היי..בקשר לתרופות ודיכאון

[דנהB1]

היי..בקשר לתרופות ודיכאון

אני משרתת בצבא כבר כחצי שנה, ובמהלך החודשים התפתח אצלי דיכאון מז'ורי.
הייתי כבר בדיכאון שנים, אבל בצבא זה ממש התפרץ- חוסר חשק לאכול, אי רצון לקום בבוקר, כאבים בחזה, שינה מרובה, מחשבות אובדניות ועוד.
אחרי פגישה עם קב"ן, ששלח אותי לפגישה אצלי פסיכיאטר צבאי, שבעצם נתן לי מרשם לכדורם- ESTO10 . התחלתי לקחת אותם לפני שבוע..מישהו מכיר?
אני לא מאמינה שהכדורים באמת יכולים לשפר את המצב. אולי הם יעודדו קצת את המוח, אבל כמה הם באמת יעזרו? למרות שהפסיכיאטר יודע שאני חייבת טיפול פסיכיאטרי דחוף, הוא שלח אותי הביתה ל10 גימלים [ מה גם שהבהרתי לו שבבית אני מתמודדת עם זה לבד, אין מצב שאני מספר להורים, ואני צריכה למצוא מקום לשהות בו..לא מצב נעים].
אבל לא, הוא שלח אותי הביתה, בלי טיפול פסיכולוגי לזמן הקרוב וכלום.
הגעתי למצב, שבאמת שקלתי להתאשפז. כדאי? [הוצע לי אגב גם ע"י הקב"ן] איך זה ישפיע על המשך החיים שלי? על השירות הצבאי?
אני כרגע לא מסוגלת לחזור לבסיס, אבל גם ממש ממש רע לי בבית.

 

[Lady Stark]

הי דנה

אסטו היא תרופה גנרית שמשמשת כתחליף לציפרלקס. זה למעשה כדור די זהה, עם הבדל קל רק בחומרים שמשפיעים על מערכת העיכול. אני מזדהה איתך, גם לי יש דיכאון מג`ורי. לגבי אשפוז, לצערי האופציות לאשפוז בארץ לא ממש נותנות תנאים טובים. אם יש לך אפשרות להתאושש בבית אני ממליצה על זה בחום. את מרגישה שאת מסוגלת לדבר על זה עם בני משפחה וחברים? ההמלצה הכי טובה היא לדבר על זה ולהיעזר במי שאפשר כרגע. שאלת אם הכדורים עוזרים. ובכן, יש אנשים רבים שהכדור משפר את איכות חייהם מאוד. הכדור לא מעלים את הדיכאון. מה שהוא עושה זה להקל על התסמינים הדיכאוניים והחרדתיים שמתבטאים בכאבים ובעיות שינה ותיאבון. הכדורים, במידה ומצאת את הכדור המתאים לך, גם מקטינים את הרגשות הקשים של הייאוש ועוזרים למחשבות טורדניות. והם עושים את כל זה כדי שתוכלי להתפנות לטיפול פסיכולוגי שילמד אותך מאיפה מגיע הדיכאון ואיך לשנות דפוסי חשיבה וגם איך לחיות טוב יותר עם הבעיה. תרגישי טוב, תחזרי אלינו. את מוזמנת מאוד.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי

אסטו נקראית גם אסציטאלופראם וציפרלקס (ויש לך פה עוד פרטים

http://www.infomed.co.il/Drug-356/)
זו תרופה די ידועה והרבה אנשים לוקחים אותה. אם הוא עוזרת זה כבר עניין שהוא סובייקטיבי, כי תרופות פסיכיאטריות עובדות אחרת אצל כל אחד. לי, אישית, היא מאוד עוזרת ואני נמצאת איתה מס' שנים (אני במינון אחר ממך. אני מניחה שהכוונה ב-10 היא מ"ג?).
טיפול מומלץ בדיכאון הוא בדרך כלל שילוב של טיפול תרופתי, על מנת ליצור התייצבות מהירה יחסית במצב הדיכאוני, וטיפול פסיכולוגי, שבו את בעצם מדברת על ההרגשה שלך ומקבלת כלים להתמודדות עם הדיכאון והסביבה וכל מה שבעייתי לך.
חשוב שתדברי בהקדם עם הקב"ן ותסבירי לו (שוב) כמה המצב קשה ובעייתי. תבררי מה התדירות הגבוהה שאת יכולה להיפגש איתו בשביל להפחית, אפילו במעט, את המועקה הגדולה שאת חשה. אם אין לו די זמן בשבילך, תבקשי אישור לטיפול פרטי באזרחות.
אני לא יודעת מה המצב עם ההורים, אבל אני חושבת שאת צריכה תמיכה רבה במצב הנוכחי. אם תשתפי אותם בהרגשה שלך, ואם אולי הם ייצפו ממך לקצת פחות עזרה בבית, יעירו לך פחות על זה שאת ישנה או לא אוכלת, זה גם יעזור לך. הדברים הקטנים האלה משפרים את ההרגשה מהר יותר מכל דבר.
מה בנוגע לחברות קרובות? מישהי מהן יודעת? יש מישהי שתוכלי להיות אצלה לכמה ימים?
אני לא יודעת מה לומר לך לגבי האישפוז, עקב חוסר ניסיון. בנוגע להשפעה של זה על המשך השירות שלך, הקב"ן יידע הכי טוב.

היי דנה, את לא לבד יותר

 

[מחבקת עצים סדרתית]

לינק לחיץ

(הייתי בטוחה שזה יצא לחיץ!)

אסטו וכו'

 

[Lady Stark]

איזה כיף לנו שאת חלק מהפורום

פשוט מקסימה, כפרה עליך.

 

[דנהB1]

תודה לשתיכן..

אין מצב שאני מדברת על זה עם אמא שלי. תאמינו לי, זה רק ירע את המצב בנינו, היא ממש לא תיקח את זה בקלות. היא שונאת כשיש לי בעיות. היא לא מקבל שונות או פחות משלמות.
הקטע בצבא שאני פשוט לא מסוגלת לחזור לתפקד שם . אני מגיעה ומתפרקת ובוכה ורועדת בלי גבולות. ועדיין בבית גם לא טוב. הייתי אצל בת קרובת משפחה, עד אתמול, אבל היא טסה לחודש לחו"ל.
ועוד שאלה, האם חלק מהדיכאון שלי זה גם חוסר ברגשות? אני לא מרגישה אהבה או התרגשות לשום דבר אן לאף אחד. אין לי רגשות או ניצוצות של משהו.
רק מועקה כבדה כל זמן.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

ייתכן בהחלט

אצל חלק מהאנשים, תחושת דיכאון כוללת אפרוריות מסויימת וחוסר יכולת לחוות דברים במלואם. אני מקווה שזה יעבור לך כשתגיעי לאיזון עם התרופה שקיבלת.
האם הקושי בצבא הוא רק בגלל המצב הנפשי? כלומר, איך העבודה עצמה? האנשים? המפקדים? אם לא היית בדיכאון קשה עכשיו, האם המצב היה שם טוב יותר?

 

[דנהB1]

כרגע אני נמצאת בתפקיד מאוד לחוץ

וזה עוד אחרי שיצאתי מקורס לחוץ יותר.. אבל התפקיד שאני נמצאת בו עכשיו זה אחרי מלחמות רבות שעשיתי ושעשו בשבילי בשביל להגיע לשם, לכן אני לא יודעת אם יש לי את המסוגלות לעזוב. ויהיה לי כרגע קשה בכל תפקיד. אבל אני ממש לא רוצה לצאת מהצבא, למרות שקבלתי את האופציה מהפסיכיאטר .

 

[עתיד ורוד2]

אני הייתי מציעה לך

כן לנסות לשנות תפקיד בצבא למרות אי הנעימות ואולי ההרגשה הלא טובה שלא הצלחת לעמוד בו.

קחי בחשבון שאת כרגע חולה, נפשית אבל עדיין חולה, ואת צריכה לעשות הכל כדי להבריא ואם זה אומר 'להוריד הילוך' לזמן הקרוב תעשי את זה. כשהמצב ישתפר, אינשאללה כמה שיותר מהר, תוכלי לחזור לתפקיד טוב יותר ולמצות את עצמך.

בנוסף, את חייבת למצוא כתף תומכת מסביבך, חברה טובה, קרוב משפחה, מישהו שתוכלי לדבר איתו ולספר לו מה שעובר עלייך, אל תנסי לעבור את זה בעצמך, זה ממש לא כדאי.

תרגישי טוב!

 

[Lady Stark]

היי שוב

ממליצה לך לא לפסול לחלוטין את הרעיון של לשנות תפקיד או להשתחרר.
אני חלילה לא אומרת לך מה דעתי לגבי מה שאת צריכה לעשות. עם זאת, חשוב שתנסי לסגל את המציאות שלך למצב שלך על מנת להקל על עצמך כמה שיותר. יש אנשים שעושים זאת ע"י עבודה חלקית, או עבודה מהבית.
תנסי להניע את המחשבות שלך לכיוון של: מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי? ולתת למחשבה הזאת להנחות אותך.

תרגישי טוב יקירתי.

 

[נסחפת עם הגלים]

היי דנה.

אני כל כך כל כך קלולסית בנוגע לצבא, ככה שאני לא יודעת לייעץ לך בנוגע לזה. אני מציעה לך שבאמת תשאלי את הקב"ן או שאת יכולה לנסות בפורום סדירים http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=165&r=1

לגבי הדיכאון, אני מציעה לך שתנסי להתמיד בכדור שהוא נתן לך. את ההשפעה לא מרגישים מיד אלא רק לאחר שבועיים עד חודש. תנוחי בבית, אם זה לא אפשרי תשאלי אם את יכולה לנוח בבסיס. אם יש לך אנשים קרובים תדברי איתם ותישעני עליהם בתקופה הקשה. תשתי הרבה, תאכלי טוב, תנוחי. אני מבינה שחשוב לך להישאר בצבא ובתפקיד לכן אל תוותרי על זה כל כך מהר. תנסי לעשות את הצעדים האלה ואם את עדיין לא מרגישה הקלה במצב תפני שוב לקב"ן ותשקלי אולי אשפוז או שינוי יותר דרסטי.

מאחלת לך הקלה ושלוה. וכמו שמחבקת אמרה את לא לבד, אנחנו פה איתך.