הייתי חייבת לחלוק איתכם את הרגש שלי,,,,,,

[פוריה3]

הייתי חייבת לחלוק איתכם את הרגש שלי,,,,,,

החגים הארורים האלה לפני שנה היית איתנו עוד ליאם שלי,הדלקנו נרות חנוכה ושרנו שירים,הייתי בעננים וחשבתי לעצמי עברנו את הטיפולים הכימותרפיים ועכשיו הכל בסדר,העולם היה בכף ידי,ילד שלי אני מתגעגעת אליך מאוד ב24.02.08 שוב חזרה לך מחלת הלוקמיה וחרב עלי עולמי,ב8.10.08 כבר לא היית איתנו והחג רק מעלה זיכרונות ,לאח שלך אני נותנת להדליק נרות ,אבל מפי לא יוצאת ולא שום ברכה ולעולם לא תצא ממני ברכה הלב שלי איתך גוזל שלי אוהבת אותך לנצח ילד שלי,אמא

 

[בלה ענת]

פוריה 3 תהיי חזקה

את אמא צעירה מאד וכבר חרב עולמך. יש לך ילד קטן שזקוק לך ואת זקוקה לו, זאת שרשרת של התחייבויות. ענת אור שלי הייתה צריכה להיות בת 28, היא חלמה להיות אמא. והחלום העצום הזה לא התגשם, משהו השתבש והמחלה הארורה הזאת קטפה לי אותה בשיא פריחתה. המחלה הזאת קטפה את ילדך הקטן ועוד הרבה קטנים וגדולים. היא לא עושה הבדלים. בפורום שלנו נמצאים יתר מידי הורים שאיבדו את ילדהם בנסיבות שונות. ולכן היגון מתעצם עוד יותר. אנחנו סופרים ימים, חודשים ושואלים עד איפה נגיע? הרי השאלות רק מתרבות והתשובות עדיין לא קיימות. את הסבל שלנו לא ניתן למדות בשום אמצעי מדידה. הקידמה הגיעה כמעט לכל בית, רק הרפואה מתקדמת בקצב של צב. שעות שינה ארוכות לכולם, לפחות בשבילי אני מבקשת 5-6 שעות רצופות. עדיין אין לי אותם. אמא של ענת אור ענת אור 06.5.1980-21.02.2007

 

[שרון123]

כל כך עצוב

בן כמה אח של ליאם?

 

[פוריה3]

לשרון

לשרון ,אח של ליאם בן 6,ואוראל כל הזמן שואל עליו,והסברתי לו והוא ידע שליאם היה מאוד חולה ,הסברתי לו שהוא נפטר ועכשיו הוא מלאך בשמיים,ותמיד כשאני עצובה אוראל אומר לי אמא אל תהיי עצובה ליאם מלאך בשמיים והוא איתנו כל הזמן

 

[eaz1514]

פוריה, אוראל מאוד חכם וצודק

 

[alizacohen77]

לפוריה אמא של ליאם

אניכל-כך מבינה את הרגשות שלך רק אמהות שאבדו את בתם או את בנם יכולים לחוש את מה שאת מרגישה היי חזקה למען שאר הילדים כי הם צריכים אותנו. לגבי הבת או הבן שהלכו לעולם לא נשכח אותם הם פיזית לא אתנו אבל בנשמות הם מחוברים יותר מאנפוזיה אנחנו זוכרים ונזכור אותם בכל דקה בכל שניה הם אתנו בלילה בחלום בבוקר בעצב שלנו בשמחה שלנו ליבנו מחובר אליהם פיזית לקחו אותם מאתנו אבל נפשית לעולם אבל לעולם אף אחד לא יקח אותם מאתנו עד שנתחבר אליהם היי בטוחה שאיתם אנחנו נהיה נצח נצחים.

 

[דנה של רותם]

פוריה יקרה

כל פעם כשאני קוראת את ההודעות שלך אני מרגישה את הסכין מסתובבת לי בתוך הלב והכאב הפיזי מציף אותי. את מצליחה להחזיר אותי כמעט שנתיים אחורה, ובאמת שאין לי מושג ואין לי עצה ואין לי מילים נכונות להגיד, כדי לעזור לעבור את התקופה הכל-כך קשה הזו. אני רק יכולה להגיד שמתישהו מתחילם להרגיש שזה אפשרי. אפשרי לקום בבוקר ולהמשיך בשיגרת החיים. זה לא פחות כואב והגעגועים לא קלים יותר (להיפך), אבל זה בא בגלים, לפעמים שוטף אותך ללא יכולת לתפקד, ולפעמים הגלים נמוכים ואתה יכול להמשיך. אני בוכה איתך, פשוט ככה.

 

[פוריה3]

מרגישות כמוני

תודה לך יקירה, תודה על ההיזדהות-אני יודעת שהרבה אימהות מרגישות כמוני ,אבל כרגע הכל טרי והחוסר אונים והגעגועים לליאם שלי הורגים אותי מביפנים ,עד כדי כך שנכנסתי לעבודה מזה לחוצה כדי שהראש שלי יהיה במקום אחר