק מתכון מדוייק עבור ילדה כמו שלי - גבוהה מידי לכיתת התקשורת, נמוכה מידי לכיתה רגילה...
שום דבר עוד לא קרה ושום דבר עוד לא השתנה אבל זה נושא שחוזר ועולה בכל שיחה עם המחנכת... כל הזמן לא ברור לי מה הם חושבים על האבחון שלה. כל הזמן אני בעצמי תוהה לגביו. האם ייתכן והוא בכל זאת שגוי? אני לא מרגישה שאנחנו מוצאים ממש פתרון. חשבתי שהכיתה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לה. סוף סוף היא לומדת, היא שמחה שם... אבל הם לא חושבים שזה מקומה.
סיימתי את השיחה בתחושה ממש לא טובה.
קצת רקע - אובחנה לפני שלושה חודשים אצל דיצה. היו לנו בעיות רבות בכיתה הרגילה - לא למדה, בעיות חברתיות, סבלה מהצקות, היתה בודדה. היתה גם הסטוריה לאורך השנים של בעיות בלימודים, קשיים חברתיים בגן, בעיות במוטוריקה גסה ועדינה. קיבלה טיפולים בפיזיו, ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, תגבור בבית הספר, קבוצות למיומנויות חברתיות בבית הספר, טיפול ע"י השפ"ח.
עשינו לה אבחון לספקטרום בבית אחד בגיל 5.5 שיצא שלילי ואח"כ דרך הקופה עשינו אבחון קשב שגם יצא שלילי. לפני שנה עברה אבחון פסיכולוגי בשפ"ח שהמליץ להמשיך לאבחון של קשב/תקשורת וגם דידקטי. עשינו לה את הכל. היא יצאה על הספקטרום אצל דיצה (שאליה הלכנו בהמלצת השפ"ח), דיצה גם אמרה הפרעת קשב ואבחון דידקטי בניצ"ן קבע דיסגרפיה.
בהמלצת דיצה חיפשנו לה כיתת תקשורת. נכנסה לכיתה בתחילת השנה לאחר וועדת השמה שבה קיבלנו תמיכה מלאה של הפסיכולוגית של השפ"ח ומנהלת ויועצת בית הספר הקודם. קיבלה גם תעודה ממש גרועה - כמעט לא היה נושא שקיבלה בו הערכה חיובית (מלבד אומנות ומוסיקה).
בכיתה הקטנה מהר מאוד נראה שטוב לה. מצאה חברים מהכיתה, אהבה את הלימודים - חשבתי שהגענו למנוחה ולנחלה.
בשיחות עם המורה של הכיתה עלה הנושא של היותה גבוהה מאוד לכיתה.
בשיחה אתמול זה נהיה מאוד מאוד חד-משמעי. המורה באה בכוונה מאוד טובה כמובן - הם רוצים להתחיל לשלב אותה בלימודים בכיתות הרגילות כמה שניתן ובעדיפות למקצועות הליבה. הם ערכו לילדה מיפוי ועל פניו מצבה הרבה יותר טוב ממה שהשתקף בתעודה ובכלל בכל הדיווחים מבית הספר הקודם (מהפן הלימודי). גם מבחינות אחרות היא מעל הכיתה - די ברור ששיעורי כישורי החיים הם לא משהו שהיא צריכה, היא גם מרשימה את כולם ביכולות האחרות שלה - כל מיני כללי התנהגות חברתיים שהיא יודעת...
הם רוצים לשלב אותה כדי שלא יווצר פער ביכולות שלה עקב רמת הלימוד הנמוכה בכיתה הקטנה. הם רוצים לשלב אותה גם כדי שלא תלמד הרגלים מהילדים בכיתה הקטנה (לא אמירה שלי, אמירה של המורה...), הם מרגישים שאולי בהמשך תלך להשמה מחדש... לא הבנתי לאיזה כיוון המורה חותרת כאן - האם לשילוב יחידני או אולי מסגרת קטנה אחרת (לקויי למידה?). (רק היום התחלתי לתהות ולכן לא שאלתי אותה).
אני בלחץ גדול מהקונספט של שילוב יחידני לאור הנסיון העגום שלנו בבית הספר הרגיל וגם לאור דברים שאני שומעת מהורים אחרים לגבי השילוב היחידני -שההצלחה שלו היא הרבה פעמים עניין של הרבה מזל (משלבת טובה, בית ספר שמסוגל לשלב), או שעניין של תקציב (תשלום אקסטרא למשלבות טובות יותר ואולי גם הדרכה שלהן). מלחיץ אותי גם שיש מגבלה של שעות בשילוב היחידני, וגם העובדה שהילדה שלי טרם הוכיחה יכולות של לומדת עצמאית (הכנת שיעורים לבד מיוזמתה ומתוך הבנה שזו אחריות שלה ושיש חשיבות לנושא).
אני מרגישה שאין בדיוק מתכון מדוייק עבור ילדה כמו שלי - גבוהה מידי לכיתת התקשורת, נמוכה מידי לכיתה רגילה...
שום דבר עוד לא קרה ושום דבר עוד לא השתנה אבל זה נושא שחוזר ועולה בכל שיחה עם המחנכת... כל הזמן לא ברור לי מה הם חושבים על האבחון שלה. כל הזמן אני בעצמי תוהה לגביו. האם ייתכן והוא בכל זאת שגוי? אני לא מרגישה שאנחנו מוצאים ממש פתרון. חשבתי שהכיתה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לה. סוף סוף היא לומדת, היא שמחה שם... אבל הם לא חושבים שזה מקומה.
