היי אנשים !

[j i m m y]

היי אנשים !

זה הביקור הראשון שלי בפורום הזה. יש לי מכתב שלא נשלח (ושלא ישלח !! ) שכתבתי לפני כמה דקות על הוורד. בבקשה. התחלת המכתב : בנוכחותך, אישה, לשדים לא היה מקום כאן איתי. לא הייתי צריך לבקש ממך לגרום להם ללכת, הם פשוט היו.. ונעלמו. הייתי צריך אותך, אישה. עדין צריך. יש שקט מטריד כשאני יודע שנפרדנו. הוא ממש מטריד, יחסית לצליל שהתרגלתי אליו כשהיית איתי, אישה. לא משנה כמה זמן היית איתי, נתת לי משהו להיאחז בו. אני אצטרך אותך, תמיד. קשה לי בלעדייך אישה, מי את בכלל ? איפה את, לעזאזל ?! מתי אמצא אותך.. האם היית פה ולא התייחסתי לנוכחותך מספיק ? אני מחכה לזמן שבו אומר לעצמי, זו היא שאשא אותה לאשתי. את היית הזו ? אולי אם הזמן אני אתרגל למחשבה הזאת... חשבתי ככה לפחות. ניסיון רע השאיר בי את אותותיו. אישה, אישה. כל כך אישה, יש בי הרבה פערים, הרבה גלים מתנפצים בתוכי, לא יודע איזה חוף ולאיזה עבר הם יתנפצו. הים הזה יירגע כאשר אמצא אותך. אני משתגע. לא, כתבת לי שאנחנו יודעים שזה לא טוב, אני יודע שזה לא היה לי מספיק. אבל אף פעם שום דבר לא מספיק לי. אני צריך אותך אישה. אני צריך אותך! *** טורי שרה לי וכסערה בתוכי הגלים עולים מעבר לכל דמיון. למה את עושה לי את זה. במשרד ההסברה צריכים בלונדיות נשיות וכאן אני צריך אותך, ברונטית מתולתלת שלי. אני זוכר את שפתייך, זוכר את שיערך על כתפי, בדרך אל הים, פניך משתקפות במראת הרכב. זוכר את .. בום !!!! זה מכה בי, המציאות. ואז אני חושב – את רחוקה ממני, אבל את אומרת שאת עוד תתגעגעי. עשית את השיקול הנכון, כי מה כדאי יותר? לחיות הרבה זמן – ואז פתאום לגלות שאת מתה שם לאיטך, או למנוע ממני לראות את הגוויה שלך נסחבת איתי. אני רוצה אותך חיה ונושמת, מפיחה חיים בגווייתי הממאנת להתפורר.. נפרדו עכשיו, קחי את ידי. מנעת ממני להעלם לגמרי, בכך שנתת לי סימן לראות אותו, ולהבין שכשאני מביט בו – אני יודע שאני עוד כאן. ועכשיו היא אומרת לי לא יכולה לעצור מה שבא, לא יכולה לעצור את מה שבדרך. אבל מה עם תקומי על רגליך הארוכות, ותראי שאת לבד, ומוכנה להביא לי את מה שאני צריך ולא משנה כמה זמן זה ייקח. יקירתי, ברור לי שלא תראי את המכתב הזה. לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל האמת שמאוד קשה לי, אבל אסור לי להראות לך. קראתי את המכתב שהשארת לי מספר פעמים, ואני בטח אקרא אותו, עוד הרבה. שומע שירים עצובים, לא מתקשר אליך, לא רוצה לגלות חולשה, למרות שאני יודע. אני מודה לך על זה שבאת אלי אתמול, לא כועס על הפרידה. הייתי לבד והייתי צריך שתחזיקי לי את היד. הכתיבה באה על חשבון הסקת המסקנות. היא עוזרת לי להירגע. עוזרת לי להתאפס על עצמי. והמסקנה ברורה: אני חייב לתת לך ללכת, פשוט חייב. בין אם תחזרי, או שלא תחזרי. ההגיון אומר שאת לא תחזרי. היית מקסימה. תהיי סבלני. אני חייב להזכיר לעצמי את זה. תהייה סבלני ! אני חייב להזכיר לעצמי את זה. "ואם לא יהיו פרסים לקטוף, ולא חיבוק אוהב לראות דרכי, הדרך המתסכלת הזאת שבחרתי כאן, אני בוודאי הייתי הולך עכשיו. ואני עדיין רשאי. אני עדיין רשאי. אני הולך לחכות." תהייה סבלני, חייב להזכיר לעצמי את זה. סוף המכתב. שלכם, jimmy

 

[Y A E LY]

ג´ימי

אני רואה שהקשבת לעצתי ובאת- איזה יופי ברוך הבא

המכתב--> מביע המון רגש אבל זה נהדר שהשלמת עם זה כי כמו שסיפרת קודם די סביר להניח שהיא לא תחזור. "עת להיות ביחד ועת לעזוב, גם אם בלב זה גורם למכאוב. כי הרבה פעמים גם העזיבה, היא לבניה מחודשת עם רצון ותקווה." אני באמת מקווה שתה אוסף כוחות ושיש לך רצון ותקווה--> כך הכל יסתדר--> אם אתה רוצה עידוד אני כאן במסרים, באייסיק או במייל- חיבוק ענננננק--> (((((((((((((((((ג´ימי)))))))))))))))))