היי אני אמא לנסיכה בת 4 ולתינוק בן 3.5 חודשים

[eliya79]

היי אני אמא לנסיכה בת 4 ולתינוק בן 3.5 חודשים

וחיה בנפרד מבעלי - עזב את הבית לפני כחודש וחצי בערך ואנחנו בתחילתו של תהליך גירושים.

קצת רקע:
לי אלו נישואים ראשונים ולבעלי שניים (יש לו 3 ילדים מהם) התחתנו מתוך אהבה גדולה ומתוך ידיעה שיהיה קשה
אבל לא ידענו עד כמה זה יהיה קשה..
הילדים שלו מהנישואים הראשונים בלתי נסבלים והם בעצם הסיבה לפרידה שלנו.
הם שקרנים בצורה מגעילה ההתנהגות שלהם דוחה לבעלי מאוד קשה איתם אבל הם עדיין הילדים שלו
ואני מבינה את בעלי אבל בגלל כל מיני דברים שקרו בשנה האחרונה החלטתי לשים לזה סוף כיוון שהפכתי להיות
אדם עצבני, חסר סובלנות, כועסת נורא (כעס שלצערי יוצא בעיקר על הבת שלי..) - עצובה וממש לא מאושרת.

למרות כל מה שרשמתי למעלה ניסיתי לתת עוד צ'אנס לזוגיות שלנו ולו רק בשביל הילדים שלנו ובעיקר לילדה אבל לא
הצליח לנו אני שלמה עם ההחלטה הזו.

אז ככה:
מאז שבעלי עזב את הבית הסברתי לבת שלי שאני ואבא כבר לא חברים ועכשיו הוא כבר לא גר איתנו אלא אצל סבתא (אמא שלו)
אבל שנינו מאוד מאוד אוהבים אותה ואני לא הולכת לשום מקום והיא ואחיה ואני גרים פה בבית ביחד.
הוא עזב בערך שבועיים לפני פסח ובזמן הזה ראה אותה רק 2 פעמים נדמה לי (כשהסתדר לו.. ויש לציין שהוא רק 15 דק מאיתנו)
ואז כל פסח שזה כמעט 3 שבועות הוא לא ראה אותה רק שבוע שעבר ביום חמישי וביום שישי בא לגן כי הייתה לה יום הולדת.
הוא לא מתקשר ועד פסח אני זאת ששאלתי אותה אם היא רוצה לדבר עם אבא לפעמים זה כן ולפעמים לא ואז היה יום שהיא
בכתב בגלל משהו ואמרה שהיא נורא מתגעגעת לאבא שלה ולמה הוא לא בא יותר ושוב הסברתי ואמרתי שאני פה ותמיד אהיה
פה והיא ביקשה לדבר איתו התקשרתי והילדה פשוט התחננה אליו שיבוא (אני כותבת וחנוקה מדמעות..) והוא אומר לה:
"בסדר, אני אבוא ואקח אותך עוד X ימים" והיא בוכה אבל אני רוצה עכשיו או אפילו מחר והוא בשלו ואחרי 4 דק' בערך כשלא יכולתי
כבר לראות אותה ככה עצובה אמרתי לה שתסגור את הטלפון ושתבוא אלי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שהוא בטח עובד וכשהוא יוכל
הוא יבוא והיא ענתה שהוא לא חבר שלה יותר כי הוא לא אוהב אותה.., הלב נקרע לי ואני רותחת עליו כי אם הוא היה מסביר לה בשפה
שלה היא הייתה לפחות מבינה.
מאז שהוא עזב הבת שלי לא מפסיקה לומר לי "אמא אני אוהבת אותך.." לפחות כל 10-15 דק' (ואני לא מגזימה) ואני תמיד ברוגע
ובסבלנות עונה לה שגם אני.
כשהוא ראה אותה שבוע שעבר היא מאוד שמחה לראותו ואז למחרת ביום הולדת שלה כשנכנסו היא שמחה ביותר אבל איך שהתיישבנו
היא נורא התביישה וממש בכתה ולא רצתה להשתתף בכלל ואז בעלי בשלב מסויים כעס עליה כי היא מתנהגת לא יפה ואמר שאם היא
לא תשטוף פנים ותחזור הוא ילך.. מה שיותר גרם לה לבכות כעסתי עליו ואמרתי לו שלא יתנהג כמו אידיוט ושיבין את המצב ומותר לה להתבייש
היא בסה"כ בת 4..

קשה לי מאוד כי זה לא רק היא יש גם תינוק בבית ואני לבד בלי עזרה..

איך מתמודדים??? בעיקר עם ה"אמא אני אוהבת אותך.." שזה נחמד אבל כל 15 דק' למרות שאני מסבירה לה שאני פה ולא הולכת לשום מקום..
לא יודעת אם זה קשור אבל לגן היא הולכת בשמחה ונפרדת יפה והגננת וגם בצהרון אמרו שהכל בסדר.

בעניין האבא הבטחתי לעצמי שמילה אחת רעה אני לא אגיד עליו בפניה כי כמה שהוא מכאיב לה בהתנהגות שלו זה בא ממנו ואני לא צריכה שעוד
כמה שנים היא תגיד שאני הסטתי אותה או שהו בסגנון... - וקשה לי להתאפק כי הוא פוגע בה.
בעניין התינוק, בטלפון הוא לא שואל ולא מתעניין פשוט כלום וכשהוא בא הוא אפילו לא מסתכל עליו כי "הוא לא רוצה להיקשר.." הודעתי לו שאם הוא
לא יתייחס גם אליו אני לא אסכים לו לקחת את הגדולה כי אין מצב שעוד כמה שנים הוא לא יכיר בבן שלו ויקח רק את הגדולה הם אחים נכון שיש
הפרש אבל אני לא מעוניינת לעשות ביניהם אפליה.
הוא כמובן בשלו, הוא צודק בהכל פשוט אין עם מי לדבר..

לסיכום.. אשמח לעצות איך להתמודד, מה להגיד ומה לא, גם בעניין "אני אוהבת אותך..", איך להסביר שאני פה שאני לעולם לא יעזוב..

תודה רבה וסליחה על האורך..

 

[smile li]

יקירה

מאד קשה שלא לגלות אמפתיה למצבך. אני מאחלת לכם שהכל יסתדר לטובה. קשה לקרוא את תיאור המצב, במיוחד את השפעת המצב על בתך

אתחיל מהסוף: בשלב הזה של הפרידה, נורמלי שביתך גיד לך בתדירות גבוהה שהיא אוהבת אותך. כרגע את הדמות המטפלת היציבה היחידה שנמצאת בחייה. חשוב לה שתדעי זאת ושתישארי בדיוק במקום הזה. אני הייתי מגיבה באמפתיה ואהדה ("גם אני אוהבת אותך נסיכה שלי"), אבל גם מוספיה מעת לעת משפטים שיעבירו לה את המסר שזה לא ישתנה לעולם - "גם אני אוהבת אותך ותמיד תמיד אשאר האמא האוהבת שלך, או: "אני יודעת שאת אוהבת אותי ותמיד תזכרי שאת תישארי הבת שלי ולנצח אהיה שם בשבילך ואוהב אותך". היא זקוקה לתחושת הבטחון הזו מכיוון שהחיים הבטוחים שהיו לה עד כה עברו מהלומה לא קלה.

בקשר לאב: האם ניסית לפנות אליו בכתב? לכתוב לו את ההשפעה של המצב על ביתך? שברור לך ולה שלא תחזרו להיות יחד, אבל בשביל הבטחון האישי שלה והקשר הרציף איתו, שמאד חשוב לה, צריך לשאוף להיפגש בצורה סדירה? הילדה כ"כ מצפה לזה וההשלכות של המצב הנוכחי יהיה קשות ואף בלתי הפיכות לקשר שלהם. כתבי לו שאת יודעת שהוא אבא טוב ושהילדה זקוקה לו, במיוחד מבחינה פסיכולוגית וחשוב שישתדל לעשות מאמצים כן לתת לה את תשומת הלב שהיא זקוקה לה.

ובקשר תינוק: אולי מוטב שלא יקשר אליו? אם הוא גם ככה לא רואה את עצמו מטפל בו ומשמש לו כאב, עדיף שלא יגרום גם לו נזק בתחושת נטישה או חוסר התייחסות? אני מאמינה שעם הגישה הזו, כשבתך תגדל היא כבר פחות תהיה קשורה אליו ופחות תרצה את נוכחותו בחייה. היא תמיד תישאר פגועה ממנו, אבל הפצע הטרי לאט לאט יגליד ואולי א]שר לחסוך חלק מהפגיעה הזו מבנך הקטן.

אשמח להשיב על שאלות נוספות.
בהצלחה!

 

[eliya79]

קודם כל תודה, אני עונה עכשיו כי הייתי בלי מחש

מחשב...
חשוב לי לציין כי אני לא כועסת עליה שהיא אומרת לי כל הזמן שהיא אוהבת אותי אני דוקא נהנית
לשמוע את זה אבל אני יודעת שזה בא ממקום של פחד, שגם אני יעלם לה או משהו בסגנון וחשוב
לי להבהיר לה שכן, אני אוהבת אותה ואני גם פה ולא הולכת לשום מקום.

בעניין בעלי, לצערי אין לי כ"כ עם מי לדבר.. גם לא במכתבים.
הוא מסוג האנשים שתמיד שתמיד צודקים ולעולם לא טועים. ניסיתי להסביר לו כמה וכמה פעמים
שברצון שלו לפגוע בי הוא בעצם פוגע בילדים. כן הוא מאוד אוהב אותה אין לי ספק אבל הוא עושה לה
רק רע.. הוא פוגע בה בצורה אכזרית ולפני יומיים הודעתי לו שאם לא ישנה את הגישה שלו ולא יסדיר
את עניין הביקורם (לפחות לתקופה הקרובה..) אז עם כל הצער לא ארשה לו לראות אותה כי הוא פשוט
פוגע בה עד שהוא מואיל בטובו לבוא וגם עניין התשובות שלו (בשיחות הטלפון) לא מועילות.

בעניין התינוק, אין לי ספק שהוא סולל את הדרך בעניין שהבת שלי מרצונה לא תרצה לראותו אבל עד שזה יקרה
גדל בבית עוד ילד, שלו, ונכון עכשיו הוא עדיין קטן אבל עוד שנה וחצי שנתיים קשה לי לתאר את היום שהוא יבוא
לקחת ת הגדולה ולא יצרף את הקטן שבטח גם ירצה להצטרף - זה אבא שלו אן שיכיר בו או שלא יכיר בשניהם.