הייתי צריכה....

הייתי צריכה....

הייתי צריכה לתפוס ראש
קצת להעיף את הפאה
ולהרגיש רווקה נחשקת שוב.

השחרור הזה מכל הכבלים והשרשראות ברזל שסחבתי מהארץ התפוגגו.
ורק שרשרת אחת, כבדה מאוד... אולי הכבדה מכולם נסחבה בשדה תעופה ובמדרגות למטוס ולאורך כל הדרך... עד ש....
נפרדו דרכינו ואז התחלתי להנות.

שרשרת יקרה
פעם היית שרשרת זהב עדינה ונאה
היום את שרשרת ברזל מחוספסת וחלודה
את כבדה מאוד ונכרכת סביב הצוואר, משתלטת, חונקת, מסוכנת ולא מרפה...

מי הפך אותך לכזאת?
האם אלו נסיבות החיים?
האם זאת אני?

אולי....
לעולם לא נדע

מי ייתן ולא יצטלבו יותר דרכינו לעולם
תמצאי לך את המישהו/מישהי שיאהב אותך באמת ושיסכים לסחוב אותך על הגב שנפצע ומזדהם עם כל פסיעה.
בכל אופן עליי זה כבד מדי ועייפתי.

אני מצטערת שלא נהנת...
אני דווקא ממש כן

וגם אם כן, זה לא עילה לסחיטה באיומים
חבל,
 
טוב שאת במקום הזה הגיעה הזמן

לא ידעתי שאת כותבת כל כך יפה
תמשיכי הלאה
היא קוראת פה?
 
למעלה