הייתי רוצה לשמוע את דעתכם

[Rain88]

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם

על מאמר כלשהו בו נתקלתי, בשם "התחדשות בן האדם", שהצליח לא רע לערער את רמת השקט הנפשי שלי. לא אפרט כאן את כולו, אבל אביא את ה'שיא' של המאמר שהתגלם במשפטים הללו: "שכח את עצמך רק כדי לזכור את הטוב שבאנשים אחרים". וגאה לא פחות- "כל הבעיה של החיים הרוחניים מסתכמת בביטול האני, בלחיות את חיינו מבלי לחשוב יותר מדי על עצמנו ובלעשות ככל יכולתנו על מנת לעזור לזולת." האם אתם מסכימים שחיים למען הזולת הם המפתח להתפתחות רוחנית?

 

[gwizard]

זו הגישה הבודהיסטית, אם אני לא טועה

למרות שזה לא רק אצלם. שני המשפטים שהבאת מדברים יותר על ביטול האגו האישי שלך כדי להגיע להארה. לאו, דווקא מדובר על הקדשת החיים למען שירות הזולת, אלא שירות הזולת הוא הכלי לביטול האגו. עכשיו, שתבין מה זה בדיוק ביטול האגו. זה אומר שאתה לא כועס, אך גם לא שמח; לא שונא, אך גם לא אוהב; לא מזלזל, אל גם לא מכבד - אתה בעצם הורג בעצמך את כל הרגשות. אני אישית לא הייתי רוצה להישאר ללא רגשות, אפילו אם זה היה מביא אותי ללהיות אל עם כוחות מאגיים אדירים (כמו שזה מתיימר להיות בשחר הזהב, למיטב הבנתי). אז לשאלה שלך אני עונה: אני לא מסכים שחיים למען הזולת הם המפתח להתפתחות רוחנית, אך בהחלט יכולים לתרום לכך.

 

[Rain88]

ביטול האגו

בנוסף למה שציינת, הכוונה - "התרכז בכל דבר שהוא, רק לא בעצמך וברצונות שלך. התמקד באמת, במאסטר. בעזרה שיש להעניק, בהבנת הזולת ותגלה שמה שאתה מתמקד בו. מבלי להכניס את עצמך לתוכו מקבל משמעות עמוקה." לא רק ויתור על רגשות, אלא התמקדות חייך במה שאתה יכול לתרום לסביבה ולזולת, ומכאן כיבייכול, הצמיחה שלך כבר תבוא מטבעה. אני לא חושבת שהעמדה כאן היא ששירות הזולת הוא הכלי לביטול האגו, אלא שניהם יחד חוברים ככלי לצמיחה נפשית.

 

[מוסורסקי]

בבודהיזם הטיבטי

האלטרואיזם הוא גם כלי מסייע לביטול האגו, אך הוא גם מטרה בפני עצמו. נעשית הבדלה בין שני סוגי "הארה". האחד, הם ה- Ahrat. יצורים אשר הגיעו להערה בעזרת ה"כנף הקטנה" - רק התרכזות במושג ה"ריקות" (Emptiness) והגיעו לנירוונה בשל כך. השני הוא ה- Buddha. מצב שניתן להגיע אליו בעזרת ה"כנף הגדולה" היא כנף החמלה. דרך אלטרואיזם וגם ההתרכזות בריקות מביאות את היצור לנירוונה ואף יותר מזה - להיות גם כל-יכול ויודע כל - בכדי לסייע לאחרים להגיע להארה. דתות המזרח, לפחות בחלקן, אכן מדגישות את עניין ביטול האגו (אם לעומת "אל" מסויים, כגון ברהמה או כמו בבודהיזם שם מדובר בהארה "אתיאיסטית" משהו). ביטול האגו, בשני המקרים, מדבר על ההבנה כי אין "אני". בדתות הקדומות של אירופה והמזרח התיכון - איני זוכר כי נתקלתי בדבר כזה. זה לא שולל קיום של הדברים האלה, כמובן. בשחר הזהב, וכן בדרכו של קראולי (ת'למה), מדובר בביטול האגו - אבל שוב, לא כמו שאלון תיאר זאת - דרך ביטול הרגשות - אלא החיבור האולטמטיבי ל"אלוהות", ל"יקום" או איך שלא ייבחר לקרוא לכך. גם כאן, ניתן להשתמש במושג "נירוונה" כביטוי לאושר נצחי.

 

[snowj303]

מה עם הסטואיקנים?

אני ממש לא מבין בזה אבל איכשהו נוצר בי הרושם שאסכולה יוונית זו עסקה בדרך מסויימת לביטול ה"אגו" (מונח יווני).

 

[מוסורסקי]

נהפוך הוא

לא מדובר בביטול רגשות בבודהיזם הטיבטי, אלא ב"נירוונה", באושר האין-סופי כאשר אתה מבטל את האגו. מדובר בחיסול הסבל - לא בחיסול הרגשות. לנצח שמח, לנצח אוהב ולנצח מכבד - הבאתי את שלוש הדוגמאות האלה משום שאתה הבאת אותם.

 

[Rain88]

ולחיסול הסבל

מגיעים דרך חיסול רצונות ושאיפות "חומריות"?

 

[Rain88]

או במילים אחרות...

לישות האדם 2 מהויות: מכשול עליו יש להתגבר בדרך אל ההארה, ואמצעי לסייע לאנשים אחרים ?

 

[מוסורסקי]

לא ממש חיסול

כי אם הבנה של טבע היקום - מעין אשליה. ההכרה שבעצם הכל מורכב מ"ריקות". בעזרת הרצון לעזור לאחרים מגיעים גם לאומניפוטנציה - כך שניתן לעשות מהריקות מה שרוצים.

 

[gwizard]

אין לבן ללא השחור

אם תקח את הרגשות "השליליים" כגון: כעס, שנאה וזלזול (ממשיכים עם אותם הדוגמאות), אז איך תדע מהי שימחה, אהבה וכבוד ? אני אנסח את זה בצורה יותר אבסטרקטית: איך תדע טוב אם אין רוע ?

 

[מוסורסקי]

לא מדוייק

אתה עובד מתוך היותך אנושי - מתוך הכרות עם הגורמים לסבל. אם לא תכיר סבל, איך תדע שאתה סובל? גם גואטמא בודהא עצמו נאלץ להכיר את הסבל כדי ליכול להתעלות מעליו. אחרי שאתה עובד עם הסבל - אתה מוציא את הגורמים אליו מתוכך (כי הגורמים לסבל נמצאים רק בתוכך) וכך מגיע לשמחה ואושר אין סופיים (כמובן, שזה לא פשוט כמו שזה נשמע

)

 

[gwizard]

לדוגמה...

אם אתה יודע לרכוב על אופניים...ועברו 10 שנים מאז שרכבת פעם אחרונה...האם תדע לרכוב עליהם שוב ? ויותר חשוב, האם תזכור את ההרגשה של לרכוב על אופניים ? אולי הדוגמה לא כל כך טובה, אך זאת הנקודה שאני מנסה להבהיר.

 

[מוסורסקי]

מעולם לא רכבתי על אופניים.

שוב, אתה מפספס כאן כמה נקודות. האחת מהן היא שאתה מגיע ל"נירוונה" - לאושר האין סופי משום שהתעלית על כל הגורמים לסבל. אז למה לך סבל אם אתה מאושר באופן נצחי? אתה מחפש תשובות בעולם של דואליות, בעוד התשובה נמצאת בעולם של 0 (ריקות). החשיבה של בודהא היא כבר לא החשיבה האנושית הרגילה. הקיום של הבודהא הוא כבר לא הקיום האנושי הרגיל. אל תשליך את ההתנהגות הרגשית והשכלית של בני אדם על מי שהוא כבר לא בן אדם. עוד נקודה היא של "יודע כל". הוא מסוגל להרגיש את מה שאתה מרגיש, ולכן מסוגל לדעת את הרגשת הסבל, אך הסבל לא יהיה שלו עצמו - אלא שלך. אני ממליץ לך לקרוא ספרון קצר: The Four Noble Truths של הוד קדושתו הדלאי-לאמה. את הספרון אתה יכול להשיג מאגודת ידידי הדהרמה (www.dharma.org.il) במחיר של כ-20 ש"ח. כמו כן, יש את הספר "בודהיזם" של לידיה ארן בסדרת "מה?דע!" שהוא ספר טוב מאוד. אתה יכול גם לחפש את נושא ארבע האמיתות הנאצלות ברשת (גם באנגלית וגם בעברית). זה יהיה הסבר יותר טוב ממה שאני מסוגל לתת דרך תשובות בפורום.

 

[gwizard]

תודה

 

[snowj303]

אני מסכים במאה אחוז

טוב לב, קשב ונתינה הם אלף-בית. נורא קל לזייף אבל מפגש עם ספרות מוסר רצינית, בין עם בודהיסטית, הינדית או חסידית, ממחיש בדרך-כלל כמה העניין לא פשוט. מבחינתי יומרות רוחניות גדולות בלי התבוננות עצמית נוקבת היא זיוף אחד גדול. שרות האלים לדעתי היא גם ואריאציה לדרך רוחנית מוסרית. משוררי הבהקטי ההודים מזקקים כל אחד בדרכו את הדרך הזו.

 

[Vendetta]

ההגדרות הניו-אייג'יות האלו...

מביאות לי את הסעיף. האם "רוחניות" היא דת ממוסדת כלשהי שניו-אייג'רים למיניהם מרגישים בעלי זכות לנכס לעצמם אותה ולקבוע לגביה קביעות חד-משמעיות? משום מה אני שומע יותר ויותר הגדרות מוזרות כאלו לגבי רוחניות, ובטוחני שמקור כולן הוא במטיפים ניו-אייג'ים. קראתי איפשהו בנבכי האינטרנט מאמר שבו הכותבת טוענת ש"ברוחניות אנחנו לא מאמינים בצירופי מקרים", כאילו שהיה מדובר בדת ממוסדת ורשמית ואותה גברת נכבדה היא הכוהנת הראשית בה. האם יהיה זה נכון לומר שפילוסופיה היא האמונה שאנחנו יכולים לרכוש את מרבית הידיעות שלנו על העולם באמצעות חשיבה הגיוניות גרידא? לא, מכיוון שזו רק גישה פילוסופית אחת מני רבות - הגישה של הרציואנליזם הקונטיננטלי. היא מייצגת רק פן אחד בפילוסופיה. זה נכון גם לגבי רוחניות - רוחניות אינה רק מדיטציות, ביטול האני או כל דבר אחר שניו-אייג'ר יעלה על דעתו, רוחניות היא כל דבר שמשמעותו חורגת מעבר לעולם החומר. מכאן שגם קריאת ספר זו רוחניות, וגם שהיד שהולך לפוצץ את עצמו ביחד עם ילדים ונשים מבצע מעשה רוחני. לא הכל ורדרד בממלכת הרוחניות כפי שהניו-אייג' רוצה שנאמין. אז לא, "ביטול האני" הוא לא מתכונת לחיים רוחניים יותר או פחות. אולי לחיים מוסריים יותר, אולי לחיים טובים יותר - זה עוד נתון לויכוח - אבל בוודאי שלא לחיים רוחניים יותר.

 

[אורי רז]

כשאני נתקל באנשים שמשתמשים

בהגדרות כאלה, אני נזכר במדיניות של רוזוולט - Speak softly and carry a big stick. שום דבר לא מאוס עלי יותר ממשפטים כמו 'הרשה לעצמך להזכר עוד' [= תוכיח לעצמך שהבולשיט שאני אומר הוא האמת, כי אני לא יכול] ו'אנו, העוסקים בתחומי המיסטיקה אמורים להתחבר לאינטואיציות שלנו' [= אתה לא מיסטיקן ולא חלק מהחבורה אם אתה לא חושב כמונו]. כפי שאמר מורי ורבי - תחליף גומי על המקל ותרתיח אותו בין רוחני לרוחני, זה יגן עליך מהדבקות ומתביעה על עבירה על תקנות בריאות הציבור ותקנות בריאות העם.

 

[כרמית.]

אותי הכי מוציא מדעתי

"אנחנו לא מתרגזים, אנחנו מכילים את הכעס והרגשות השליליים .מה מכילים. מה אנחנו.