היי אנשים!!!

[טיפ-טיפ]

היי אנשים!!!



אהלן כולם! אני חדשה פה! נמאס לי מההורים שלי!! הם לא קולטים שאני מתבגרת!! אין כוח אליהם!! זה נראה כאילו הם דואגים יותר לאחותי שהיא בצבא, אני מרגישה מה זה לא חשובה להם, וזה נראה כאילו שהם סיימו לגדל מתבגרת אחת ( אחותי ) ואותי בכלל לא צריך להחשיב כמתבגרת!! והם לא קולטים שיש לי כול מיני יצאות שחלק באשמתם וחלק לא! אני פשוט משתגעת! ואני פוחדת שזה יפגע לי בלימודים! עזרה בבקשה! דיי דחוף!

 

[דספרדו]

אולי אם



תחשבי שגם ההורים שלך הם ילדים של.. ןהיו פעם גם מתבגרים כן כאלו עם חצ`קונים..ובעיות מפה עד הודעה חדשה אולי תקבלי את זה שאף אחד לא מושלם ןאם זה לא ממש משכנע... {מה שדי ברור ..} אז אין מה לעשות זה גיל כזה חומד קחי בקלות {קל להגיד אני יודע} זהו...לבינתיים

 

[אצבעונית]

טיפ טופ חמודה



לכל מתבגר\ת באיזה שהוא שלב נמאס מההורים. אני כבר לא ילדה, אני אמא (קשה לי להאמין איך הזמן עובר) אך בתור ילדה תמיד חשבתי שלהורים שלי לא אכפת ממני,בדיוק כמו שאת חושבת עכשיו. רוצה אני לומר לך שאני בטוחה שאכפת להם ממך אך מה לעשות הראש של ההורים והראש של המתבגרים לא תמיד עובד בצורה חופפת. צאי מתוך נקודת הנחה שההורים שלך עושים הכל מאכפתיות ומאהבה. ודבר נוסף היו הרבה פעמים שבתור ילדה ההורים שלי אמרו לי או כעסו עליי בגללו או אפילו לא תמיד התייחסו,אמרתי לעצמי והבטחתי לעצמי שאני לא אחזור על זה עם הילדים שלי. אבל עכשיו בתור אמא אני רוצה לומר לך שזה קשה לא לחזור על אותם טעויות אז תהיה סבלנית איתם כי גם הורים רוצים לפעמים שיבינו אותם. מקווה שעזרתי

 

[יעל לא רוקדת שעצוב]

מה חדש??



היי, אני יעל ואני בת 13 ואין לי מושג בת כמה את אבל... אני ממש יודעת איך את מרגישה!! תמיד הדברים שלי בסדר עדיפויות אחרונים ושל אח שלי שמתגייס בסוף שנה ראשונים!! ושאני שואלת למה לו ולא לי הם אומרים שהוא יותר גדול!! כל היחס הולך אליו: שהוא היה בן 10(ואני 5) היתה לו טלוויזיה בחדר, טלפון אלחוטי, מערכת סטראו ובגיל 13 גם וידאו!!! אני בת 13 ויש לי טלפון רגיל וזהו!! וזה לא שחסר לנו כסף!!! אני שואלת למה אז הם אומרים כי הוא יותר גדול!! מה הקשר?? שהוא היה בן 10 היה לו את כל זה ולי אין כלום ואני בת 13!!! לבר מצווה שלו הוא קיבל טיסה של חודש ואני קיבלתי של שבוע ויום!! אז תגידו לי שאני כפוית טובה כמה שבא לכם אבל הוא מקבל הכל!!! אז נכון לפי מה שאני מספרת זה נראה שלא אכפת להם ממני אבל דווקא שאני רוצה שלא יהיה להם אכפת פתאום אכפת להם!! שאני מקבלת שציון גבוהה(לרוב) אז אפילו יפה אני לא מקבלת אבל שאני מקבלת ציון נמוך---- איזה צעקות ושיחות מוטיבציה!! או שאני רוצה לצאת אז פתאום הם דואגים לי ואומרים לי לחזור מוקדם!!! ושאני שואלת אז למה לאחי הגדול הרשתם עד יותר מאוחר שהוא היה בגיל שלי אז הם אומרים שהוא בן!! נו אז מה!! אז אני צריכה לסבול כי אני בת!! ואנחנו יוצאים בנים ובנות!! אז יש מי ``שישמור`` עלי!!! ככה החיים!!! מה לעשות!! ביי יעל..

 

[גרא.]

הורייך אוהבים אותך,אבל מבולבלים,ובמצוקה קשה..



טיפ-טיפ,כדאי שתדעי,שהורייך,חוזרים במקביל אלייך,ועוברים תהליך התבגרות מחדש,דומה מאד לשלך..מרגישים כמוך,מבולבלים לעיתים, וחשים ממש כמוך שהם לא חשובים לב,שאינך מבינה אותם.קשה להם מאד לקבל את סולם הערכים שלך,שהוא כל כך שונה משלהם..אבל אין לי ספק שהם אוהבים אותך,לא פחות מאשר את אחותך הגדולה יותר.את חשובה להם,אבל הם מתקשים לתקשר איתך,כפי שקשה למתבגרים רבים לתקשר זה עם זה..התהליך שאת עוברת,אופייני לכל המתבגרים,ורובם, כמעט כולם,למרות התחושות הקשות שאת מתארת,חורקים שיניים,כמעט מתפוצצים..אבל מתמודדים,מתגברים,חוזרים לעצמם,ויחסיהם עם ההורים,משתפרים יותר ויותר.בכל מקרה,אחד הדרכים הטובות להתמודד עם עוצמת רגשותייך,זה לשוחח עם החברה הכי טובה שלך..את יכולה גם לכתוב יומן..הכתיבה מקלה,ועוזרת לאוורר את רגשותייך.