הסברים
בצק פריך לעוגיות הכי קל ומהיר להכין עם מעבד מזון עם להב הפלדה -
שמים חמאה קרה מהמקרר חתוכה לקוביות יחד עם הקמח והסוכר (ואם יש עוד חומרים יבשים במתכון, גם הם) שבמתכון ומעבדים בפולסים קצרים עד שיש מרקם של פירורים. כאשר יש פירורים, מוסיפים את שאר החומרים שבמתכון, שיהיו בד"כ ביצה ואולי מעט נוזלים אחרים, וממשיכים לעבד בעוד כמה פולסים עד שהבצק מתגבש ומתאחד.
לפעמים יש צורך להוסיף לבצק טיפונת נוזלים נוספים כי הוא יבש ונשאר פירורי מדיי. במקרה כזה מוסיפים מים קרים או נוזל קר אחר, כף או שתיים, תוך כדי עיבוד.
כשהבצק מוכן יוצרים ממנו דיסקית עבה, עוטפים בניילון נצמד ומקררים לשעה לפני המשך העבודה איתו (רידוד, קריצת צורות ואפייה).
היתרון של העבודה במעבד מזון היא שהבצק מקבל מינימום עיבוד. ככל שמתעסקים עם הבצק פחות זמן במהלך הכנתו, הוא יוצא פריך יותר לאחר האפייה.
אפשר גם להכין את הבצק במיקסר, אבל התהליך קצת יותר ארוך -
הפעם משתמשים בחמאה בטמפ' החדר חתוכה לקוביות (חותכים אותה כשהיא קרה ומניחים לה להתרכך קצת על השיש לפני השימוש).
במיקסר עם וו גיטרה, מעבדים את החמאה עם החומרים היבשים, במהירות נמוכה -בינונית, עד שיש פירורים. זה לוקח קצת יותר זמן מאשר במעבד מזון. כשיש פירורים מוסיפים את הנוזלים ומעבדים כמה שפחות עד שהבצק מתגבש, שוב במהירות בינונית.
בגלל שמדובר בבצק שאינו רך, אני מאד נזהרת על המיקסר ולא עושה את התהליך הזה במהירויות גבוהות כדי לא לאמץ מדיי את המנוע. כבר קרעתי למיקסר את הרצועה כשלא נזהרתי. החסרון הוא שזה לוקח קצת יותר זמן והבצק עובר קצת יותר עיבוד.
המסקנה היא שאם יש לך מעבד מזון, עדיף להשתמש בו להכנת בצק פריך ולא במיקסר.