הייתי חייבת לפרוק
היי.. אני ענבל בת 24,
זאת לא פעם ראשונה שאני רושמת כאן אבל כל פעם שאני רושמת כאן אני מרגישה מסופקת כי אני מרגישה שיש מי ששומע אותי.
אני כבר שנים מחפשת איך לגרום לעצמי לצמוח למעלה, איך להכיר אנשים חדשים.
אני רוצה רק להיות מאושרת עם אנשים שיצמיחו אותי למעלה.
זה לא שאני לא לומדת או עובדת, אני עושה את שניהם אבל עדיין לא מצאתי אף אחד שבאמת ירצה להיות שם בשבילי.
הלכתי לפסיכולוגית, הייתי בטיפול כשלושה חודשים אבל הפסיכולוגית שלי שיחקה בי והרגשתי שהטיפול לא עוזר לי.
אז הפסקתי את הטיפול כי למה לי לשלם למישהו שלא עוזר לי ורק אומר לי את מה שאני כבר יודעת על החיים שלי.
אני נחושה כ"כ בלמצוא את מה שיעשה אותי מאושרת.
בפסח אפילו פניתי לבית ספר לכתיבה שהיה נראה לי מאוד מושך, עשו לי ראיון קבלה אבל לא החזירו לי תשובה אם התקבלתי או לא.
רציתי להתקבל לבית ספר לכתיבה כדי לגרום לעצמי להתפתח ולצמוח למעלה. חשבתי שזה גם יעזור לי להתגבר על כל הפחדים שיש לי כשאני כותבת דברים בין עם זה דברים אישיים או תסריט ללימודים.
אני כ"כ רוצה למצוא פתרון, רוצה כ"כ למצוא חברים אמיתיים. אנשים שיצמיחו אותי למעלה.
אני כמעט מיואשת, אני לא רוצה להגיד שאני מיואשת אבל זה פשוט מתסכל ששום דבר לא עוזר, שום דבר לא קורה.
אני חושבת שהחיים הם מרגשים, מפתיעים ויפים. תמיד בסרטים אנחנו רואים ששווה לחיות כי החיים כ"כ מרגשים ותמיד יהיו הפתעות.
לפעמים קורה הרבה זמן בשביל שדברים יקרו, כבר למדתי בחיים שצריך לחכות ושום דבר לא בקלות.
אבל לאף אחד זה לא טוב להיות בודד. איך הגעתי למצב שהחברה הכי טובה שלי זאת הכלבה שלי?.
הדברים שגורמים לי להיות מאושרת זה המשפחה שלי -שכמובן שגם שם שום דבר לא מושלם וגם אני חוטאת במערכת היחסים שלי איתם אבל ההורים שלי עושים הרבה בשבילי.
הכלבה שלי-כי רק לראות אותה כל בוקר זה עושה לי את כל היום, לימודי הקולנוע שבאיזה מקום מצמיחים אותי למעלה ובאיזה מקום הופכים את החיים שלי למאתגרים.
אבל יש לי בלב חור כ"כ גדול, חור שרק רוצה שימלאו אותו.
אני רק רוצה לדעת איך למצוא את הייעוד שלי..את האנשים שיגרמו לי לשמוח, שיהיה לי עם מי לדבר כשארצה, שיהיה עם מי לשתף על החיים שלי, שיהיה לי עם מי לבלות, שיהיה לי עם מי לצחוק.
I just want to be alive.
הלוואי ומישהו בעולם היה מבין אותי.
הלוואי ומישהו היה מבין כמה זה קשה להסתיר את כל הרגשות האלה בחיי היום-יום וכשאנשים שואלים אותך איך היה בחג אז עונים שבילית עם חברים כשבעצם לא היית עם אף אחד.
לשים חיוך על הפנים אפילו כשאין לך אף אחד בעולם שמבין אותך.
לחיות כל יום ביומו אפילו שאני מרגישה הכי לבד בעולם.
אפילו שאני כ"כ רוצה לפרוץ החוצה ולמצוא את כל מה שאני מאחלת לעצמי.
היי.. אני ענבל בת 24,
זאת לא פעם ראשונה שאני רושמת כאן אבל כל פעם שאני רושמת כאן אני מרגישה מסופקת כי אני מרגישה שיש מי ששומע אותי.
אני כבר שנים מחפשת איך לגרום לעצמי לצמוח למעלה, איך להכיר אנשים חדשים.
אני רוצה רק להיות מאושרת עם אנשים שיצמיחו אותי למעלה.
זה לא שאני לא לומדת או עובדת, אני עושה את שניהם אבל עדיין לא מצאתי אף אחד שבאמת ירצה להיות שם בשבילי.
הלכתי לפסיכולוגית, הייתי בטיפול כשלושה חודשים אבל הפסיכולוגית שלי שיחקה בי והרגשתי שהטיפול לא עוזר לי.
אז הפסקתי את הטיפול כי למה לי לשלם למישהו שלא עוזר לי ורק אומר לי את מה שאני כבר יודעת על החיים שלי.
אני נחושה כ"כ בלמצוא את מה שיעשה אותי מאושרת.
בפסח אפילו פניתי לבית ספר לכתיבה שהיה נראה לי מאוד מושך, עשו לי ראיון קבלה אבל לא החזירו לי תשובה אם התקבלתי או לא.
רציתי להתקבל לבית ספר לכתיבה כדי לגרום לעצמי להתפתח ולצמוח למעלה. חשבתי שזה גם יעזור לי להתגבר על כל הפחדים שיש לי כשאני כותבת דברים בין עם זה דברים אישיים או תסריט ללימודים.
אני כ"כ רוצה למצוא פתרון, רוצה כ"כ למצוא חברים אמיתיים. אנשים שיצמיחו אותי למעלה.
אני כמעט מיואשת, אני לא רוצה להגיד שאני מיואשת אבל זה פשוט מתסכל ששום דבר לא עוזר, שום דבר לא קורה.
אני חושבת שהחיים הם מרגשים, מפתיעים ויפים. תמיד בסרטים אנחנו רואים ששווה לחיות כי החיים כ"כ מרגשים ותמיד יהיו הפתעות.
לפעמים קורה הרבה זמן בשביל שדברים יקרו, כבר למדתי בחיים שצריך לחכות ושום דבר לא בקלות.
אבל לאף אחד זה לא טוב להיות בודד. איך הגעתי למצב שהחברה הכי טובה שלי זאת הכלבה שלי?.
הדברים שגורמים לי להיות מאושרת זה המשפחה שלי -שכמובן שגם שם שום דבר לא מושלם וגם אני חוטאת במערכת היחסים שלי איתם אבל ההורים שלי עושים הרבה בשבילי.
הכלבה שלי-כי רק לראות אותה כל בוקר זה עושה לי את כל היום, לימודי הקולנוע שבאיזה מקום מצמיחים אותי למעלה ובאיזה מקום הופכים את החיים שלי למאתגרים.
אבל יש לי בלב חור כ"כ גדול, חור שרק רוצה שימלאו אותו.
אני רק רוצה לדעת איך למצוא את הייעוד שלי..את האנשים שיגרמו לי לשמוח, שיהיה לי עם מי לדבר כשארצה, שיהיה עם מי לשתף על החיים שלי, שיהיה לי עם מי לבלות, שיהיה לי עם מי לצחוק.
I just want to be alive.
הלוואי ומישהו בעולם היה מבין אותי.
הלוואי ומישהו היה מבין כמה זה קשה להסתיר את כל הרגשות האלה בחיי היום-יום וכשאנשים שואלים אותך איך היה בחג אז עונים שבילית עם חברים כשבעצם לא היית עם אף אחד.
לשים חיוך על הפנים אפילו כשאין לך אף אחד בעולם שמבין אותך.
לחיות כל יום ביומו אפילו שאני מרגישה הכי לבד בעולם.
אפילו שאני כ"כ רוצה לפרוץ החוצה ולמצוא את כל מה שאני מאחלת לעצמי.
