Free Fallin
New member
היי,אני לא משתתפת פעילה ממש
אבל ממש רוצה להדחף להתייעצות קטנה..
קצת רקע, אני בת 23, אף פעם לא היה לי חבר,לא יצאתי מהאיזור הבטוח שלי
לפני שלושה חודשים בערך הכרתי בחור במסגרת כלשהי ופעם ראשונה בחיים שנתתי לזה צ'אנס
הרבה פעמים והרבה דברים שהייתי פוסלת באופן מיידי-החלקתי, ואני מודה על זה , כי רובם נפתרו
ועכשיו אנחנו כמעט חודשיים ביחד
הוא כבר מזמן מחשיב אותי חברה שלו.. אני רק בימים האחרונים הגעתי להבנה שאי אפשר כבר לקרוא לזה סתם יוצאים.
אני ישנה אצלו,הוא אצלי,התקדמנו מבחינה מינית והרבה, יש אינטימיות ואני מרגישה איתו בנוח בצורה מפחידה.
אבל באופי שלי,אני כל הזמן "מחפשת". הראש שלי תמיד עובד.
רציתי להתייעץ על משהו אחד מכל המחשבות שלי..
בגלל שזו הסיטואציה הראשונה בחיים שלי שאני עם מישהו בקטע רציני אין לי משהו להשוות אליו..
אני יודעת שאין פה בסדר או לא בסדר.
אבל פחות או יותר,אני לא מצליחה להבין אם פשוט כיף לי הקירבה,החום,העניין שיש גבר בחיים שלי, וזה משהו שיעבור, או שזה באמת הבחור ספציפית.
אני לא יודעת באיזה שלב אמורים להתחיל להרגיש משהו, אני לא יודעת אם אני מרגישה משהו
כשאני קוראת מה שאני כותבת כאן אני מבינה שזה דפוק ואני אבין לבד ואין טעם לחשוב קדימה
אבל עדיין.... בגלל שהגעתי לגיל 23 עם אפס ניסיון בזה,אפס מידע.. יש לי מלא סימני שאלה
זה לא שיש לנו שיחות עומק חוצות עולם.. מצד שני זה לא שאי אפשר לדבר איתו..
אני מרגישה שהכל מתנהל כזה על מי מנוחות... יש בינינו הרבה שתיקות.. לא מביכות , שתיקות טובות כאלו, אבל הרבה.. מצד שני אני לא יודעת למה אני מצפה?
אנחנו יוצאים ביחד,אנחנו הרבה בבית ובמיטה עם סרט ביחד, וכיף לי, כשאני איתו הזמן טס לי ולא רוצה כלום חוץ מהרגעים האלה, בא לי לחבק אותו בכל שניה, מצחיק לנו, אני אוהבת שהוא כבר קורא אותי ומכיר אותי, ויודע להרגיע אותי בעיקר
אבל איפה אני שמה את הקו ומצליחה להבין אם זה הסיטואציה החדשה שאני כל כך נהנת ממנה או שזה הבחור?
אחרי חודשיים זה לא שלב כבר שאמורים להבין?
אבל ממש רוצה להדחף להתייעצות קטנה..
קצת רקע, אני בת 23, אף פעם לא היה לי חבר,לא יצאתי מהאיזור הבטוח שלי
לפני שלושה חודשים בערך הכרתי בחור במסגרת כלשהי ופעם ראשונה בחיים שנתתי לזה צ'אנס
הרבה פעמים והרבה דברים שהייתי פוסלת באופן מיידי-החלקתי, ואני מודה על זה , כי רובם נפתרו
ועכשיו אנחנו כמעט חודשיים ביחד
הוא כבר מזמן מחשיב אותי חברה שלו.. אני רק בימים האחרונים הגעתי להבנה שאי אפשר כבר לקרוא לזה סתם יוצאים.
אני ישנה אצלו,הוא אצלי,התקדמנו מבחינה מינית והרבה, יש אינטימיות ואני מרגישה איתו בנוח בצורה מפחידה.
אבל באופי שלי,אני כל הזמן "מחפשת". הראש שלי תמיד עובד.
רציתי להתייעץ על משהו אחד מכל המחשבות שלי..
בגלל שזו הסיטואציה הראשונה בחיים שלי שאני עם מישהו בקטע רציני אין לי משהו להשוות אליו..
אני יודעת שאין פה בסדר או לא בסדר.
אבל פחות או יותר,אני לא מצליחה להבין אם פשוט כיף לי הקירבה,החום,העניין שיש גבר בחיים שלי, וזה משהו שיעבור, או שזה באמת הבחור ספציפית.
אני לא יודעת באיזה שלב אמורים להתחיל להרגיש משהו, אני לא יודעת אם אני מרגישה משהו
כשאני קוראת מה שאני כותבת כאן אני מבינה שזה דפוק ואני אבין לבד ואין טעם לחשוב קדימה
אבל עדיין.... בגלל שהגעתי לגיל 23 עם אפס ניסיון בזה,אפס מידע.. יש לי מלא סימני שאלה
זה לא שיש לנו שיחות עומק חוצות עולם.. מצד שני זה לא שאי אפשר לדבר איתו..
אני מרגישה שהכל מתנהל כזה על מי מנוחות... יש בינינו הרבה שתיקות.. לא מביכות , שתיקות טובות כאלו, אבל הרבה.. מצד שני אני לא יודעת למה אני מצפה?
אנחנו יוצאים ביחד,אנחנו הרבה בבית ובמיטה עם סרט ביחד, וכיף לי, כשאני איתו הזמן טס לי ולא רוצה כלום חוץ מהרגעים האלה, בא לי לחבק אותו בכל שניה, מצחיק לנו, אני אוהבת שהוא כבר קורא אותי ומכיר אותי, ויודע להרגיע אותי בעיקר
אבל איפה אני שמה את הקו ומצליחה להבין אם זה הסיטואציה החדשה שאני כל כך נהנת ממנה או שזה הבחור?
אחרי חודשיים זה לא שלב כבר שאמורים להבין?
