היי,בקשת ייעוץ לגבי תחושת כישלון,הורמונים ודיכאון...
היי,אני בת 37.5 ואני לא מבינה למה לא הולך לנו בהפריות מבחנה.יש לי ילדה בת 5 וחצי מהריון ספונטני ורגיל לחלוטין שלאחריו אני לא מצליחה להרות בכלל.אפשר לאמר שאני לא משתמשת בכלל באמצעי מניעה מאז הלידה ומנסה באופן פעיל להרות כולל טיפולים,הזרעות והפריות מבחנה כבר 3 שנים.
עשיתי את כל הבדיקות האפשריות,fsh,צילום רחם,הרירית שלי מצויינת תלת קווית ואני בהחלט מנפיקה זקיקים במינונים לא גבוהים יחסית של הורמונים.מסתבר שאצל בעלי ספירת הזרע נמוכה עם מורפולוגיה קבועה שנעה סביב ה-3 אחוז....אבל עדיין אחרי כל כך הרבה זמן בלי אמצעי מניעה אני תוהה בכ"ז מה הבעיה עם עשיתי גם פעמיים הזרעות כאשר בפעמיים האחרונות הלכתי על הזרעה על 8 זקיקים ואח"כ הזרעה על 10 זקיקים וגם זה לא צלח.
חשבנו שנבין כשנכנס לתהליך של הפריית מבחנה וזה עוד יותר בילבל אותנו.בבקשה:
שאיבה ראשונה:9 ביציות מתוך 11 זקיקים.5 הפריות ששורדות בקושי את ההקפאה.בשורה התחתונה:3 הפריות.1 הוחזר לאחר השאיבה.2 הוחזרו בחודש אחרי.הרופא אומר שהן באיכות מצויינת.(חצי הפרו באיקסי,וחצי לא הפרו באיקסי.הרופא אמר שההפרייה באיקסי הצליחה יותר)
שאיבה שנייה:אותו מינון של הורמונים.תיזמון אוביטרל שונה:15 זקיקים.11 הפריות.הציעו לי לא להחזיר בכלל אחרי השאיבה כי חששתי מתאומים.הלכנו בהמלצת המעבדה על גידול לבלסטוציסטים.הצליחו להתפתח 5 בלסטוציסטים.החזירו לי אחד 5 ימים אחרי השאיבה.ובחודש שאחרי החזירו לי אחד.השאר לא שרדו.(הפעם כל הביציות הופרו בשיטת איקסי).
אין לי כוח כבר. 8 חודשים האחרונים של הטיפולים היו הכי אינטנסיביים וכללו כל חודש או הזרעות,או זריקות הורמונליות בשילוב הזרעות ושאיבות להפריות מבחנה.
נקלעתי למצב של דיכאון.לא בגלל שאני לא מצליחה להכנס להריון,אלא בגלל שאני מתחילה להרגיש את האפקט של הזריקות והמינונים הגבוהים של ההורמונים אצלי בדם עם כל העליות והירידות האלו.עכשיו לאחר כישלון הטיפול האחרון הרופא רוצה שנעשה היסטריוסקופיה.
אני לא רואה את הסוף-זה יכול להימשך כך לנצח.עוד טיפולים ועוד טיפולים,ועוד הצעות חדשות ועוד שיטות.מתי יודעים איך להפסיק וזהו? אני מוכנה להסתפק בילדה אחת רק לא לשקוע לתוך הדיכאון הזה.
התזונה שלי דפוקה,אני בקושי אוכלת אוכל מבושל.הכושר הגופני שלי ירוד ואני מרגישה עייפה כל הזמן עם נטיות למצבי רוח ובכי שהתחזקו בחודשים האחרונים.
אני חייבת לציין שאני בעצמי תוצאה של אי פריון מישני עבור אמא שלי.היא חוותה דיכאון לאחר תאונת דרכים שבה איבדה את אחי ואף אחד לא הצליח להבין בתקופתו למה היא לא מצליחה בתור בחורה צעירה להכנס להריון 10 שנים.בזמנו פשוט לא היה מה לעשות בנידון,ואני הגעתי לעולם אחרי 10 שנים של המתנה שלאחריהם היא נכנסה להריון עוד 4 פעמים במהירות ובלי שום בעיות באמצע שנות השלושים של חייה...מכיוון שאנחנו די דומות מבחינת אופי וטמפרמנט אני פשוט שואלת את עצמי לפעמים עד כמה הקשר אצלנו חזק בין גוף לנפש.
אם למישהי יש איזושהי תובנה שעלתה מכל מה שרשמתי או רעיון מה לעשות כדי לפחות לרומם את רוחי ולהתחזק מהבחינה הנפשית,תזונתית,אולי לנסות משהו אלטרנטיבי ולהכניס קצת סדר בחיים אשמח לקבל הצעות.אפשר כאן או במסר אישי.... תודה.
היי,אני בת 37.5 ואני לא מבינה למה לא הולך לנו בהפריות מבחנה.יש לי ילדה בת 5 וחצי מהריון ספונטני ורגיל לחלוטין שלאחריו אני לא מצליחה להרות בכלל.אפשר לאמר שאני לא משתמשת בכלל באמצעי מניעה מאז הלידה ומנסה באופן פעיל להרות כולל טיפולים,הזרעות והפריות מבחנה כבר 3 שנים.
עשיתי את כל הבדיקות האפשריות,fsh,צילום רחם,הרירית שלי מצויינת תלת קווית ואני בהחלט מנפיקה זקיקים במינונים לא גבוהים יחסית של הורמונים.מסתבר שאצל בעלי ספירת הזרע נמוכה עם מורפולוגיה קבועה שנעה סביב ה-3 אחוז....אבל עדיין אחרי כל כך הרבה זמן בלי אמצעי מניעה אני תוהה בכ"ז מה הבעיה עם עשיתי גם פעמיים הזרעות כאשר בפעמיים האחרונות הלכתי על הזרעה על 8 זקיקים ואח"כ הזרעה על 10 זקיקים וגם זה לא צלח.
חשבנו שנבין כשנכנס לתהליך של הפריית מבחנה וזה עוד יותר בילבל אותנו.בבקשה:
שאיבה ראשונה:9 ביציות מתוך 11 זקיקים.5 הפריות ששורדות בקושי את ההקפאה.בשורה התחתונה:3 הפריות.1 הוחזר לאחר השאיבה.2 הוחזרו בחודש אחרי.הרופא אומר שהן באיכות מצויינת.(חצי הפרו באיקסי,וחצי לא הפרו באיקסי.הרופא אמר שההפרייה באיקסי הצליחה יותר)
שאיבה שנייה:אותו מינון של הורמונים.תיזמון אוביטרל שונה:15 זקיקים.11 הפריות.הציעו לי לא להחזיר בכלל אחרי השאיבה כי חששתי מתאומים.הלכנו בהמלצת המעבדה על גידול לבלסטוציסטים.הצליחו להתפתח 5 בלסטוציסטים.החזירו לי אחד 5 ימים אחרי השאיבה.ובחודש שאחרי החזירו לי אחד.השאר לא שרדו.(הפעם כל הביציות הופרו בשיטת איקסי).
אין לי כוח כבר. 8 חודשים האחרונים של הטיפולים היו הכי אינטנסיביים וכללו כל חודש או הזרעות,או זריקות הורמונליות בשילוב הזרעות ושאיבות להפריות מבחנה.
נקלעתי למצב של דיכאון.לא בגלל שאני לא מצליחה להכנס להריון,אלא בגלל שאני מתחילה להרגיש את האפקט של הזריקות והמינונים הגבוהים של ההורמונים אצלי בדם עם כל העליות והירידות האלו.עכשיו לאחר כישלון הטיפול האחרון הרופא רוצה שנעשה היסטריוסקופיה.
אני לא רואה את הסוף-זה יכול להימשך כך לנצח.עוד טיפולים ועוד טיפולים,ועוד הצעות חדשות ועוד שיטות.מתי יודעים איך להפסיק וזהו? אני מוכנה להסתפק בילדה אחת רק לא לשקוע לתוך הדיכאון הזה.
התזונה שלי דפוקה,אני בקושי אוכלת אוכל מבושל.הכושר הגופני שלי ירוד ואני מרגישה עייפה כל הזמן עם נטיות למצבי רוח ובכי שהתחזקו בחודשים האחרונים.
אני חייבת לציין שאני בעצמי תוצאה של אי פריון מישני עבור אמא שלי.היא חוותה דיכאון לאחר תאונת דרכים שבה איבדה את אחי ואף אחד לא הצליח להבין בתקופתו למה היא לא מצליחה בתור בחורה צעירה להכנס להריון 10 שנים.בזמנו פשוט לא היה מה לעשות בנידון,ואני הגעתי לעולם אחרי 10 שנים של המתנה שלאחריהם היא נכנסה להריון עוד 4 פעמים במהירות ובלי שום בעיות באמצע שנות השלושים של חייה...מכיוון שאנחנו די דומות מבחינת אופי וטמפרמנט אני פשוט שואלת את עצמי לפעמים עד כמה הקשר אצלנו חזק בין גוף לנפש.
אם למישהי יש איזושהי תובנה שעלתה מכל מה שרשמתי או רעיון מה לעשות כדי לפחות לרומם את רוחי ולהתחזק מהבחינה הנפשית,תזונתית,אולי לנסות משהו אלטרנטיבי ולהכניס קצת סדר בחיים אשמח לקבל הצעות.אפשר כאן או במסר אישי.... תודה.
