הייתי אצל הפסיכיאטרית אחרי שנים, העלתה לי מינון ל 2 כדורים

alice1803

New member
הייתי אצל הפסיכיאטרית אחרי שנים, העלתה לי מינון ל 2 כדורים

היי
אני על אותו הכדור (לוסטרל) כבר איזה 6 שנים, מעולם לא החלפתי אותו, ולא ניסיתי משהו אחר, מלבד סרוקסאט אבל זה היה ממש בתחילת הטיפול, לפני 7 שנים, והוא עשה לי תופעות לוואיי נוראיות, אז החליפו לי ללוסטרל וזהו, מאז לא עשיתי כלום, כמו סתומה.

אבל מסתבר שצדקתי, כי אחרי שהייתי שוב אצל הפסיכיאטרית, ביקשתי ממנה להחליף לציפרלקס, כי הלוסטרל כבר לא עובד, וחזרו לי החרדות.
היא הקשיבה לתלונותיי על כמה שקשה לי להסתדר במקומות עבודה, ושאני בסופו של דבר תמיד רבה עם המנהל/ת, כי אני לא מסוגלת לקבל ביקורת, כי אני רגישה לכל דבר, נפגעת ונעלבת מאנשים,וזה נמאס לי!!! אז היא העלתה לי מינון מ 100 מ"ג לוסטרל/סרנדה ל 200 מ"ג, ברור שהתבאסתי, אבל עשיתי מה שהיא אמרה, ואני בנתיים מרגישה בסדר עם זה, עברו שלושה ימים מאז שהתחלתי, והכל טוב, אני רק צריכה להתחיל לחפש עבודה בצורה יותר ממוקדת, ולא ללכת מראש למקוות עבודה שאני יודעת שיהיה לי קשה שם!!!

אני מתבאסת, שאני לא מצליחה להתגבר על זה לבד, שאני כבר לא חזקה כמו שהייתי, רציתי אולי להפסיק בהדרגה עם הכדורים, כי אני לא אוהבת אותם יותר.
שבת שלום
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
חשוב מעקב מסודר

בדיוק בגלל זה יש תנודות לפעמים שצריך איזון ..פעם בחצי שנה לפחות. 20 דקות עם הפסיכיאטרית זה לא נורא נדמה לי.
כדורים שלא תדעי יש לחלקינו הרבה יותר אצלי כמות ו4 פעמים ביום רק שלושה פסיכיאטרים...התועלת אם שווה את הבעסה של לטול ..גדולה יותר ? זה כבר טוב

יחד עם זאת המילה הכי חזקה שלך פה היא "לבד" אני לא חושב שלבד הכי טוב..ולא חייבים להיות הכי חזקים , הרבה יותר פעמים אם נפתחים ופותחים את מה שחלש ופגוע מול מי שיודע להכווין למקום אחר יותר טוב..מחזק בסופו של דבר.
אי אפשר לעשות הכל לבד...פשוט לא. האדם מטבעו לא בנוי לזה...
את צריכה לקבל את זה..יש דברים שאי אפשר להלחם איתם אלא לקבל אותם קודם ומתוך זה להתמודד ..ואז תגלי אני די בטוח שיש לך הרבה יותר כח ויכולת...כי במקום שתהיה התמודדות מרובה...עם בדידות עם האנרגיה של להלחם שאני לא ככה וככה...ועם העולם...תהיה התמודדות פחותה..מתוך מקום שהאנרגיה הולכת למקום שמוריד הכל לפרופורציות נכונות ומעלה תפקוד...והנאה בחיים.
לכן אגב לא ויתרתי על כל השיקום גם שכמעט נשברתי...חלק ממה שאני עשיתי חלק גדול כי אצלי מורכב הכל וגם הם עשו טעויות
כי יש חלק עצום בנוכחות שלהם בחיי..של שבירת הלבד ..של חלוקת הנטל..של נוכחות ..במקרה שלך של עבודה יש מתאמי תעסוקה בתחום..ואם לא אז טיפול נפשי פרטני..יכול לעזור לך להבין איפה ומה החלק שלך בעיניין ולשפר..
אגב אני חושב שאם המצב יציב לפעמים גם לא צריך טיפול תרופתי אז תקווה מסויימת יכולה להיות לך .
הבדידות זו המחלה היותר קשה שיש בעולם...צאי ממנה הדברים יזוזו הרבה יותר קל...
שבת שלום וברכה אליס :)
 

alice1803

New member
תודה רבה ירון, חג שמח

קראתי פעמיים את מה שכתבת לי.
תודה רבה
אני מחפשת טיפול פסיכולוגי, לא וויתרתי.
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
מחזיק לך אצבעות חג שמח

 
שלום

אולי את נפגעת מביקורת כי את אולי
מנכסת לעצמך מה שהמבקר אומר ומייחסת לזה רגש
וקטע אישי שנוגע לך.
אולי אם תתרגלי את המשפט לא שלי לא אני דהיינו מבקר אומר
דברי ביקורת והם שלו הדברים שיוצאים מפיו " לא שלך ולא את".
כשהמחיצה תוצר המבקר יוכל להגיד מה שבא לו את תצפי בזה מהצד בקור רוח
ואחר כך בסבבה שלך תבחרי אם שווה לקחת משהו מדבריו וליישם או שתשליכי
את דיבוריו הלאה עם הרוח
 

alice1803

New member
היי קוסמת, הלוואיי והייתי מצליחה

אז זהו שזו הבעיה שלי, שאני לא מצליחה לסתום את הפה, לא מצליחה כבר לצאת ממצבים כאלו, כשבאים אליי בתלונות, אני נכנסת למצב התגוננות, ונורא קשה לי להסתיר את הפרצוף המבואס.
&nbsp
קשה שלא לראות את מה שאני מרגישה, כי אני לא יודעת איך להסתיר, אני אדם אמיתי שלא מצליחה להיות צבועה או לשים מסכה (כנראה מהבית).
אני כביכול מזהה את הרגע שאני עומדת להתפוצץ ולהתרגז, ולא מצליחה למנוע אותו, כשכועסים עליי, אני נעלבת וכועסת בחזרה על אותו אדם שלא הצליח לגלות רגישות כלפיי, כמובן שאני גם חושבת באותו הרגע "למה מי אני בכלל שיתחשבו בי? רק בגלל שאני רגישה???" זה הרי לא עובד ככה בעולם שלנו!!! אוף אוף אוף
אני אעשה תירגולים עם חברים.
תודה על התמיכה מאמי
חג שמח
 
למעלה