הייתי היום ב"אוף דה רקורד"
בדיזנגוף 90. על פניו, נראה שיש שם מבחר ענק. רק מה... בגלל כמה מכשולים, ברחתי משם אחרי חמש דקות מתסכלות: 1. בעלי הבית מעשנים שם כמו קטרים. המקום מסריח מעשן סיגריות. 2. המדפים גבוהים, עמוסים מידי, ומאוד לא נוח לדפדף שם בין התקליטים השונים. מה לא נוח... פשוט בלתי אפשרי. מדהים ששמו שם כמות כל כך גדולה של תקליטים, וכאילו עשו את זה דווקא - הם צפופים ולא ניתן לדפדף בהם ולהתרשם מהמצאי. 3. מה שלא גבוה - הוא נמוך מידי, וגם צפוף. אין שרפרפים ואתה צריך להתכופף על ברכיך כדי לחפש דיסק, עד שאתה מגלה שחבל על המאמץ, כי ממילא אינך יכול לדפדף (וזה ממש נראה כאילו בעל הבית עושה את זה דווקא...) 4. אף אחד לא מציע עזרה. הם עומדים ומסתכלים איך אתה נלחם כדי לנסות לראות מה יש שם, ואם אתה מוציא קצת תקליטים מהמקום, כדי שיהיה יותר נוח לדפדףף רוצחים אותך במבטים מקפיאי דם. ברחתי. חבל
בדיזנגוף 90. על פניו, נראה שיש שם מבחר ענק. רק מה... בגלל כמה מכשולים, ברחתי משם אחרי חמש דקות מתסכלות: 1. בעלי הבית מעשנים שם כמו קטרים. המקום מסריח מעשן סיגריות. 2. המדפים גבוהים, עמוסים מידי, ומאוד לא נוח לדפדף שם בין התקליטים השונים. מה לא נוח... פשוט בלתי אפשרי. מדהים ששמו שם כמות כל כך גדולה של תקליטים, וכאילו עשו את זה דווקא - הם צפופים ולא ניתן לדפדף בהם ולהתרשם מהמצאי. 3. מה שלא גבוה - הוא נמוך מידי, וגם צפוף. אין שרפרפים ואתה צריך להתכופף על ברכיך כדי לחפש דיסק, עד שאתה מגלה שחבל על המאמץ, כי ממילא אינך יכול לדפדף (וזה ממש נראה כאילו בעל הבית עושה את זה דווקא...) 4. אף אחד לא מציע עזרה. הם עומדים ומסתכלים איך אתה נלחם כדי לנסות לראות מה יש שם, ואם אתה מוציא קצת תקליטים מהמקום, כדי שיהיה יותר נוח לדפדףף רוצחים אותך במבטים מקפיאי דם. ברחתי. חבל