היי בנות מזמן לא כתבתי אבל...

[iris10]

היי בנות מזמן לא כתבתי אבל...../images/Emo5.gif

אני נורא מתלבטת אם לעבור עוד IVF או לפנות לאימוץ למי שלא זוכרת כבר עברתי לא מעט טיפולים והריונות ולידות והמניין הוא 5 ילדים מתים בין השבועות 20-24 אני מתה מפחד לא בגלל הזריקות ולא בגלל ההשמנה שממנה כבר התייאשתי כי אני לא מצליחה לרדת גרם וגם לא מהבדיקות הפולשיות שמוציאות ממני כל תחושה רומנטית או סקסית לחצי שנה וגם לא משמירת ההריון וגם לא מהחשש שהטיפול לא יצליח אלא אני חוששת שהטיפול כן יצליח מה אני אעשה עם עוד הריון לא מוצלח מה אני אעשה עם עוד תינוק שיבכה לשעה ואני לא אחזור איתו הביתה אני לא בטוחה שיש לי אומץ ללדת שוב אני לא בטוחה שיש לי אומץ לאבד שוב מה לעשות איריס

 

[iris10]

פולשיות=פולשניות

 

[morinbar]

בכל דרך שתבחרי- הלוואי

וידייך יהיו מלאות היצורים המקסימים האלה המתקראים תינוקות. כ"כ קשה להתמודד עם תחושת הריקנות, השיבה הביתה בידיים ריקות, לעולם לא אשכח את הים בו חזרנו הביתה ללא מור ועם חור גדול, גדול בלב, תינוקת שהביאה לחיינו 4.5 חודשי חסד קצרצרים. הנחמה שלי היא בזיכרון פניה המחייכות ( למרות הקשיים הפיזיים העצומים איתם התמודדה נשמתה הטהורה). והיום בהביטי בענבר הדמיון למור פשוט מדהים. שוב מאחלת לך שהפנים שיביטו בך יהיו מלאי אהבה והערצה, והבכי יהיה בכי של אושר גדול אולי לא כ"כ עזרתי ביעוץ, ניסיתי לחזקך

 

[1ויוי]

שאלה קשה

אני יושבת וקוראת את הודעתך הקשה ולא יודעת מה לענות לך , מה לענות לעצמי . שבוע שעבר איבדתי שני בנים בשבוע 22 . אני כמהה לתינוק ובעלי רוצה שנחזור לטיפולים במהרה . אבל אני מפחדת להמשיך לספור אובדנים , מפחדת לספור 5 תינוקות מתים , גם שניים זה יותר מדי .מי מבטיח לי שבפעם הבאה אצא מבית החולים עם תינוק בידיי ? ואני יודעת שהנפש לא תעמוד בזה שוב ומצד שני הצלחתי להרות ואני רוצה ילד שלי ושל בעלי, ילד שייצא ממני , רוצה לחוות הריון מתקן . איריס , רק את תוכלי לענות על השאלה הזו

 

[iris10]

הלוואי והיו לי את התשובות הנכונות|ח

מצד אחד הייצר האימהי שמקנן בי הוא כל כך עז עד כדי שהוא משבש לי את המחשבות ,את גוף את החיים עצם התאווה לאחוז תינוק שיוצא ממך חי ונותר חי ניראה לי החלום רחוק בכל פעם שאני חושבת לעבור עוד טיפול אני נזכרת בפניהם המתוקות של ילדיי וזוכרת את הרגעים האחרונים שנשמו בידיים שלי ואז אני גם נזכרת כיצד הסביר לי הרב של ביה"ח שילדיי כעת קבורים בקברים מאוד קשה לי להבין ולקבל שיש לי כעת 5 קברים קטנים שהם רק שלי והפחד הגדול שלי הוא שבהריון הבא יצטרף לשם עוד קבר נוסף לפעמים אני חושבת שאנחנו עוברים יותר ממה שאנחנו מסוגלים אני קוראת לעצמי "איוב של שנות ה- 2000 " מה לעשות האם לקחת סיכון נוסף לקחת את הסיכון של שפיות דעתי ושל נישואיי בעוד הריון קשה ולידה מוקדמת וילדים מתים הלוואי והיה לי כדור בדולח שהיה מגלה לי מה צופן לי העתיד כי את העבר אני סוחבת איתי איריס

 

[אמממאאא]

איריס, אני מאמינה באופטימיות

לפני קצת יותר מ7 שנים,איבדתי תינוקת בת 7 חודשים. כשקמנו מהשבעה עם כל הכאב החלטתי שאני הולכת קדימה! הכנסתי לי כל הזמן לראש שאני עוד אלד ילדים בריאים ואהנה מהם. בלי עין הרע !!! היום אני אמא לארבעה בבית וחמישה בלב ולא מתכוונת להפסיק, אני מאמינה באופטימיות. כל הזמן להגיד אני אלד ויהיו לי ילדים בריאים ובע"ה יש מי ששומע ועוזר. כל טוב.

 

[תמיד איתנו]

איריס...../images/Emo24.gif

לאיריס, אכן ההתלבטויות אינן קלות... במקרים שונים ומנסיון חיי למדתי כי עליך לקבל החלטה כדלקמן: חישבי עם מה מבין שתי האפשרויות שציינת תוכלי להתמודד טוב יותר, כלומר עד כמה ההתמודדות תהיה פחות קשה. לכל נתיב שתבחרי יש מחיר, השאלה הגדולה היא מה העתיד טומן...אולי ההריון הקרוב יהיה תקין בעזרת השם? במידה וכן לא תהיה מאושרת ממך. במידה ולא, שוב מפחי נפש, עצבות וכו´... לדעתי, אין חכם כבעל ניסיון...כלומר, פני לפורום אימוץ לנשים שהתלבטו כמוך לאחר אבדן הריון והחליטו על האימוץ. לבטח יסייעו לך להבין מה הניע אותן לאימוץ ולאחר מכן שוחחי על כך עם בן זוגך. את נשמעת בחורה רצינית וחזקה, לכן המשיכי לדבוק במשימה...האושר המיוחל יגיע!

מאחל לך שהשמש תאיר עליך באורה המלטף בקרוב

. ממני, תמיד איתנו

 

[פילה סגולה]

התלבטות

איריס יקרה הלב נחמץ כל פעם מחדש. אני, שאיבדתי פחות (שני ילדים בשבועות 12-13) ושכבר ידעתי הריונות מוצלחים (שני קסמים אנושיים בבית, כן ירבו) מוצאת את עצמי שקועה במשך שעות וימים בכמיהה להריון, בכמיהה לתינוק ומצד שני פוחדת כל כך מן הרגע שזה יגיע כי רגע זה יביא עימו חששות כה גדולים ושמחה כה גדולה שעלולה להתחלף בעצב התהומי. הפחד מעוד אבדן הוא כענן המרחף מעלי ומנגד, אין כמעט שום כח בעולם שיכול לעמוד מול הרצון הבסיסי להיות אמא. אני חושבת שיש דרכים רבות להגיע אל האמהות. אחת מהן היא אימוץ והיא אופציה טובה מאוד, אבל כמובן עם המורכבויות שלה. גם היא לא נטולת סיכונים ומפחי נפש, אם כי הסיכונים הם אחרים. בהחלט קשה לייעץ מבחוץ והתשובה היא אצלך בפנים (אתמול שמעתי את התשובה הזו ממשהי לגבי וככל שהיא נכונה היא הרגיזה אותי, כי הבעיה היא ששתי התשובות בתוכי ובכל פעם תשובה אחרת דומיננטית יותר, אז אני מתנצלת אם תשובתי הרגיזה גם אותך). בכל זאת, נדמה לי שהייתי לפחות מתחילה לברר לגבי אימוץ ואולי עושה צעדים ראשוניים ולו רק כדי שתהיה לך את הידיעה שאת תהיי אמא, לא משנה באיזה דרך. יכול להיות שאחרי שתתחילי בתהליך כבר "תצוף" לה התשובה לגבי טיפול נוסף, יתכן כי לפתע תהיה בך יותר שלווה ויתגבש בך האומץ (ואת אמיצה להפליא!) או שזה יראה לך מיותר. בכל אופן, אני מקווה שפניה לדרך אחת תאיר גם את הדרך האחרת ותבהיר את התמונה. מקווה שיותר משהצלחתי לבלבל הצלחתי קצת לעזור. פילה סגולה