לפני כשלושה חודשים, פניתי במייל אל חברנו מירושלים
צבי סדן. איחלתי לו מזל טוב לחתונתו, ושאלתי אם יש מצב שהוא יתן לנו איזו תוכנית במועדון. הוא כתב שלא, כיוון שהוא ואשתו טרודים מאד באוניברסיטה, וממש אין להם זמן.
לעומת זאת, הוא הזמין אותי להרצאה של שניהם היום בבר אילן, על יידיש ואספרנטו. אמרתי שיידיש לא מעניינת אותי, אבל אספרנטו כמובן שכן. והבטחתי שארשום לי את הפרטים ביומן, ואשתדל לבוא.
אתמול כתבתי לו שכתוב לי ביומן, אבל לא בטוח שאוכל להגיע היום, והסברתי למה. הבנתי שהוא ישמח מאד אם אוכל לבוא בכל זאת. לכן עשיתי כמה שינויים לא פשוטים בתוכניות, והצלחתי להגיע, והמאמץ היה שווה!
היינו כ-38 או 40 אנשים בחדר כיתה. (אתם הרי יודעים שאני תמיד סופרת, לזכר יוסי שמר)...
הנושא של הקוֹלֹוקוויום המחלקתי היה:
"השוואה סוציולינגוויסטית של יידיש ואספרנטו כשפת (ה)בית בקרב דוברים לא-ילידיים".
צבי הרצה מטעם המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות של אוני' בר-אילן,
ויֶלנה אשתו - מטעם החוג לבלשנות של האוני' העברית בירושלים.
ההרצאה היתה בנויה היטב, והסתמכה על עבודת מחקר שלהם. צבי חילק שאלונים בהזדמנות אחרת, אבל לא רבים היו האנשים שנענו ומילאו אותם. כיוון שהוא חילק היום דפים שכללו
גם הם את השאלון, מילאתי את השאלון שלי ומסרתי לו. שיהיה לו לפחות
עוד אחד.
אגב, ברור שאני מדווחת כאן רק אחרי שביקשתי ו
קיבלתי רשות, במילים אלה:
Ĉu vi permesas al mi raporti pri via prelego en la forumo, kaj/aŭ rakonti pri ĝi en la klubo?
צבי נענה בחיוב!
שאלתי אם מותר לי לצלם את שניהם. ילנה שמחה. צבי לא אהב את הרעיון, אבל כשראה שאשתו מאד רוצה (וגם אני), הוא הסכים. הבטחתי לו מיד שאת התמונה לא אפרסם, כמובן.
לא אספר על ההרצאה עצמה, אבל היה פרט שעִניין אותי, ומקווה שאני מדייקת: שקורסטי ידידנו מעריך בכ-250 עד 300 את מספר המשפחות בעולם שיש בהן ילדים denaskaj. (נדמה לי שצבי ציין גם שעמרי מעריך אותן בכ-500 עד 1000 משפחות).
צבי, ששיתף אותי מדי פעם כנציגה האספרנטיסטית היחידה שם, שאל אם אני יודעת כמה דוברי אספרנטו ילידיים יש בארץ וכמה בעולם. אמרתי שלגבי העולם אני לא יודעת, ואף פעם לא חשבתי על כך, אבל סומכת על קורסטי! ובארץ, אני יודעת על שתי משפחות (של עמרי ושל ערן), ויודעת גם על משפחה בפולין, כמדומתני, שכל הבנות שלה (4?) דוברות א-ו ילידיות.
צבי היה מאד שלֵו, בטוח ורהוט בהרצאתו, שאותה שילב גם בהרבה הומור טוב!
העברית שלו מצויינת, וכמובן גם האספרנטו.
הוא וילנה החליטו שהתקשורת ביניהם תתקיים ביידיש, והיידיש של שניהם נשמעת טבעית מאד!
ילנה החמודה והיפה, עלתה ארצה בסך הכל לפני כשנה מרוסיה. לא הבנתי אם ידעה כבר יידיש מקודם או לא. בכל אופן, לקחה (3?) קורסים ביידיש, והיא מדברת בשטף. העברית שלה עדיין קצת מהוססת, אבל בהחלט טובה!
הופתעתי מכשרון השפות שלה. כי אספרנטו היא למדה כנראה ממש מעט. אז בחלקים שהיא הרצתה, היא בעיקר קראה את החומר מן הכתב. העברית היתה קצת איטית. היידיש ממש קלחה מפיה בקלי קלות. ולהפתעתי הרבה (ואפילו לקִנאתי...), היא קראה את קטעי האספרנטו במהירות עצומה, שאני גם אחרי שמונה שנים וחצי רחוקה מלהגיע אליה. (האמת שגם עברית אני לא קוראת מהר, אבל לפחות מרגישה בה ביטחון של denaska).
אחרי ההרצאה שוחחתי מעט עם שניהם, וגם עם איש צעיר וחינני בשם חן, שנראה לי לא אשכנזי, אבל דובר יידיש! והיתה בינינו שיחה קצרה וחמודה על יידיש (של הסדרה האהובה "שטיסל").
ועוד שוחחתי די הרבה עם איש דתי בשם יעקב, שנראָה לי חרדי, אבל עם ראש פתוח ואיש שיחה נעים מאד, שהתעניין באספרנטו. וכן גם בנו אברהם, שליווה אותו, ושהוא תלמיד ישיבה בגיל כיתה י"א. שניהם נחמדים במיוחד, והתברר שיעקב הוא חבר טוב וותיק של צבי, ולומד איתו כבר שנים פעם בשבוע גמרא, ומתלהב מאד מהעקשנות של צבי להתמיד בלימוד, למרות שהחומר לא קל לו.
למי שמכירים אותה, פגשתי שם גם את פרופ' אורה שוורצוַלד (בלשנית וחברת האקדמיה ללשון העברית), שהבת שלה למדה בביה"ס עם בת שלי. והיא שאלה את צבי כמה שאלות חשובות בסוף ההרצאה.
עלי לציין שהרגשתי נשכרת מההרצאה ומכל השיחות שלאחריה.
אמרתי לצבי, שאמשיך להציק לו בקשר לתוכנית במועדון, ונראה לי מתשובתו, שאם הוא יוכל מתישהו, הוא יסכים.
אגב, את ההרצאה של היום, הם יתנו באנגלית בוורשה בכנס אספרנטו בדצמבר, ביום זמנהוף