danny girl
New member
הייתי רוצה שתקראו ../images/Emo15.gif
(מהאתר של סלון מזל) נוער חופשי מסמים אומר לא לאל סם! "אל-סם" היא קבוצת הורים ואזרחים מודאגים שרוצים להציל את הנוער התמים מנגע הסמים ומציפורניהם של מפתי-הקטינים וסוחרי הגלולות. המציאות, כמובן, היא שהנוער לא פונה לסמים כי איזה סוחר סמים ניגש אליו בפינת הרחוב ומפתה אותו, אלא בגלל שאנחנו חיים במדינה שלא מציעה כלום חוץ משעמום שגרתי, שגרה משעממת וחיים קשים. הנוער לא מחפש להתמכר לסמים, אלא להתנסות, מתוך סקרנות שאופיינית לכל מי שחייו רק התחילו. בעולם שמקהה את החושים ושוחק את הרגישות שלנו עד זוב דם וייאוש, הנוער רוצה להפעיל את החושים במלוא-העצמה, לגרות את קצה האשליות, לחוש דברים חדשים, בלתי-צפויים, ריגושים בלתי ניתנים לשליטה: להרגיש חופש, אפילו בעומקו של תעתוע כימי. ב"אל-סם" יודעים שהסמים הם לא המחלה עצמה, אלא סימפטום בלבד של חברה בה הנוער כלוא בתוך צורת חיים שהוא שונא, אבל הם ממשיכים בשלהם: נלחמים בסימפטום בזמן ששורש מתחשל ומייצב את אחיזת המוות שלו בכל פן ופן בחיינו. האם באמת אפשר לצמצם את נגע הסמים ללא ניסיון לשנות את צורת החיים של הנוער הנמלט אליהם? כשהמציאות לא משאירה לנו הרבה תקווה, כששעות הפנאי שלנו מצטמצמות, כשהלחץ עלינו גובר וגובר עד שכמעט בלתי אפשרי ליהנות מבלי להשכיח בעצמנו באופן מוחלט ובעזרת כימיקלים את מצב החיים שלנו, כשהחינוך המתחסד, הדיכוי והלחץ הפסיכולוגי בונים בנפש שלנו מחסומים רגשיים עמוקים כל כך עד שניתן לפרוץ אותם רק בעזרת כמויות רעילות של אלכוהול, כשהדחף החולני לחדגוניות, מצויינות ותחרותיות מוביל אנשים למשקאות המשכרים ולעשן הסיגריות הרעיל בגיל צעיר כדי 'להתקבל', 'להצליח' מבחינה חברתית ו'לא להיות שונה'... כשכל זה קורה, האם מפליא אתכם שמאות אלפים מאתנו פונים לגירויים, לצבעוניות ולשחרור שבסמים? האם המציאות שלנו, זו שאגודת "אל-סם" איננה חושבת שיש לשנותה, משאירה לנו ברירה אחרת? מה שבאמת מפליא הוא שלא כל הנוער פונה לסמים כדי לשכוח את העובדה שאתם כולאים אותנו בתוך בתי ספר, בתי עסק ובתי אב עקרים. האם לא רואים ב"אל סם" את הקשר בין השימוש בסמים לטרטור היומיומי של המורים, שדוחסים לנו עובדות ותאריכים למוח בתקופה בחיינו בה מיליון דברים אחרים ממלאים את ראשנו, תקופה בה אנחנו עסוקים בלגלות את עצמנו, ואת העולם כולו? האם אין לשימוש בסמים קשר להתנהגות המבוגרים, שתכננו ושרטטו כבר את מהלך חיינו מהעריסה עד לקבר, בשבילנו ובמקומנו, ונמצאים במאמץ תמידי לכבות בנו כל נצוץ של תקווה לאורח חיים אחר? ומה עם הנזק הנפשי האדיר שגורם לנו המרוץ המטורף אחר ה"הצלחה", מרוץ בחסות הורים, מורים ובוסים - האם הוא לא מתקשר לשימוש בסמים? והדלות, הריקנות והשעמום שמאפיינים את זמן-הפנאי שלנו אחרי שהצרכנות ותרבות הצפייה הסבילה רוקנו אותנו מכל יצירתיות ודמיון - האם זה לא דוחף אנשים לנסות סמים? ועדיין מתעקשים "אל-סם" לדבר על פיזיולוגיה, על כימיה, על בריאות... מה אתכם, אתם עיוורים? אתם לא רואים שאת הנוער שבעצמכם חינכתם למזון פלסטיק קפוא ומהיר לא מעניינת הבריאות? הנוער שאתם שולחים לכיתות הלימוד ופלוגות הצבא זקוק נואשות להנאה, לכיף, לחופש, ואם הובהר לו שלא יצפה לזה מהחיים שאתם מאלצים אותו לחיות, הוא יחפש את זה בחומרים סינתטיים, ולעזאזל הבריאות. אילו הייתם מנסים להבין את הנוער במקום להביט בו מלמעלה בזלזול, הייתם אולי מבינים את הטעות שלכם. אגודת "אל-סם" לא מפסיקה לרגע להיות חלק מעולם המבוגרים שמדכא ומוחץ את הרוח שלנו. מה שהם מכנים "מרד נעורים" )דבר שלא היה קיים אילולא הייתה קיימת תרבות של דיכוי מצד המבוגרים( רק ילך ויגדל. האם באמת האמנתם שהשעשועונים ותוכניות ההיכרויות שאתם מביימים עבורנו בטלוויזיה יספיקו כדי להשכיח את כל הפחדים, ההתלבטויות ורגשי האשם שהחינוך השטחי והדל שלכם לא יכול לפתור? אז עכשיו, אחוזי המעשנים, השיכורים והמסוממים עונים לכם: לא! כל עוד לא תאפשרו לנו למצוא פתרון משלנו )לא יועצת בית הספר(, תרבות ההרס העצמי של ימי שישי ושל הפאבים תימשך. לא יעזרו וועדות ממשלתיות עם ח"כים זקנים בחליפות שלא יודעים כלום על הנוער וגם לא שוטרים וחוקרים שבמקום לחנך מעדיפים להעניש. ולא תעזור גם אגודת "אל-סם" עם הסיסמאות הפשטניות והמטופשות שלה. "סמים מסוכנים לחופש שלך" – והשוטרים לא? והחוקים לא? וצה"ל לא? ובתי הספר לא? "סמים מוחקים את הבנאדם"- והשוטרים לא? והחוקים לא? וצה"ל לא? ובתי הספר לא? אל תגידו גם "זה לא 'קול' להיות מסטול", תגידו פשוט שלא צריך להיות 'קול'. בכלל. חנכו לביטול תרבות הנוער הפגומה שמנציחה את מחנאות ה"מקובלים" וה"לא-מקובלים", מפני שזה לא חייב להיות ככה. כל עוד לא נשבור את חוקי המשחק של הדור שלכם, של המבוגרים, נמשיך להיות מדוכאים ומיואשים מצד אחד, ולכודים בחיפוש אחר הנאה רגעית )והרסנית( מצד שני. בוודאי שסמים הם לא פתרון. גם אנחנו חושבים ככה, אבל גם היחידה למלחמה בסמים היא לא פתרון. וגם הכלא לא. "אל-סם", כמו שאר החברה, מסתמכים על הפחדה ואיומים במקום לנסות לחפש פתרונות אמיתיים להקלה על החיים שלנו. זה יותר קל בשבילם. כמו שהחברה צריכה להבין ששוטרים סמויים, גזרי דין וקציני-מבחן הם לא פתרון, "אל סם" – שמשתפת פעולה בשמחה עם הדרך הזו – צריכה להבין שאפילו אם היא תמשיך להפחיד את הנוער עם תמונות של פרצופים מעוותים ומשפטים כמו "סמים מוחקים יחסים", או "סמים פוגעים בתפקוד המיני" – הנוער עדיין יפנה לסמים ואלכוהול, כי חינוך באמצעות הפחדה ואיומים הוא לא חינוך והוא לא יעיל, בייחוד בנושא הזה. אז אם אתם רוצים שהנוער יפסיק לפנות אל הסמים, העישון והאלכוהול, תרדו מאתנו קצת; תנו לנו מרחב, תנו לנו חופש. תפסיקו להלחיץ אותנו עם מבחנים, פקודות, טפסים וציפיות אינסופיות ותאפשרו לנו לנסות לקחת אחריות על החיים שלנו. איך אתם מצפים שהנוער יתנהג באחריות בנושא הסמים, השתייה והעישון אם אתם מחנכים אותנו מכיתה א' לציית לכם, למלא הוראות ופקודות, לא לחשוב בעצמנו ולהיות תמיד קשובים לסמכויות? אם אתם יוצרים אנשים צייתנים וכפופים, לא תראו בהם חוש-אחריות, מפני שאחריות באה יד ביד עם שליטה על החיים שלך, ונוער אחראי באמת יזרוק לפח את כל הפתרונות המזויפים: את הסמים, הסיגריות, האלכוהול, בית הספר, המשטרה, הצבא, הממשלה, הדת, הלאומיות, המדינה, ואת כל שאר הדברים שקיימים מאות שנים והצליחו עד כה רק להחמיר את המצב. אנחנו רוצים נוער חופשי באמת, נוער ערני העומד על המשמר כנגד אלו שבאים לגנוב ממנו את השנים היפות ביותר בחייו בשם כל מיני מוסדות שהוא לא חלק פעיל בהם ולמען כל מיני פרוייקטים שהוא לא לקח חלק בתכנונם. אולי נוער מהסוג הזה מפחיד את המבוגרים, את ההורים שלנו, ובגלל זה הם שולחים את "אל-סם" "להציל" אותנו מהשתעבדות לסמים כדי לשעבד אותנו ללימודים, לצבא ולעבודה. אז אנחנו אומרים לנוער: קחו את הסמים, את המחברות, את הסיגריות, את צו-הגיוס, את האלכוהול, את "ראש 1", ואת המדבקות של "אל-סם" ותשרפו את כולם! חופש לא מקבלים במתנה, לא משאילים ולא מבקשים, בשביל חופש נאבקים באלו ששולטים בנו. • * * מתוך כרוז של הבריגדה האנרכיסטית של הגליל העליון מאמצע שנות התשעים
(מהאתר של סלון מזל) נוער חופשי מסמים אומר לא לאל סם! "אל-סם" היא קבוצת הורים ואזרחים מודאגים שרוצים להציל את הנוער התמים מנגע הסמים ומציפורניהם של מפתי-הקטינים וסוחרי הגלולות. המציאות, כמובן, היא שהנוער לא פונה לסמים כי איזה סוחר סמים ניגש אליו בפינת הרחוב ומפתה אותו, אלא בגלל שאנחנו חיים במדינה שלא מציעה כלום חוץ משעמום שגרתי, שגרה משעממת וחיים קשים. הנוער לא מחפש להתמכר לסמים, אלא להתנסות, מתוך סקרנות שאופיינית לכל מי שחייו רק התחילו. בעולם שמקהה את החושים ושוחק את הרגישות שלנו עד זוב דם וייאוש, הנוער רוצה להפעיל את החושים במלוא-העצמה, לגרות את קצה האשליות, לחוש דברים חדשים, בלתי-צפויים, ריגושים בלתי ניתנים לשליטה: להרגיש חופש, אפילו בעומקו של תעתוע כימי. ב"אל-סם" יודעים שהסמים הם לא המחלה עצמה, אלא סימפטום בלבד של חברה בה הנוער כלוא בתוך צורת חיים שהוא שונא, אבל הם ממשיכים בשלהם: נלחמים בסימפטום בזמן ששורש מתחשל ומייצב את אחיזת המוות שלו בכל פן ופן בחיינו. האם באמת אפשר לצמצם את נגע הסמים ללא ניסיון לשנות את צורת החיים של הנוער הנמלט אליהם? כשהמציאות לא משאירה לנו הרבה תקווה, כששעות הפנאי שלנו מצטמצמות, כשהלחץ עלינו גובר וגובר עד שכמעט בלתי אפשרי ליהנות מבלי להשכיח בעצמנו באופן מוחלט ובעזרת כימיקלים את מצב החיים שלנו, כשהחינוך המתחסד, הדיכוי והלחץ הפסיכולוגי בונים בנפש שלנו מחסומים רגשיים עמוקים כל כך עד שניתן לפרוץ אותם רק בעזרת כמויות רעילות של אלכוהול, כשהדחף החולני לחדגוניות, מצויינות ותחרותיות מוביל אנשים למשקאות המשכרים ולעשן הסיגריות הרעיל בגיל צעיר כדי 'להתקבל', 'להצליח' מבחינה חברתית ו'לא להיות שונה'... כשכל זה קורה, האם מפליא אתכם שמאות אלפים מאתנו פונים לגירויים, לצבעוניות ולשחרור שבסמים? האם המציאות שלנו, זו שאגודת "אל-סם" איננה חושבת שיש לשנותה, משאירה לנו ברירה אחרת? מה שבאמת מפליא הוא שלא כל הנוער פונה לסמים כדי לשכוח את העובדה שאתם כולאים אותנו בתוך בתי ספר, בתי עסק ובתי אב עקרים. האם לא רואים ב"אל סם" את הקשר בין השימוש בסמים לטרטור היומיומי של המורים, שדוחסים לנו עובדות ותאריכים למוח בתקופה בחיינו בה מיליון דברים אחרים ממלאים את ראשנו, תקופה בה אנחנו עסוקים בלגלות את עצמנו, ואת העולם כולו? האם אין לשימוש בסמים קשר להתנהגות המבוגרים, שתכננו ושרטטו כבר את מהלך חיינו מהעריסה עד לקבר, בשבילנו ובמקומנו, ונמצאים במאמץ תמידי לכבות בנו כל נצוץ של תקווה לאורח חיים אחר? ומה עם הנזק הנפשי האדיר שגורם לנו המרוץ המטורף אחר ה"הצלחה", מרוץ בחסות הורים, מורים ובוסים - האם הוא לא מתקשר לשימוש בסמים? והדלות, הריקנות והשעמום שמאפיינים את זמן-הפנאי שלנו אחרי שהצרכנות ותרבות הצפייה הסבילה רוקנו אותנו מכל יצירתיות ודמיון - האם זה לא דוחף אנשים לנסות סמים? ועדיין מתעקשים "אל-סם" לדבר על פיזיולוגיה, על כימיה, על בריאות... מה אתכם, אתם עיוורים? אתם לא רואים שאת הנוער שבעצמכם חינכתם למזון פלסטיק קפוא ומהיר לא מעניינת הבריאות? הנוער שאתם שולחים לכיתות הלימוד ופלוגות הצבא זקוק נואשות להנאה, לכיף, לחופש, ואם הובהר לו שלא יצפה לזה מהחיים שאתם מאלצים אותו לחיות, הוא יחפש את זה בחומרים סינתטיים, ולעזאזל הבריאות. אילו הייתם מנסים להבין את הנוער במקום להביט בו מלמעלה בזלזול, הייתם אולי מבינים את הטעות שלכם. אגודת "אל-סם" לא מפסיקה לרגע להיות חלק מעולם המבוגרים שמדכא ומוחץ את הרוח שלנו. מה שהם מכנים "מרד נעורים" )דבר שלא היה קיים אילולא הייתה קיימת תרבות של דיכוי מצד המבוגרים( רק ילך ויגדל. האם באמת האמנתם שהשעשועונים ותוכניות ההיכרויות שאתם מביימים עבורנו בטלוויזיה יספיקו כדי להשכיח את כל הפחדים, ההתלבטויות ורגשי האשם שהחינוך השטחי והדל שלכם לא יכול לפתור? אז עכשיו, אחוזי המעשנים, השיכורים והמסוממים עונים לכם: לא! כל עוד לא תאפשרו לנו למצוא פתרון משלנו )לא יועצת בית הספר(, תרבות ההרס העצמי של ימי שישי ושל הפאבים תימשך. לא יעזרו וועדות ממשלתיות עם ח"כים זקנים בחליפות שלא יודעים כלום על הנוער וגם לא שוטרים וחוקרים שבמקום לחנך מעדיפים להעניש. ולא תעזור גם אגודת "אל-סם" עם הסיסמאות הפשטניות והמטופשות שלה. "סמים מסוכנים לחופש שלך" – והשוטרים לא? והחוקים לא? וצה"ל לא? ובתי הספר לא? "סמים מוחקים את הבנאדם"- והשוטרים לא? והחוקים לא? וצה"ל לא? ובתי הספר לא? אל תגידו גם "זה לא 'קול' להיות מסטול", תגידו פשוט שלא צריך להיות 'קול'. בכלל. חנכו לביטול תרבות הנוער הפגומה שמנציחה את מחנאות ה"מקובלים" וה"לא-מקובלים", מפני שזה לא חייב להיות ככה. כל עוד לא נשבור את חוקי המשחק של הדור שלכם, של המבוגרים, נמשיך להיות מדוכאים ומיואשים מצד אחד, ולכודים בחיפוש אחר הנאה רגעית )והרסנית( מצד שני. בוודאי שסמים הם לא פתרון. גם אנחנו חושבים ככה, אבל גם היחידה למלחמה בסמים היא לא פתרון. וגם הכלא לא. "אל-סם", כמו שאר החברה, מסתמכים על הפחדה ואיומים במקום לנסות לחפש פתרונות אמיתיים להקלה על החיים שלנו. זה יותר קל בשבילם. כמו שהחברה צריכה להבין ששוטרים סמויים, גזרי דין וקציני-מבחן הם לא פתרון, "אל סם" – שמשתפת פעולה בשמחה עם הדרך הזו – צריכה להבין שאפילו אם היא תמשיך להפחיד את הנוער עם תמונות של פרצופים מעוותים ומשפטים כמו "סמים מוחקים יחסים", או "סמים פוגעים בתפקוד המיני" – הנוער עדיין יפנה לסמים ואלכוהול, כי חינוך באמצעות הפחדה ואיומים הוא לא חינוך והוא לא יעיל, בייחוד בנושא הזה. אז אם אתם רוצים שהנוער יפסיק לפנות אל הסמים, העישון והאלכוהול, תרדו מאתנו קצת; תנו לנו מרחב, תנו לנו חופש. תפסיקו להלחיץ אותנו עם מבחנים, פקודות, טפסים וציפיות אינסופיות ותאפשרו לנו לנסות לקחת אחריות על החיים שלנו. איך אתם מצפים שהנוער יתנהג באחריות בנושא הסמים, השתייה והעישון אם אתם מחנכים אותנו מכיתה א' לציית לכם, למלא הוראות ופקודות, לא לחשוב בעצמנו ולהיות תמיד קשובים לסמכויות? אם אתם יוצרים אנשים צייתנים וכפופים, לא תראו בהם חוש-אחריות, מפני שאחריות באה יד ביד עם שליטה על החיים שלך, ונוער אחראי באמת יזרוק לפח את כל הפתרונות המזויפים: את הסמים, הסיגריות, האלכוהול, בית הספר, המשטרה, הצבא, הממשלה, הדת, הלאומיות, המדינה, ואת כל שאר הדברים שקיימים מאות שנים והצליחו עד כה רק להחמיר את המצב. אנחנו רוצים נוער חופשי באמת, נוער ערני העומד על המשמר כנגד אלו שבאים לגנוב ממנו את השנים היפות ביותר בחייו בשם כל מיני מוסדות שהוא לא חלק פעיל בהם ולמען כל מיני פרוייקטים שהוא לא לקח חלק בתכנונם. אולי נוער מהסוג הזה מפחיד את המבוגרים, את ההורים שלנו, ובגלל זה הם שולחים את "אל-סם" "להציל" אותנו מהשתעבדות לסמים כדי לשעבד אותנו ללימודים, לצבא ולעבודה. אז אנחנו אומרים לנוער: קחו את הסמים, את המחברות, את הסיגריות, את צו-הגיוס, את האלכוהול, את "ראש 1", ואת המדבקות של "אל-סם" ותשרפו את כולם! חופש לא מקבלים במתנה, לא משאילים ולא מבקשים, בשביל חופש נאבקים באלו ששולטים בנו. • * * מתוך כרוז של הבריגדה האנרכיסטית של הגליל העליון מאמצע שנות התשעים