היית צריכה לבקש

[michal@gal]

היית צריכה לבקש

הקומיקס הזה מעלה הרבה מחשבות על חלוקת התפקידים בין בני זוג במשפחה.

https://english.emmaclit.com/2017/05/20/you-shouldve-asked/

הכותבת אומרת שגם אם חלוקת התפקידים היא "שיוויונית" ובן הזוג עושה מחצית ממטלות הבית, העומס המנטלי נשאר על האישה.
היא זו שתתכנן את חלוקת התפקידים ותחלק מטלות.
האישה נאלצת להיות ה"מנהלת" של משק הבית ובן הזוג יעדיף להשאר במעמד של "עובד" ללא אחריות. לא יוזם, עושה בדיוק את המוטל עליו ולא שום דבר מעבר לזה.
בהרבה מקרים בת הזוג תעדיף לעשות בעצמה מאשר להשקיע את המאמץ המנטלי בלהעביר את התפקיד לבן הזוג.

מה המצב אצלכן?

האם גם את מוצאת את עצמך "מנהלת" את בן הזוג ומחלקת לו מטלות? או שאולי אצלכם זה הפוך?

עד כמה שיוויונית חלוקת המטלות בבית?

מי אחראי לזכור ימי הורים/מועדי חיסונים/לקבוע תור לרופא וכו'?

 

[חייבתלהגיב]

מצד אחד, יש דברים שאני אחראית עליהם,

כמו בית הספר, בגדים, צעצועים, ספרים, חוגים, רפואה, וכו'. מצד שני, יש דברים שהוא אחראי עליהם כמו כל מה שקשור לאוטו, למחשבים ולאלקטרוניקה, לחשמל, תשלום חשבונות, תיקונים בבית (גם אם מדובר בלהזמין מישהו שיתקן), וכו'. נכון שלכאורה הדברים שאני אחראית עליהם לא קשורים אליי אלא רק לילדות, ואילו רוב הדברים שהוא אחראי עליהם קשורים גם אליו, אבל במאזן של כך שהדברים צריכים להיעשות, זה לא מאוד משנה. בסופו של דבר, אני לא יכולה להתלונן על החלוקה בבית שלנו, לא מבחינת מטלות שוטפות ולא מבחינת חלוקת אחריות.

מה שכן, תמיד מעצבן אותו שהוא שואל אותי, נניח, "את רוצה איקס?" ואני לא מוכנה לקרוא לזה משהו שאני רוצה, אלא משהו שהבנות / הוא רוצים / צריכים.

 

[איילה א]

אף אחד מאתנו לא מנהל את השני.

יש לנו חלוקה של תחומי אחריות. לי, למשל, אין שום מושג איך מפעילים את מכונת הכביסה. לעומת זאת קיפולים הם בתחום האחריות שלי. החלוקה שלנו מאוד שיוויונית ואף אחד לא מרגיש מקופח, כיוון שחילקנו את המטלות תוך התחשבות מקסימלית במטלות שכל אחד מאתנו מתעב. לשמחתי הוא באמת לוקח אחריות על מה שמוגדר כאחריות שלו. למשל, אם תורו לאסוף את הילד מהגן והוא נתקע, הוא דואג לסידור חלופי ורק מעדכן אותי.
ספציפית מועדי חיסונים ותור לרופא זה שלי. לעומת זאת קבוצת הוואטסאפ של הגן היא שלו. לא חושבת שהייתי רוצה להתחלף

 

[mykal]

לפני תשובות

ומספר תובנות שלי מנסיון חיי.
1)אין מושג כזה שיויון, בשוםם תחום ובשום ענין,
השאיפה לשם מתישה ומיותרת.
2)תפקידים בבית (כמו בעבודה כמו בשכנות בחברות) היא תלוית אופי בסיסי
תלוית אינטרסים, כישורים ואינטראקציות בינאישיות.
ועכשיו לזוגיות האישית לפי השאלות:
האם גם את מוצאת את עצמך "מנהלת" את בן הזוג ומחלקת לו מטלות? או שאולי אצלכם זה הפוך?
נראה לי שהיו תקופות שאני ניהלתי מתוקף העובדה שהדברים היו תלויים בי,
למשל, כשילדתי והיה לטפל בתינוק, והוא היה בחוץ, והיה צריך לארגן יותר בבית.
או שברבות הזמן צרכים השתנו אז הוא ניהל ענינים מסוימים ואני אחרים,
אני הייתי שר הפנים והוא שר החוץ.
אבלמאז ומעולם הוא ערך קניות אני הכנתי רשימת מצרכים--אבל הוא מאוד עצמאי והוסיף לפי הכדאיות הצורך, אבל כי להוריו היתה מכולת וזה זרם אצלו.
עד כמה שיוויונית חלוקת המטלות בבית?
שוב, אני עשיתי הרוב בתוך הבית, אבל בהחלט עזר גם מיוזמתו,
האחריות היתה שלי, אבל הרבה שנים יש לי עוזרת, אבל הוא זה שמוזג קפה ומגיש, הוא זה שנתן ארוחות לילדים ואני בישלתי, בהחלט התחלקנו.
מי אחראי לזכור ימי הורים/מועדי חיסונים/לקבוע תור לרופא וכו'?
לקבע תור לרופאים, תלוי למי ותלוי איפה, לקופ"ח ענינים שבשגרה
פעם לא קבענו הלך מי שהיה פנוי, לבי"ח הוא כי הוא עובד שם.
ימי הורים בד"כ הלכנו יחד. היום כשאנחנו כבר לא מתמודדים עם
התאריכים האלה אלא עם ימי זכרון להורים

אז כל אחד את שלו ומזכירים ומשתפים.
ורק ענין אחרון, כמו שהצרכים משתנים בחלוף הזמנים,
כך קורה שגם התפקידים משתנים.
וכשהילדים נוסעים לחו"ל ואני מתבקשת להיות אצלם כבייביסיטר,
הוא אמנם עוד עובד, אבל לפחות בחלק מהזמן מצטרף ובהחלט "עוזר".

 

[יהלום29]

אנחנו חולקים

לא שיוויוני, אבל זה מה שעובד לנו.
בעקרון רוב עבודות הבית הן דווקא עליו - הוא אחראי למדיח ולכלים, ולאחרונה גם להפעיל מכונות כביסה.
אני כן אחראית על המטלות מבחינת לזכור - אני זאת שעוקבת אחרי הקבוצות וואטסאפ ויודעת מה יש מתי לכל אחד. גם אחראית לחוגים ולהרשמות. פחות או יותר כל מה שקשור לילדים הוא עליי. אבל אם אני צריכה מתנת יום הולדת אז אני בהחלט יכולה לשלוח אותו לקנות במקומי. הוא לא יעשה את זה על דעת עצמו כי זה בתחום שלי.
בעלי אחראי לדאוג לרכבים ולכל הטכנאים בבית פשוט כי הוא יותר טכני ממני (יודעת שזה מגדרי אבל אצלנו זה גם נכון)
&nbsp

 

[פרפרי אהבה]

בתקופה שהייתי בשמירת הריון

הוא עשה הכל כמעט אבל נדיר שזה היה מיוזמתו וזה די חירפן אותי כי אני לא אוהבת "לנהל" גם אם הוא זה שמבקש. גם עכשיו בלילה הוא אומר לי להעיר אותו אם צריכה עזרה או רוצה שיתעורר במקומי כי הוא לא מתעורר מהבכי שלה וזה מחרפן אותי כי אם אני כבר התעוררתי -מה זה משנה כבר...
&nbsp
נכון לעכשיו בגלל שאני בחופשת לידה- אני עושה את רוב הדברים. לקחתי על עצמי את הקניות גם כי זה מעסיק אותי וגם כי כבר הוכחתי שמתי שאני עושה קניות-זה יוצא לנו יותר זול. לנקות אני היחידה שמנקה. הוא מנקה אם משהו התלכלך לו וזה לרוב הוא שם לב אם אני דואגת שהוא ישים לב. הוא אחראי על גיהוץ ש99 אחוז מהדברים של הגיהוץ הם שלו ועל כביסות וכל מה שקשור לביורקרטיה.
&nbsp
חיסונים ורופאים למיניהם- אלא אם זה רופא מומחה ורוצה שיבוא איתי- אני זו שקובעת כי אני זו שהולכת עם הקטנה.

 

[עדיקים]

המצב אצלנו

אני מרגישה שהחלוקה אצלנו לא שוויונית אבל גם אני אשמה. אני המנהלת וקשה לי לשחרר ולהאציל סמכויות.
במשפחה של האיש אף אחד אצלו לא אוהב לעשות מטלות בבית אני לעומת זאת הייתי חולת נקיון (השתניתי מאז שנולדו הילדים ועכשיו פחות), אוהבת סדר, לא אוהבת לאגור כביסה, כלים בכיור וכד' ולכן בסופו של דבר המטלות האלה הן באחריותי. כשהיו באחריותו עצבן אותי שלא עושה אותן מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה ולכן עדיף לי ככה. גם הסופר באחריותי מבחירה כי אני אוהבת ונהנית

. תשלומים תורים לרופא ימי הורים וכד' גם באחריותי, בירוקרטיה זה לא החלק שלו בכלל. אני מטפלת גם בניירת שלו כשצריך.
מצד שני האיש לוקח חלק גדול בטיפול בילדים, לוקח אותם לטיולים, לבריכה לים גם כשאני אחרי שבוע עמוס עייפה ולא מצטרפת. מרדים אותם כל לילה וקורא איתם לפני השינה, לוקח ומארגן אותם למסגרות בבוקר.
יש גם מטלות שהן באחריותו אבל הן לא ממש בשוטף, לדוגמא כשתכננו את הבית הוא עשה את מרבית העבודה מול אנשי המקצוע, הוא עיצב ותכנן וחיפש את האביזרים הדרושים אני הצטרפתי בדרך כלל לבחירות הסופיות. גם היום כשלא כל הריהוט מושלם ואנחנו ממשיכים בקניות הוא זה שהולך בודק ומחפש. כשמוצא משהו שנראה לו מתאים מזמין אותי להצטרף אליו שאראה ונחליט יחד אם כדאי לקנות.
אני כרגע מרוצה מהמצב ככה, אם הייתי רוצה בטוחה שהיה יכול להיות אחרת.

 

[debby12]

מעניין הקומיקס הזה

את מנויה עליו?

על כל פנים - הרבה ממה שהוא כותב על ה mental load הוא נכון - הוא באמת בלתי נראה, ומאוד מתיש/צורך הרבה עבודה.

נדמה לי שאצלנו במטלות הפיזיות אני עושה רבע בערך וה-

נושא בשלושת רבעי. הוא עושה את כל הדברים הטכניים שגברים עשו לפני מאה שנה - מטפל ברכבים, תיקונים/שיפוצים/תחזוקים בבית, בגינה, וכאלה. וגם בבית הוא "מוביל-עלי בדברים כמו רחיצת כלים, קיפול כביסה, ספונג'ה וכאלה. לא שאני לא עושה כלום - אבל אני במקום השני....

מצד שני ב mental load - אני מובילה.... אני אחראית על תשלום חשבונות (יש פה אלפים. כל ביקור רופא זו סאגה עם ניירת כי זה יורד ממס), על ניירת בכלל (ע"ע אלפים/רבבות), על לזכור את מבוך הפעילויות של ילדות הבית, ביקורי רופא וניהול על באופן כללי

כשאני בנסיעות עבודה אני כל הזמן בקשר עם מורים/הורים אחרים ושולחת לו הודעות ותזכורות. ואפילו אז זה לא תמיד עוזר. למשל היה לאחת הבנות תור לאורתודנט כשלא הייתי, הזכרתי לו יומיים לפני, יום לפני, ובערב לפני. כשהגיע הבוקר המיוחל הוא שכח

אז הודות לקומיקס זה - אני שמחה לראות שיש שם למטלות הבלתי נראות שלי. מצד שני אני מרגישה שאנחנו די שיוויוניים כי הוא מוביל עלי במטלות הכן-נראות.

ואני מודה שאני לא משחררת את ה mental load מכיון שיודעת שהוא לא מצליח לזכור דברים כאלה

 

[michal@gal]

הגעתי אליו במקרה

בעצם, לא ממש במקרה

גוגל המליץ לי עליו.
מותקן לי בטלפון הנייד הלאונצ'ר של גוגל, והוא מציע לי מאמרים לקרוא בנושאים שמעניינים אותי. השבוע הוא הציע לי קישור למאמר שמדבר על הקומיקס הזה, בתור מאמר בנושא משפחה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[עדיקים]

המשפט האחרון שלי קלע בול למה שקורה אצלנו

אני לא משחררת כי הוא לא זוכר.
מצד שני האם זה נכון? אם היינו משחררות אולי הם היו לוקחים יותר אחריות וזוכרים? כשהוא מאוד רוצה לזכור משהו הוא זוכר אצלי.
לפחות זו הסיבה שבגללה אני לפחות לא משחררת.
אצלנו מטלות היומיום גם נופלות עליי אבל זה באמת כי לי יותר חשוב סדר ונקיון ממנו ואם אעביר אליו מטלות אלה זה פחות יתאים לי. למדתי לשחרר ולדרוש מעצמי פחות ברמת הנקיון. יש עוזרת אחת לשבועיים, רובוט שמנקה כמעט כל יום את הרצפה, אני מתחזקת את הבית בשוטף אבל לא משועבדת לנקיון כי זה לוקח המון זמן ואנרגיות שאין לי. אם זה היה חשוב לו כמו שזה חשוב לי יכולתי להעזר בו אבל זה לא ככה בכלל. המשפחה שלו תמיד משבחת אותי איך אני מתחזקת את הבית ושהוא כזה נקי. אני רואה גם איפה שלא

.

 

[עדיקים]

המשפט האחרון שלך

 

[trilliane]

אני חיה עם חולה ניקיון אז... לא

יש לנו חלוקה, אבל הוא זה שתמיד מעיר לי כי הוא הרבה יותר רגיש לנשוא, כאמור.
בכל מקרה מה רע בלנהל ולהיות זאת שקובעת? כן, עם הכוח מגיעה גם האחריות, אבל עדיין, כוח...

באופן כללי אני מעדיפה לקבוע לאדם אחר מה לעשות משיקבעו לי (זה לא האופן שבו אנחנו מתנהלים, אבל זה לא רע בעיניי).

 

[נהורית1]

הדור הזה שונה מדורות קודמים.

אם בדורות קודמים רוב העומס של מטלות הבית היה על
האשה, כי היא לא עבדה בחוץ וגידלה ילדים, הרי עכשיו
זה שונה, גם הבעל משתתף במטלות הבית. ואני רואה
את ההבדל בין בעלי לבין הבנים. הייתה תקופה שלא עבדתי
עד שהילדים גדלו, ובתקופה זו רוב מטלות הבית היו עלי.
כשהתחלתי לעבוד זה לא כל כך השתנה. לכן גם הכנסתי
את הבנים לתוך הקלחת הזו של עזרה בבית, ולכן הבנים
עכשיו לוקחים חלק די נכבד במטלות הבית וטיפול בילדים.
זה סגנון החיים עכשיו, שגם בעלים ישתתפו בעזרה לכל מה
שיידרש.

 

[winterfell]

אצלנו

הוא אחראי על רוב התפעול השוטף של הבית ביום-יום - כלים, כביסה, קניות וכאלה.
הוא גם אחראי על חשבונות, ושנינו שותפים לקביעת תורים לרופאים והליכה לשם. הבעיה שהזכרון שלי נוראי בזמן האחרון, אתמול פשוט שכחתי שהיה לקטן שלי תור לרופא עיניים...
אני והסבתות אחראיות על הוצאה מהגן ולקיחה לחוגים ולטיפולים שונים (ויש הרבה...)
התחומים שהם האחריות שלי - להחליט מה אוכלים, לדאוג שיהיו מצרכים בבית (בן הזוג קונה ומכין, אבל כאן דווקא הוא מחכה שאגיד לו מה), לחשוב על פעילויות לילדים ולנו ולהוציא לפועל. כל מיני דברים "רכים" יותר...

 

[נוסעת27]

אצל כל זוג זה אחרת

בן דוד שלי למשל מנהל את מרבית משק הבית פלוס טיפול בילדים בזמן שבת הזוג מפהקת על הספה.
אצלנו זה פשוט מחולק לפי מה שכל אחד אוהב לעשות. בן הזוג שלי אוהב לכבס ברמה שהוא מעדיף שלא אתקרב למכונת הכביסה, אז זה תחום האחריות שלו. כלים במדיח שנינו שמים, אני לא חושבת שהוא מנקה משהו אז אני אחראית על הנקיון והוא עוזר לי במה שאני מבקשת. בטוטאל אני חושבת שאני עושה יותר אבל אני בוחרת לעשות זאת כי אני חושבת שאני עושה זאת טוב יותר ושמה לב יותר לפרטים שלא עולים בדעתו. ואני לא מתחשבנת או מתרמרמת על זה. הוא תורם את חלקו בדרכים אחרות. וגם אם אצטרך לבקש אז מה? לגברים לפעמים צריך להסביר כי הם לא חושבים על הדברים כמונו או רואים דברים אותו הדבר (בן הזוג שלי ממש לא שם לב ללכלוך שישר קופץ לי לעין מקילומטרים).

 

[human garbage]

הגעתי מהראשי

 

[debby12]

ברוכ/ה הבא/ה