היי, אני הגרושה הממורמרת...
טוב, לא באמת.
אבל מכיוון שראיתי שכותבות פה כמה נשים שהן האשה השניה של גבר גרוש, רציתי להציג בפניכן גם את הצד השני.
אחרי הרבה שנים ביחד, עם 2 ילדים ובעיצומם של טיפולי פוריות קשים לקראת ילד שלישי, קם האקס בוקר אחד והודיע שהוא רוצה לחיות קצת לבד.
ככה, בלי ריבים קודמים, בלי צעקות ואיומים וחפצים מתעופפים, אבל עם הרבה בדידות בתוך חיי הנישואים.
באותו יום הוא עזב.
מאוחר יותר התגלה שהיתה לו מאהבת, רווקה צעירה, שאליה הוא עבר. בעיר אחרת, מרחק כשעה וחצי ממקום מגורנו.
למרות הסכמי הראיה הסטנדרטים שהיו רשומים בהסכם, מהר מאד האיש גילה שקשה לו לנסוע הלוך/חזור באמצע השבוע, וכך היה רואה את ילדיו כשאירח אותם בבית זוגתו שישבת פעם בשבועיים. הוא מעולם לא אירח אותם בביתם יותר מלילה אחד, עד עצם היום הזה.
לאט לאט התרחק מהם, לא הכיר אותם, לא הבין שהם גדלים וכבר אי אפשר להעביר את הזמן עם סרט ומסעדה, לא הבין שהם רואים ומבינים וכבר אי-אפשר למרוח אותם. אגב, לדבריהם נקודת האור היחידה בזמן המשותף היתה זוגתו, שידעה לדבר איתם בגובה העיניים. אבל גם כאן היתה אי-נעימות, שכן הבית שלה, החוקים שלה, והם... רק אורחים זמניים. כיום הם בקשר מינימלי איתו, שיחת טלפון קצרה פעם/פעמיים בשבוע, מתראים פעם בחודש/חודשיים. עצוב.
ולא, אני לא כועסת עליה. לא מאשימה אותה בפירוק הנישואים, אלא להיפך, שמחה שהיא היתה הקטליזטור שגרם לנו להבין שאנחנו יכולים להיות יותר מאושרים לחוד. חבל לי שהיא לא עודדה את אבי ילדיי להיות קרוב יותר לילדיו, אבל כנראה שהיא עשתה את המקסימום על-פי הבנתה דאז, כרווקה צעירה. היום, כשיש להם ילדים משותפים, ילדיי מספרים לי שהוא מתנהג באופן דומה אל ילדיו החדשים, וזה בעצם המסר שאני רוצה להעביר:
יקירותי, נפלה בחלקכן הזדמנות נפלאה לראות איך בן-הזוג שלכן יתנהג כאב, עוד לפני שיש לכם ילדים משותפים. אם הוא משקיע בילדיו מהנישואים הראשונים, כנראה שישקיע גם בילדכם המשותפים, ולהיפך. לכן, כשאתן מעודדות אותו להתנתק מהילדים הללו, קחו בחשבון שזה עלול בהמשך להשפיע גם על הקשר שלו עם הילדים המשותפים שלכם. אם "מותר" להתנתק מילד X, מותר גם להתנתק מילד Y. זאת מעבר לעובדה שהילדים מהנישואים הראשונים יכולים להיות נכס עצום כאחים גדולים לילדיכן (ואני מכירה משפחות כאלו!).
