ממש לא ציניות !עם עוד אלף-אלפיים נצליח
כתבתי לדינה: "עוד אלף - אלפיים איכפתניקים כמוך, ואפילו את אולמרט ניתן היה כנראה להזיז. ישר כוחך, ובל תרפינה ידייך !" והתכוונתי לכל מילה, בלי שום ציניות (האם זה היה נסיון לפרובוקציה מצידך, קמנצינד ?) לפי אמדני ישנם בשנתיים האחרונות כמה עשרות איכפתניקים מתמידים במעגל הקרוב לבני-משפחות השבויים, שמקדישים זמן, מאמץ מחשבתי ומשאבים אחרים כדי לסייע, גם בתשלום מחיר אישי מסויים. מעבר ל-60 האלף שבאו באופן חד-פעמי לעצרת הראשונה בסוף אוגוסט או ראשית ספטמבר בככר רבין בת"א, ניתן לפי אמדני למנות את מספר המשתתפים בעצרות, במשמרות ובשאר הארועים למען השבת השבויים הביתה בכמה מאות. רבים מהם שהשתתפו ביותר מפעילות אחת, ולכן הם נספרים יותר מפעם אחת. רבים מהארועים שכותרתם היא 'למען השבויים' עטופים (וזה בסדר, קמנצינד, כדי לעניין ולמשוך עוד משתתפים, וליצור 'מסה מספרית' לפחות במה שרואים הצבור ומקבלי-ההחלטות, למען המטרה העיקרית והאמיתית) בעטיפה "שווקית" של הופעת אמנים, טיול בגליל, מסע אופניים אתגרי, תערוכת אמנות, דיון במסגרת אקדמית על נושא מופשט ותיאורטי לכאורה, או ש'מתלבשים' על ארוע המתקיים ממילא, כמו הכינוס של בני-קיבוצים המשרתים ב'שנת-שירות חברתית' לפני גיוסם לצבא (שבגלל השתתפות ראש-הממשלה שודר בטלביזיה וברדיו במרץ 2007 ולכן שימש 'פלטפורמה' עם הד רחב יחסית). אם נקלף את העטיפות (הראויות והיעילות !) הללו, ונפחית את מספר המשתתפים בהן בגללן ופחות בגלל ה'גרעין' של השבת השבויים, נמצא כמו שכתבתי קודם, שהאיכפתניקים בענין עצמו מונים כמה מאות. שני דברים יכלו, לעניות דעתי, להוסיף לחץ (וזה מה שלדעתי דרוש כבר שנתיים) למען השבת השבויים הביתה: מספרים גדולים וקבועים יותר של משתתפים בפעילויות, ואפיון ספציפי של המשתתפים. לענין המספר כבר כתבתי: "עוד אלף - אלפיים איכפתניקים כמוך, דינה, ואפילו את אולמרט ניתן היה כנראה להזיז." לענין אפיון המשתתפים: הדוגמה שכן מתקיימת - פדויי-השבי, שההשפעה של איכות דבריהם עולה לאין שעור על השפעת המספר של המשתתפים מהם בפועל במשמרות ובהתבטאויות (ראו את הנטייה של אנשי התקשורת למצוא לשידור את יוסקה גרוף, חזי שי, אורי שחק ודומיהם). דוגמא (עצובה) אחרת של אפיון: משפחות ארד והרן. ועוד דוגמה אחת (שכאן המספר היה צריך לחבור לאפיון, וזה לא בדיוק קרה לצערי): שמיניסטים לפני גיוס, או חיילים בשירות (עם מיגבלת הפקודות שאינן מאפשרות להם התבטאות פומבית חופשית), ובעיקר - מילואימניקים (חיילי פלוגתם של אלדד ואודי וחייל הגדוד עשו זאת, לדעתי פחות מדי ובאופן "חלוש" מדי), ומשתחררים מצה"ל כמו בני מחזור הגיוס של גלעד (שתאריך שחרורם ב-22.7.2008, בעוד שבועיים !). גם הורים לחיילים בכלל והורים של לוחמים בפרט, אילו היו מתייצבים בהמונים (300 בכל פעם, 500, או 1000) בתור שכאלה, תחת הסיסמא: "כמו גלעד, אלדד ואודי, גם בנינו הופקדו בידי מפקדים לא ראויים" (או בדומה לזה) - - - מה אגיד לכם: חלק מהדברים האלה, ונוספים, ניסיתי להעביר לידיעת מי שיכלו אולי להפכם למשהו ממשי, אבל מסיבות שונות לא זכו לאוזן קשבת באמת. לכן, לסיכום: מחמאותי לדינה היו אמיתיות, קצת בעצב שלא התגייסו כמוה עוד 1000-2000 איכפתניקים, בנחישות ובהשקעת-זמן ומרץ כמו שענין כזה ראוי לו - גם אם לא הבן, האח, בן-הזוג, או האבא שלי בין השבויים ! אגב, קמנצינד: גם התמדתך בהפניית הקוראים ב'פורום' לביטויים בתקשורת של ענין השבויים ראוייה למחמאה. היא שלוחה לך ממני, בלי ציניות. זה עדיין לא נגמר, ומי-יודע עוד כמה זמן, מאמצים, ומספרי-משתתפים יהיו דרושים כדי להגיע ל'קו-המטרה': אודי, אלדד וגלעד בישראל !
