היי בנות ארוך ולא מומלץ לכל אחת לקרוא..

[Shirleybh]

היי בנות ארוך ולא מומלץ לכל אחת לקרוא..

מזמן לא כתבתי ... מאז שילדתי את ילד הקשת המתוק שלי שחגג לפני 3 ימים 4 חודשים ברוך השם אני מלאת גוואה ואהבה ומודה כל יום על זה שיש לי אותו . היום פתאום נזכרתי במה שאבד מזמן לא הייתי שם ... במחשבות עליהם .. על התאומים שאיבדתי .. גולה בגרון והדמעות יורדות לבד.... ודווקא היום נפגשתי עם מכר בעבודה שעובד בבית הקברות ובקשתי ממנו לברר היכן הם קבורים התאומים שלי רק להניח נר ולבקש סליחה שאמא עזבה אותם וגם תודה על האח שבזכותם הגיע שמסב לנו אושר ענק .. עד היום אין לי מושג היכן הם נקברו כי בעלי רצה שאני לא ישאהב למקום האפל הזה שלא יהיה דרך חזרה ושכל יום אני ילך לשם .. אולי הוא צדק.. אבל היום אני מוכנה . אני חייבת חייבת לגלות היכן הם קבורים.. עצוב לי בלב... אני בחיים לא ישכח אותם....אני מקווה שנתראה בתחיית המתים או איפה שהוא בגן העדן של הילדים שלא זכו להגיע... הייתי חייבת לפרוק אני מקווה שאתן לא הפחדתי אף אחת....

 

[plumaria]

עצוב

היי שירלי.
אני לא נכנסת לפורומים הרבה מאז לידת הקשת שלי, אבל היום נכנסתי וקראתי את הפוסט הכואב שלך וזה עשה לי עצוב.
בחודש שעבר ציינתי שנתיים לאובדן שלי. חוץ מבעלי אף אחד לא זכר, וגם אם אולי זכרו - לא אמרו כלום. וגם אני ובעלי נתונים בשגרת ילדת הקשת שלנו, והכאב פחות כואב.
אני ביקשתי מבעלי לברר שנה אחרי האובדן היכן הם נמצאים. בעלי התקשר לבי"ח ומשם הפנו אותו לחברה קדישא וקיבלנו מסמך עם מיקום מדויק. לא הלכתי. לא מסוגלת עדיין. פחדתי גם אני שברגע שאדע, אלך לשם כל הזמן, אבל גם פחדתי להישאב לתהום.
כל ערב שבת בהדלקת נרות אני מבקשת מאלוהים שישמור עליהם עד שאני אצטרף. לאחרונה סבתא שלי נפטרה, ואני מקווה שהיא איתם בשמיים עכשיו.
אני מבינה את הכאב שלך, וברור שהוא ילווה אותנו עד מותנו, אבל תודה לאל - שתינו זכינו ללדת קשת, ובעזרת השם והיקום - נזכה לעוד קשתות שכאלה.
תרשי לעצמך להיות עצובה לפעמים, להיזכר ולבכות קצת, אבל תמיד תשאבי כוחות מילדך המתוק ומהתקווה לעתיד.

 

[שירהד1]

ממש עצוב

טוב שיש לך את האמונה שעוזרת לך להתמודד. אני חושבת שלמי שלא מאמין בגן עדן או בתחיית המתים (כמוני) יותר קשה להתמודד עם כל אובדן שהוא של אדם יקר, וזה תופס גם למקרים של אובדני הריון.
עצוב לי לקרוא על הצורך שלך בבקשת סליחה על כך שעזבת אותם. כי לא עזבת אותם, הלא כן? מאחלת לך שבמהלך הזמן ואולי בעזרת עבודה עצמית ו/או טיפול, תוכלי לעבד את התחושות הללו של יסורי המצפון ולהגיע לשלמות עם עצמך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028