היי האם מישהו יכול להמליץ לי על מגבר סטריאו יד 2

knappertsbusch

New member
הי! נזכרתי בסיסמה! תוספת לגבי האבסולוטית

אצלי יש שמיעה אבסולוטית, שהתגלתה אגב עוד לפני שידעתי לנגן על איזה שהוא כלי -
ההורים שלי שרו וניגנו באיזה שהוא שלב איזה שיר (אין לי מושג איזה) בסולם שונה מהמקובל, והתחלתי לבכות (גיל 4? ככל הנראה. בוודאות לפני 5). הם לא הבינו מדוע עד שקלטו את השינוי בסולם.
מפה לשם זה הוביל כמובן לנגינה בכינור, עד גיל 11-12.
יד שמאל שלי הסתדרה לא רע וכמובן שהודות לשמיעה ניגנתי הרבה יותר נקי מרוב הקולגות, אבל מה? יד ימין, החשובה יותר (!!!) זאת המחזיקה את הקשת, הייתה חלשה ולכן מעולם לא הגעתי לתוצאות משביעות רצון מבחינה מקצועית.
אגב, השפעת יד ימין על הצליל (גם אופי וגם דיוק) היא לא פחות קריטית מהשמאלית הלוחצת על המיתרים, והמשותף לכל נגני-העל למיניהם (חפץ ושות׳) הוא מעל ומעבר לכל יד ימין מ-ו-ש-ל-מ-ת, מין שילוב בלתי אפשרי של גמישות וקלילות ודיוק וקפיציות בפרק כף היד.
עברתי לפסנתר וחרף המגבלות המוטוריות אף הצלחתי להשיג תואר ואני עדיין מלווה זמרים ומקהלות פה ושם.

לסיכום העניין האבסולוטי - אני יכול לספור אבסולוטיים שאני מכיר אישית באצבעות כף ידי, מיעוט שבמיעוט. בעלי שמיעה יחסית מפותחת? למכביר. יש לציין שהדיוק שלי (למשל, האם מדובר ב-441 או 442 הרץ) התעמעם עם השנים עקב אי-נגינה בכינור והתפשרות על כיוונון הפסנתר. לא משהו שאי אפשר להשחיז בחזרה לדרגות גבוהות אחרי אימון קצר.

בנוגע לוויכוח עם רון - לא יודע, כנראה ששניכם צודקים, זה שילוב של קליעה סופר-מדויקת למטרה יחד עם שינוי אינסופי ורציף למתיחה של המיתר, היכולת לנגן נקי באזורים הגבוהים של מיתר המי דורשת מהירות תגובה על-אנושית.

ואותם כנרים מוכשרים הם אכן מעל לבני האנוש הממוצעים במספר תכונות. כמו אתלטים. בדיוק כמו.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
בטח שמעת גם על הכנר המופלא ג'שוע בל.
אז פעם, עיתונאי עשה איתו קטע. העמיד אותו בתחנת הרכבת התחתית וביקש ממנו שינגן
שם... אנשים חלפו ועברו ליידו ואיש לא התעכב.
ילד קטן אחד עצר את אמימו למספר שניות ואישה אחת זיהת את בל והעניקה לו 20$.
אבל כל השלל של בל במהלך 40 דקות, הסתכם בסביבות ה-41$ ככל שזכור לי...
https://www.youtube.com/watch?v=hnOPu0_YWhw
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
היי. בוא ונסכם זאת בבדיחה קצת מסריחה...
ישבו כמה מוסיקאים סביב שולחן, ואחד מהם שיחרר יונה... ואז, התעורר ויכוח,
האם זה היה סי, דו או שאולי אפילו דו #...
ואז הופיע האבסולוטניק התורן...
"יו... כמה שהיית חסר לפני כחצי דקה, ההוא שיחרר, ואנחנו עדיין מתווכחים איזה צליל זה היה".
והאבסולטניק הרגיע: "חברים, תירגעו, עדיין לא מאוחר! לפי הריח, זה היה סי במול".
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
היי האם מישהו יכול להמליץ לי על מגבר סטריאו יד 2 (יכול גם להיות מגבר של ק"ב, בתנאי שבאיכות סבירה לסטריאו)
 

ortodox

Member
חפש לך איזה רסיבר או מגבר של NAD..
איכות צליל משובחת, אפילו לא יחסית למחיר, הנמוך למדי אגב.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
תודה. אגיד לך את האמת... זה לא ממש בשבילי...
זה עבור חבר, שהוא אגב כנר בדימוס (אינו מתפרנס מנגינתו), ובתור שכזה, ממש לא
מובן לי קטע החסכנות הגבוה שלו. הוא מאלה שטוענים, שצריך להאזין לאיכות הביצוע
ופחות לאקוסטיקה... (לא טיעון מקובל עלי), אבל רצונו של אדם הוא כבודו.. לא?
 

violinist

New member
מוזר... דווקא מישהו שמנגן
בכינור, שבד"כ ניחן ביכולות השמיעה / האזנה מפותחות מהרגיל...
אבל כמו שכתבת...רצונו של אדם.......
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
ולא סתם.. יש לו שמיעה אבסולוטית וככל שתשחק נגדו
במודולציות משוגעות, הוא לא יתבלבל...
ובינינו? גם מבעיות תקציב הוא לא ממש סובל.
אבל... זה מי שהוא. חסכן.
 

violinist

New member
אני לא התכוונתי לשמיעה אבסולוטית
שהיא מיוחסת ליכולת לזהות צליל בודד ולא לפי גובה היחסי של הצלילים בכל היצירה אותה שומעים.
אלא היכולת לזהות טוב יותר הבדלים בין איכויות צליל.
זה דבר שנרכש לאורך תקופת הלמידה. במיוחד בכלי קשת.
אדם מסוג כזה הוא מאוד פדנט, ביקורתי על מה שהוא שומע
ואם יש הבדלים באיכות, הוא בהחלט יזהה אותם
במקרה זה , כנראה שהוא יזהה את ההבדל באיכויות
אבל לא משהו שמעניין אותו.

טל פייס

my settings:
Speakers: Coincident Partial
eclipse
Pre: Hafler 915
Amp: Hafler 9505
Phono stage: EAR834P
Phono: Pro-Ject 2xperience - Ortofon silver
CD: Teac VRDS 25X
Blu-ray: Cambridge Audio 751BD​
 
שמיעה אבסולטוית - מתוך ויקיפדיה:
שמיעה אבסולוטית (מוחלטת) היא היכולת לזהות גובה צליל בשמו על פי תדר הצליל בלבד, דהיינו - על פי גירוי שמיעתי בודד, ולא בהסתמך על היחס בינו לבין צלילים נתונים אחרים. שם המונח נובע מכך שהיכולת אינה תלויה ביחס בין צלילים, ולפיכך היא מוחלטת, בניגוד לשמיעה יחסית. בני אדם בעלי שמיעה אבסולוטית מסוגלים, למשל, להבחין האם קטע מוזיקלי מסוים מנוגן בסולם המקורי בו נכתב, ברמה גבוהה יותר, הם מסוגלים להבחין אם מנגינה או צליל מסוים מכוונים לפי כיוון תזמורתי או לא (מזויפים). רוב האנשים, לעומת זאת, מסוגלים לזהות רק את היחס בין צלילי הקטע המוזיקלי ורק סטייה ביחס ביניהם תצרום באוזניהם כטעות או זיוף.
תהליך זיהוי הצליל אצל אדם בעל שמיעה אבסולוטית משול לזיהוי רמות אפור. לדוגמה, כפי שרמת אפור מסוימת מזוהה כ-50% תאורה, כך תדר מסוים מזוהה כסי במול. לעומת זאת אדם שלא ניחן ביכולת זיהוי אבסולוטית יוכל רק לזהות שההבדל בין רמת אפור אחת לשנייה הוא 10%, אך לא ידע לומר אם הוא צופה ברמות של 40% ו-50% או ברמות של 60% ו-70%.
בעלי שמיעה אבסולוטית אקטיבית (פעילה), מסוגלים לא רק לזהות צליל (שמיעה אבסולוטית פסיבית / סבילה), אלא גם להפיק בשירה את הצליל הרצוי.
הדעות חלוקות בשאלה האם שמיעה אבסולוטית טבעית היא כשרון מולד או יכולת הנרכשת בשלבי ילדות מוקדמים. ידוע כי ניתן לסגל שמיעה אבסולוטית בגילאים מאוחרים על ידי תרגול ממושך.
אין בהכרח מתאם בין שמיעה אבסולוטית לכשרון מוזיקלי: רבים בעלי שמיעה אבסולוטית כלל אינם עוסקים במוזיקה, ולהפך - רוב המוזיקאים המחוננים לא ניחנו בשמיעה אבסולוטית.
לכ-10% מהילדים האוטיסטים יש שמיעה אבסולוטית יחסית ל-1 או 2 אחוזים באוכלוסייה הכללית
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
תרשה לי לומר מספר הערות?
1. לא הייתי מגדיר "גווני אפור" אלא פשוט כמו היכולת לזהות ירוק, צהוב, כתוב תכלת
וכיו"ב. עניין של "גישה מחשבתית".
2. אני מרשה לעצמי להניח, שנגני כלי הקשת ניחנים בסיכוי רב יותר להגיע לשמיעה שכזו.
לאלה חייבת להיות דייקנות רבה ב"צליפה" למקום הנכון על כלי שאינו מסומן (כמו גיטרה לדוגמא).
אז נכון שיש גם פסנתרנים ונגנים על כלים אחרים שניחנו ביכולת זו, אבל אלה אינם רבים.
ונכון. מאד יתכן שגם אנשים שאינם עוסקים במוסיקה יסבלו לעצמם את היכולת, אבל לדעתי,
עם סבירות נמוכה בהרבה.
 

Ron W

New member
אין קשר ליכולת המוטורית לנגן על כלי לא מסומן גם למוסיקאי חרש

כפי שרשמת זו צליפה, ידע מוטורי נרכש - לא היזון חוזר של שמיעה
כפי שמלחין יכול להיות חרש נגן יכול להיות חרש תאורטית ומעשית
נותנים אמנם למבצעים רמקול מוניטור ולמתופף אוזניות - כדי להסתנכרן
לשאר.
שירה בטוי ווקאלי ויכולת לא לזייף גם היא מוטוריקה נלמדת של מיתרי הקול
מי שלא מיומן ומזייף לא בהכרח לא חש בזיוף אלא לא שולט בהפקת הקול

אגב התעמקתי בהבדל במוטוריקה היחסית לאבסולוטית של הנגינה
כמו היכולת לטרנספוזיציה (שנוי סולם לאותה מנגינה באופן ספונטני)
עד לנסיון לממש מקלדת יחסית, כשכל קליד מייצג הפרש יחסי לצליל האחרון
לא אבסולוטי. כגימיק זה משעשע אבל בתכלס דרוש אימון מוטורי מחדש..
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
א. מעניין שהכנר שלנו אינו מגיב, וזה היה יכול להיות מעניין,
להכניסו לשיח שכזה. אז.. אני בהחלט מזמין אותו לבוא ולדון עמנו.
ב. נכון שיש הרבה מאד מוטוריקה ודיוק בנגינה על כלי בכלל ועל כלי קשת בפרט.
אבל לא מספיקה הטכניקה. אתה חייב תמיד את ההיזון החוזר של האוזן, ואם חרש ייקח
כלי כזה, הוא תמיד "ינגן ליד". אל תשכח גם, שבכלי הקשת ניתן לנגן 2 צלילים בו זמנית
(ואיני מדבר כבר על 3). וכאן, אתה חייב אוזן חדה, כדי שתוכל להפיק את התאמת התדרים במדויק.
זה לא פסנתר שמגיע מכוון. זה כלי שאתה מכתיב כל הזמן את הדיוק שבנגינה עליו.
ומה קורה, כאשר מיתר "מאבד את הכיוון" במהלך הנגינה, והכנר אינו יכול לכוונו אז?
האם הטכניקה תספיק, או שהוא חייב להתגמש, לפי השיגעון החדש שהמיתר מכתיב לו לפתע?
ותאמין לי! זה קורה, וזה מאלץ את הכנר להאזין ולדייק כל הזמן את הפקת הצלילים
גם ל'שגעונות' של המיתרים, בעיקר כשהם חדשים...
נחשפתי פעם לנגן, שהיה לו קשה להגיע לצליל כלשהו, כשהוא היה אמור להגיע אליו במהירות,
וב"זריקת היד השמאלית" ממנח 1 למנח גבוה מאד. ובחטאיו, לעתים, הוא פספס. ואז, העצה שקיבל הייתה: "נסה להאזין במחשבתך לצליל שאליו אתה שואף. אתה
תיווכח, שהיד כבר תגיע אליו, כשהוא יושב לך באוזן מראש". אבל השיח הזה לא החל
בהצעה 'להאזין במחשבה'. הוא החל במשהו אחר לגמרי.
הוא החל, בכך שהמורה אמר לתלמיד: "עצור. שים את הכינור בנרתיק ושב מולי". והתלמיד הממושמע עשה כדברי מורו.
ואז, כשישב בנינוחות מול המורה, הוא נשאל: "האם תוכל לומר לי, מה הייתה
הפעולה הראשונה שעשית"?
"הממ... הסתובסתי והסתכלתי על הנרתיק".
"או. אתה יודע, שאתה הראשון שעונה לי תשובה כזו? אחרים אומרים: 'לקחתי את הכינור'... אבל למה לקחת? הוא הרי היה בידך גם קודם... אבל אתה כן הבנת, שהיית
אמור לזהות את הנרתיק, כדי שתוכל ללכת אליו. אז ככה גם בנגינה. נסה לזהות ולשמוע,
לפני שאתה קולע למטרה. תשמע? תקלע"! והנה חומר למחשבה לכנר שלנו..
אז... במחילה מכבודך, חרש לא יוכל לעשות זאת!
ונכון. גם הפקת קול זו מלאכה קשה מאד, וכן. זו עובדה, שישנם זמרים טובים שאינם
קוראים תווים, ואולי, במידה שילמדו להכיר תווים, הם גם יידעו לתייג את הטון לתו המתאים לו.
ג. מלחין חרש? אה. אתה חושב אולי על בטהובן הגאון? טוב. האיש היה פסנתרן והאיש
ידע להלחין הרבה לפני שאיבד את שמיעתו. ואז, בדימיונו, הוא כבר שמע את צירופי
הצלילים ואת התזמור שיכול להתאים להם. אבל הוא לא החל כחרש והוא גם לא יכול
היה להתחיל את דרכו כחרש.
ד. והסיפור שלך על המקלדת והניסיונות היחסיים... זה מרתק. אבל ברור לנו,
שהמקלדת אינה רציפה, כי יש בה קלידים שחורים ולבנים ואתה חייב לשנות מצבי אצבעות בהתאם.
זה דורש מחשבה וזה כלל לא פשוט.
ה. מאד יתכן, שהיכולת לפתח שמיעה אבסולוטית מותנה מאד באופן הלימוד
שהמורה הראשון "כופה" על תלמידו. נסה לדמיין זאת כך: המורה מגיש את הכלי לילד,
ואומר לו: הנה התו לה (והוא מצביע על התו בדף הנגינה). אז אתה רק מוביל את הקשת
על המיתר, מבלי לגעת בו, ויש לך "לה".
עכשיו, אצבע ראשונה: סי. הבא, דו דיאז. אחרי זה, רה והאחרון, אצבע רביעית, מי.
ואחרי כמה ימי שינון שכאלה, הילד כבר יודע את המיקומים, ויודע להוביל קשת ללא
חריקות.
והשלב הבא, בוא ונגן איזשהו רצף? בוא ננסה. משהו פשוט (יחסית).
לה סי דו# לה לה סי דו# לה דו# רה מי דו# רה מי?
יאללה. התחלה של הדוד יעקב. אז הדוד יעקב כבר מסתדר עם מלים. והמילים הם שמות התווים.
ובתודעה זה נחקק. ואם ננגן זאת על מיתר רה, הילד ילמד שיש אפשרות שזה יתחיל במיתר אחר. אז הוא ישמע: רה מי פה# רה... אופס... הנה שמות חדשים
לגווני צבע חדשים שגם הם מתאימים לאותו מנח אצבעות. איזה יופי?
וכשהוא ממשיך כך, הוא כבר לומד, שעל מיתר סול למשל, האצבע השניה תפיק את התו סי.
אבל סי, ללא #. סי "רגיל".

אוף, כמה שאני חופר...
 

Ron W

New member
שמיעה קשורה לשלב האימון והלמידה לא לביצוע
טריוויאלי להבין שאתה לא מניח את האצבע ומתקן תוך כדי
אלא מדייק במכה ראשונה - בלי להביט וכנראה בלי לשמוע
לכן זו מוטוריקה או זכרון עצבי כמו בערך להתאזן על אופניים
שנים שלא ניגנת והזכרון נותר מלווה אותך לכל החיים.
אם תאתגר את עצמך בהבנה של הלמידה העצבית הנרכשת
הרי נגינה משמיעה או מזכרון של מנגינה חדשה ששמעת
אף היא עוברת תהליך מחשוב המרה מהמנגינה כרצף הפרשים טונאליים
לערך אבסולוטי ולתרגום תנועת האצבעות - כמו שזוכרים לאזן כידון באופניים.
בטהובן הלחין כשהיה חרש כמובן שהיה מסוגל גם לנגן כחרש בוירטואוזיות.
בימינו דני ליטני סובל מירידה בשמיעה ועדיין מופיע.
אין שום קשר בין יכולת הנגינה המדויקת לשמיעה גם לא לשירה ובוודאי
שלא להלחנה. לכן בהקשר לשרשור למוסיקאי אין יחס להי פידליטי בד"כ
מה שכן הוא יחוש הפרעה מכלי לא לכוון.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
דבריך סובלים מאי דיוקים כאלה ואחרים...
אם תיקח הקלטה של סולן כנר שהוקלטה על נגן סלילים במהירות 7-1/2 ותשמיע אותה ב-3-3/4... אתה תשמע הרבה גליסנדואים, שנועדו לתיקון של צליפה גרועה.
חוצמזה, בנגינת הכינור יש תכסיס נוסף המסייע בתיקון עיוותים והוא הויברטו.
אז ברור. כל נגן מתאמן בסולמות, ארפג'ים וכפולים שונים. זה בקטע האימון המוטורי.
לגבי השאר... אין לי מה להוסיף.
 

Ron W

New member
הצג סובל הכל - מה קורה בפריטה על מיתרים?
כנר ביום גרוע מזייף - ענין של יכולת עצבית ולא שום תיקונים
למה לנו מהירות איטית אם לכנר הספיק לשמוע באותו חלקיק שניה?
מי שלא מתאמן יתקן בנגינה גם על קלידים זה ההסבר המדויק.
 
למעלה