האזרח נמרוד
New member
הייתי בהופעה במנצ´סטר 
שלום לכולם, לפני כמה שבועות חזרתי מאירופה, מטיול שכלל את בריטניה בחלקו הראשון ואת הולנד בחלקו השני, עדיין לא הצלחתי להתאפס בארץ - אבל רציתי לשתף אותכם בהופעה של גרין דיי, שראיתי בפסטיבל MOVE במנצ´סטר. ההופעה הייתה אחת מההופעות הטובות שראיתי (אל תשכחו שראיתי את דיוויד בואי וסווייד באותו ביקור). ההופעה הייתה על רוק לטהרתו. את הלהקה חיממו משעות הצהריים כל מיני להקות מטאל (Hoobastank, Rival Schools), להקת הפאנק-סקא Less Than Jack, A וגולת הכותרת לפני גרין דיי - No Doubt, שהורגש בצורה דרסטית שהם לא בריטים. לעניינו: ההופעה הייתה בערך שעה וחצי-שעתיים, וכללה את כל הלהיטים, החל מBasket Case, When I come around, Welcome To Paradise, Time of your life ועד לMinority. ההופעה הייתה מאוד אנרגטית, הסולן התרוצץ על הבמה מקצה לקצה, לקח רובה מים לידיו והשפריץ על הקהל, לבש גלימה וכתר וקיפץ בעודו פורט על הגיטרה וכ´. כמות האפקטים הייתה כמו בסרטים - עמודי אש קפצו על הבמה במהלך ההופעה, הבד שמאחורי הלהקה השתנה 5 פעמים במהלך ההופעה וכמה אנשי צוות עלו על הבמה וסידרו מחדש את התופים פעם אחת. אחד הקטעים הענקיים היה שהסולן העלה שלושה אנשים מהקהל לבמה (אחרי שווידא שהם יודעים לנגן), והם ניגנו במקום הלהקה והוא שר. כל ההופעה הייתה מאוד אינטראקטיבית, והייתה תקשורת נורא גדולה עם הקהל. כמות המעריצים שחימצנו את השער לירוק, ובאו עם חולצות של גרין דיי הייתה לא יאומנת. לא מעריצים סתם - אלא שרופים לגמרי. מגיל 10 (!) עד 17. כל היום היה בסימן רוק-פאנק-מטאל, וריקודי פוגו התרחשו כל הזמן. אומן אינני שרירן בלשון המעטה, ובארץ אחרי פעמיים וויתרתי על ריקודי הפוגו, אך כשראיתי את הבריטים הלבנבנים והכחושים מלטפים אחד את השני וקוראים לזה פוגו - החלטתי להיכנס, תוך שתי דקות העפתי את כולם ואף אחד לא רצה לרקוד יותר
כמובן שרכשתי שתי חולצות של הלהקה, מאוד יפות - אחת עבורי, ואחת עבור ידידתי, שבסוף לפני שהספקתי למסור לה אותה - ניתקה איתי קשר....הפסד שלה! והרווח ידידי - שלכם - מי שמעוניין לרכוש את החולצה המדוברת - שכמותה כמעט ולא ניתן להשיג בארץ, חולצה חדשה, ללא שימוש, ללא כביסה ללא כלום, חובה לכל מעריץ רציני של גרין דיי - שיצור איתי קשר. רצוי באי-מייל: [email protected] או כתגובה להודעה זו, למרות שלא נראה שמנהלת הפורום תאהב את זה...
שלום לכולם, לפני כמה שבועות חזרתי מאירופה, מטיול שכלל את בריטניה בחלקו הראשון ואת הולנד בחלקו השני, עדיין לא הצלחתי להתאפס בארץ - אבל רציתי לשתף אותכם בהופעה של גרין דיי, שראיתי בפסטיבל MOVE במנצ´סטר. ההופעה הייתה אחת מההופעות הטובות שראיתי (אל תשכחו שראיתי את דיוויד בואי וסווייד באותו ביקור). ההופעה הייתה על רוק לטהרתו. את הלהקה חיממו משעות הצהריים כל מיני להקות מטאל (Hoobastank, Rival Schools), להקת הפאנק-סקא Less Than Jack, A וגולת הכותרת לפני גרין דיי - No Doubt, שהורגש בצורה דרסטית שהם לא בריטים. לעניינו: ההופעה הייתה בערך שעה וחצי-שעתיים, וכללה את כל הלהיטים, החל מBasket Case, When I come around, Welcome To Paradise, Time of your life ועד לMinority. ההופעה הייתה מאוד אנרגטית, הסולן התרוצץ על הבמה מקצה לקצה, לקח רובה מים לידיו והשפריץ על הקהל, לבש גלימה וכתר וקיפץ בעודו פורט על הגיטרה וכ´. כמות האפקטים הייתה כמו בסרטים - עמודי אש קפצו על הבמה במהלך ההופעה, הבד שמאחורי הלהקה השתנה 5 פעמים במהלך ההופעה וכמה אנשי צוות עלו על הבמה וסידרו מחדש את התופים פעם אחת. אחד הקטעים הענקיים היה שהסולן העלה שלושה אנשים מהקהל לבמה (אחרי שווידא שהם יודעים לנגן), והם ניגנו במקום הלהקה והוא שר. כל ההופעה הייתה מאוד אינטראקטיבית, והייתה תקשורת נורא גדולה עם הקהל. כמות המעריצים שחימצנו את השער לירוק, ובאו עם חולצות של גרין דיי הייתה לא יאומנת. לא מעריצים סתם - אלא שרופים לגמרי. מגיל 10 (!) עד 17. כל היום היה בסימן רוק-פאנק-מטאל, וריקודי פוגו התרחשו כל הזמן. אומן אינני שרירן בלשון המעטה, ובארץ אחרי פעמיים וויתרתי על ריקודי הפוגו, אך כשראיתי את הבריטים הלבנבנים והכחושים מלטפים אחד את השני וקוראים לזה פוגו - החלטתי להיכנס, תוך שתי דקות העפתי את כולם ואף אחד לא רצה לרקוד יותר
