הייתי מעוניין לפתוח פה דיון בנושא של תשוקה

[ארתור מקמלוט]

הייתי מעוניין לפתוח פה דיון בנושא של תשוקה

מה מקור התשוקה? האם להימנע מתשוקה? האם אוייב הוא תשוקה ? וכדומה...

 

[ארתור מקמלוט]

אבקש התייחסות להודעה במישה שכן בצאת השבת

שבת מנוחה ושלום

 

[ישראל שורק]

תשוקה

ובכן, כדי לפתוח בדיון משמעותי , בפורום שלנו, שמעוגן בקונקרטי ואינו נשאר כמרבית הקשרי הדיון הפילוסופיים במופשט בלבד, הייתי רוצה שתספר מדוע אתה שואל ומדוע עכשיו. אפשר לפתוח דיון עקרוני במושג, שהוא מעניין לכשעצמו. למשל- האם התשוקה היא רצון חזק מאוד או שהיא קטגוריה אחרת לגמרי? האם תשוקה קרובה יותר לדחף, לאינסטינקט, לצורך או שהיא, כאמור, רצון עז? כל תשובה תיגרר או לשטחיות בלתי נסבלת או לאריכות בלתי נסבלת (שנצטט פה פרקטים שלמים משופנהואר וניטשה, למשל?). אנא, ספר על ההקשר שבו השאלה מתעוררת. התשוקה ניצבת מול מה? מול הראציו? מול המותר? מול היפה? מול המקובל? מול תשוקה אחרת, סותרת?

 

[סינתטית אפריורית]

אישך, תשוקתך...

1) מהאדם יוצאת היא אל עבר מושאה. 2) חלילה וחס. 3) שאלה טובה. לא חושבת. אם כי אני לא בטוחה. אתה יודע: מעצם אי מימושה, הולכת התשוקה וגדלה לה וגדלה לה.

 

[עננית נוצה]

תשוקה

ראשית, אני מסכימה עם ישראל, כי היעדר גדרות והגדרות קונקרטיות לשאלתך, מותירה אותה בגדר עיסוק במופשט, בדבר-מה ערטילאי ותו לא. תשוקה עשויה לבוא לידי במישור האירוטי, הרוחני ועוד ועוד... תשוקה היא דבר נפלא- זוהי האש הבוערת מבפנים ומפיחה בנו להט וחיים, כך שבודאי לא הייתי ממליצה להשתדל ולהמנע ממנה. מקורה של התשוקה הוא במה שחסר לו לאדם. גם אם יש לו מאותו הדבר אליו הוא משתוקק, הרי שעצם ההשתוקקות מעידה על חסר... על כך שאין לו די מאותו הדבר (ולפעמים לעולם אין די...). התשוקה עלולה להפוך לאוייב במידה והיא הופכת לאובססיה. אך כל עוד התשוקה אינה מנהלת את האדם, הרי שאין יפה ומפיחה חיים ממנה... גמר חתימה טובה, גילת א.

 

[סינתטית אפריורית]

אבל יקירתי,

כיצד ניתן לשלוט בתשוקה? אני מסכימה איתך שהיא, היא הארוס בהתגלמותה: היא מנוע החיים, הדחף לאירוטיקת החיים, החיים עצמם. ומסכימה עימך לגבי החסר... אבל, כיצד ניתן לנהלה? לשלוט עליה אם מעצם אי מימושה, גדלה היא, ניזונה היא מחוסר? ראי מה מצאתי בעקבות תשוקתי: הולכת אליך/ריטה מילים: מאיר אריאל לחן: זאב נחמה, רמי קלינשטיין ותמיר קליסקי ושוב הולכת אני אחר הניחוח מן התעוררות רגשית מכה בי בכוח שוב נפשי בי מתמלאת ערגה ותוחלת ושוב אותה תחושה מופלאת גואה וגואלת מתבשמת משתוממת איך מתשוקה רדומה כמו אור על תעלומה הולכת אליך נפשי הזהרי השמרי אליך אליך נמשכת אני ושוב הולכת אני אל מתק הירח היתה נפשי בי רדומה סגורה אין פותח מתוקה המחשבה בדרך אליך וכל אוצרות האהבה בך ועליך מתבשמת משתוממת איך מתשוקה רדומה כמו אור על תעלומה הולכת אליך נפשי הזהרי השמרי אליך אליך נמשכת אני מסובך להכנס לנבכי התשוקה: טורפת היא את קלפי הידיעה, התודעה, ההגיון ואף החובה. גמר חתימה טובה לך יקירה.

 

[עננית נוצה]

שיר מקסים! ../images/Emo140.gif

גם אם עצומה ורבה היא התשוקה, עדיין בידינו הברירה אם לשים עליה (ועל עצמנו) רסן או לתת לה דרור... והיה כי יאבד אדם את שליטתו בתשוקתו, ותוביל היא אותו מבלי שיצליח להשכיל ולנהוג הוא בה- או אז היא לו כאוייב... וכולנו, חברתי היקרה, יודעים, שגם אם תשוקתנו רבה היא, לעתים (ולעתים לא...) אנו עוצרים בעצמנו ואת עצמנו ובוחרים לשלוט בתשוקתנו ולרסנה... ושוב אני מצטטת את ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, הפעם מדבריו הנפלאים על ההגיון והתשוקה: נפשך שדה קרב היא שם יקדשו ההגיון והשיפוט מלחמה על התשוקה והיצר... ההגיון והתשוקה הגה ומפרש הם לספינת נשמתך, בהִמוׁט האחד תֵתַע הנשמה או תִשׁוׁם לבלי נוע באפסֵי ימים ההגיון כי ישלוט לבדוֹ יגביל ויָצֵר ותשוקה כי לא תרוסן- כשלהבת תבער עד כלות. לו תרומם נפשך את הגיונך אל גובה תשוקתך למען יתרונן ולו תעשה כי ינחה הגיונך את תשוקתך למען תשוב ותתחיה כל העת כעוף החול העולה מתוך אפרו. לו תקדם פני התבונה והיצר כאשר תקבל שני אורחים אהובים בצל קורתך ולא תבכר איש עלֹפני רעהוֹ כי זה אשר ישא פנים לאחד, תאבד לו אהבת שניהם... ואתה, שהנך נשימה מרוח אלוהים ועלה ביערוֹ- גם אתה תִשלַו בהגיון ותנוע בתשוקה. המשך יום נעים... גילת

 

[תרדיס]

אבל התשוקה אינה מנותקת מהוויתנו..

הפחד אחז בעקב תשוקתנו. נולדו יחדיו מהיש מתעלמים מהאיננו, המה הוויתנו , אוננו. התשוקה, אחזה בכנף פחדנו. ובמימושו כשנודם שאוננו, האין ישנו ואנו איננו.

 

[תרדיס]

מבט אחר על אותו שיר..

הפחד אוכל בתשוקתנו, לפעמים בחלקים קטנים ולעיתים בביסים רעבתניים. תשוקתנו מספיק גדולה כדי שהפחד יאכל בה לנצח, אוכל ואינו שבע, נאכלת ואינה כלה. כשהפחד בא גם מבפנים, מהיש והאיננו, אז נראה שהרבה פחדים יש לנו מתוכנו- האים עליהם אנו מתגברים.. או שהם עלינו.?

 

[גילת אפרים]

אהבתי את כתיבתך הנפלאה ../images/Emo140.gif

אלמנט הפחד תופס מקום מרכזי בשני השירים שהבאת... כפי שכתבת- "הפחד בא מבפנים". "האם עליהם אנו מתגברים.. או שהם עלינו...?"- הדבר נתון לבחירתנו... שבוע נהדר, גילת א.